התבוסה הראשונה בהיסטוריה הישראלית של מפלגת העבודה בבחירות, כמו גם הפעם הראשונה שראש ממשלה מכהן התפטר בגלל מעשה של אשתו, היו שזורות בחשיפתו של דן מרגלית את פרשת "חשבון הדולרים" במרץ 1977. הידיעה התפרסמה בעמודו הראשון של העיתון ומשם החל כדור השלג להתגלגל. כוחות פוליטיים דרשו העמדה של לאה רבין לדין, במקביל הודה הבנק כי שמו של יצחק רבין הופיע בחשבון כשותף. במשרד האוצר גוננו על ראש הממשלה, אולם היועץ המשפטי לממשלה אהרן ברק המליץ להעמיד לדין את בני הזוג. ההמלצה - לצד חילוקי דעות פנימיים בממשלה וביקורת ציבורית על תפקודה - הביאה את רה"מ לפרוש מהתפקיד, את שמעון פרס להחליפו, הבחירות הוקדמו - ומפלגת הליכוד הצליחה להביא למה שיוודע לימים כ"המהפך" השלטוני בישראל.
בתחילת 1977 נפלה ממשלתו של יצחק רבין עקב מחלוקת עם המפלגה הדתית-לאומית בנושא של חילול קדושת השבת. החלו ההכנות לבחירות מוקדמות, ורבין הקדים לחודש מרס את ביקורו המסורתי אצל נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר. למחרת פגישתם טס רבין מוושינגטון לפלורידה שם נאם בפני ציבור יהודי. יורם רונן המנוח מרשות השידור ואני טסנו עימו כנציגי כל התקשורת הישראלית.
זה היה ערב עצוב. הפמליה ממש התפרקה. כשרבין ביקש לסגור את דלת החדר בו עמד לתדרך את רונן ואותי איש לא קם. השגריר שמחה דיניץ ניסה לתאר בפנינו את הפגישה עם קרטר כמוצלחת, אבל ידענו כי לא עלתה יפה. בערב טסנו לנו יורק.
למחרת, יום שישי, בעידן בו לא היו אינטרנט וטלפון נייד ומהדורות חדשות ללא הפסקה, טלפנה אליי רעייתי אליאורה ז"ל מוושינגטון. אמש הייתה בקבלת פנים ושמעה כי ישראלים הלכו לבנק הסמוך לשגרירות. הפקידה סיפרה להם בגאווה כי רעיית ראש הממשלה לאה רבין פקדה את הסניף. יש לה חשבון בבנק מפני הוא מעניק שירותים טובים.
אחד הישראלים היה קצין חיל האוויר יורם סתר, שהיה בעל תואר בכלכלה וידע כי החוק הישראלי אוסר על ישראלים להחזיק חשבון בחו"ל אלא תוך שנה משובם לארץ. רבין הה שגריר בארצות הברית, אבל חלפו כבר ארבע שנים לשובו. סתר סיפר על כך לרעייתי וביקש שאתקשר אליו. (לא הייתי מפרסם את שמו, אבל הוא עשה זאת מקץ כ-20 שנים בראיון עם נעמי לויצקי ב"ידיעות אחרונות").
מיוחד לוואלה ברנז'ה | העיתונאים ששינו את ישראל חושפים | חזרה לפרויקט
במהלך כהונתו כשגריר נהג רבין בצורה בלתי נאותה
באותו בוקר סיירתי עם עמיתי נחום ברנע במזרח ניו יורק. כמובן שנצרתי את הידיעה בלבי. בלילה, לאחר ביקור אצל הקונסול בניו-יורק אורי בן-ארי, עליתי לחדרו של דן פתיר, דוברו של רבין. היה לא נעים ואיכשהו דיברנו באנגלית, וביקשתי תגובה לידיעה שיש לרבין חשבון באמריקה, והבטחתי כי אם ראש הממשלה יכחיש "לא אחפור תחת עורו אלא אם תהיה לי הוכחה שאינו דובר אמת." פתיר הבטיח לבדוק במרוצת השבת, אבל כל פניותיי אילו לא נענו. במוצאי שבת הם טסו לארץ ואני חזרתי לוושינגטון.
זה לא היה דבר של מה בכך. במהלך כהונתו כשגריר נהג רבין בצורה בלתי נאותה. הוא נרשם אצל סוכן השחקנים הארי ווקר להרצות תמורת תשלום. שגריר לא נוהג כך. לפי השמועות צבר כ-120 אלף דולר של אז, הרבה כסף. אבל מקץ ארבע שנים ב-1977 נותרו בו כ-20 אלף בלבד. רבין השאיר את הכסף באמריקה כי חשש מביקורת בישראל באשר למקורו.
המתנתי עד יום שני בבוקר. אז נכנסתי לבנק עם המחאה בת 50 דולר לפקודת לאה רבין. לא ידעתי מה מספר החשבון, אבל אמרתי לפקידה שאני חייב לרבין כסף והיא בדקה ומצאה כי יש חשבון. הפקידה רשמה את מספר בחשבון מאחורי ההמחאה ואני שיננתי אותו בעל פה. למחרת פורסמה הידיעה ב"הארץ".
הסופר המדיני של "הארץ" מתי גולן לחץ עליי מירושלים לשלוח ידיעת המשך. לא הה לי מידע נוסף. אך זכרתי, שהפקידה בבנק אמרה לי כי הממונה על החשבון הוא הפרופסור נחמנסון מניו-יורק, דוד של לאה. טלפנתי אליו. הוא כבר שמע שיש מהומה בישראל וכינה אותה "הכפשה פוליטית". שאלתי אותו כמה כסף היה אי פעם בחשבון והשיב כי אינו יכול לומר לי כי "לאה הורתה לי להשמיד את המסמכים". זו הייתה הידיעה שפרסמתי ב"הארץ" למחרת היום.
"אז מה רצית, שאשקר לך שאין לי חשבון?"
היועץ המשפטי הפרופסור אהרן ברק סיפר לי לימים כי דווקא הידיעה השנייה עוררה את שימת ליבו. נפתחה חקירה. התברר כי החשבון שייך לשני בני הזוג. הם טענו כי היו בו 2000 דולר בלבד, וזה לא היה נכון. ברק - יועץ משפטי מעולה - העמיד את לאה לדין, ואמר לראש הממשלה כי אם יתפטר ייתר הדבר את הצורך להעמיד גם אותו לדין (הסיפור שהתפטר כג'נטלמן וכמחווה לרעייתו העומדת לדין אינו נכון). באורח טבעי דיברה בי לאה רבין סרה.
כמה חודשים לאחר מכן ארגן עמיתי שאול שיף מ"הצופה" מפגש בין רבין לביני. הוא היה אדום כרימון ולבי הלם במהירות, ובכניסתי לחדרו בקריה בתל-אביב אמרתי לו כי בשיחה עם פתיר הערתי כי אם יכחיש את דבר קיום החשבון לא אחטט תחת עורו. רבין התבונן בי וכבש את לבי: "אז מה רצית, שאשקר לך שאין לי חשבון?" (ב-1992 הצבעתי לו כמועמד לראשות הממשלה).
"אתה יודע שהחמצת עוד משהו בפרשת החשבון." נדהמתי
במרוצת השנים השתפרו היחסים. ב-1999 ערכו נאווה ואהוד ברק סעודה בביתם בכוכב יאיר. ברק ניסה לשכנע את דן מרידור ואמנון ליפקין-שחק לרוץ ברשימתו. זה היה האירוע "החם" במערכת הבחירות ולהפתעתי גם רעייתי דנה ואני הוזמנו. הייתי העיתונאי היחיד שנוכח במקום. זה היה "סקופ" מרכזי. לימים סיפרה לי לאה רבין כי אמרה לנאווה ברק, שלא די להזמין את שני המועמדים ועוד שני אנשי עסקים אלא נחוץ להזמין גם עיתונאי והמליצה עליי. הופתעתי, והודיתי לה.
חלף זמן. לאה ואני מעולם לא דיברנו על פרשת החשבון. אך בארוחת ערב בביתם של הילה ורני רהב ישבתי לצידה. כאשר כל האורחים התפנו לאכול את המנה האחרונה במקומות אחרים אמרה לי לראשונה בחייה: "אתה יודע שהחמצת עוד משהו בפרשת החשבון." נדהמתי. אך אחד האורחים החל לזעוק "לאה ודן ביחד, אני לא מאמין", וכל ניסיונותיה של רעייתי דנה להרגיעו לא צלחו עד שלאה קמה ועזבה את השולחן.
חלף זמן, וגיורא מיוחס שעמד בראש מרכז רבין לחץ עליי לגבות מלאה רבין עדות לארכיונו. אם אסרב היא לא תמסור עדות, הציק לי מיוחס. נעניתי למרות שהייתי טרוד בנושאים רבים אחרים. חשבתי כי בהזדמנות זו אשאל אותה מה החמצתי בביתו של רהב. קבענו פעמיים, אבל היא אושפזה והלכה לעולמה. לא גביתי את עדותה למרכז רבין. גם איני יודע מה התכוונה לספר לי על חשבון הדולרים מקץ שנים כה רבות.
* דן מרגלית משמש כיום כפובליציסט בעיתון "הארץ" וכמגיש ברדיו תל אביב