תגובה של עמוס שוקן לציוץ גרמה בסופ"ש למבול של צרות עבור מו"ל הארץ - שהואשם בגזענות, עד שלבסוף הסיר את התגובה ואף נאלץ להתנצל עליה. הכל החל בציוץ שקבל על כתבה של מוסף "הארץ" בה בחרו כתבי העיתון את השירים הישראלים השנואים עליהם, בין היתר גם ההמנון הלאומי "התקווה" ו"ירושלים של זהב" נבחרו. אחד הגולשים צייץ בתגובה: "לכבוד חגיגות ה-70 עיתון הארץ נבחר לעיתון שהכי פחות קוראים והוא לא ממש מעניין אף אחד". מהשלב הזה החל להתגלגל ויכוח בטוויטר בין שוקן למספר גולשים. בשלב מסויים שוקן הגיב לגולשת בשם רוית דהן וכתב: "אין צורך רוית, האידאולוגיה שלך כנראה משמידה אותה לבד".
לכך ענתה דהן: "בזכות האידיאולוגיה שלי אתה חי במדינה הזאת כמו מלך ויכול לכתוב ולהפיץ את העיתון ההזוי שלך ללא מפריע". שוקן צייץ: "חוצפנית. המשפחה שלי הייתה בהנהגה הציונית כשאת עוד טיפסת על עצים. 'הארץ' בידי משפחת שוקן 83 שנים. הסתדרנו מצוין בלי האידיאולוגיה שלך, וגם נמשיך". הציוץ הזה הוביל במהרה לעשרות ציוצים נזעמים על נוסח הדברים, להאשמות בגזענות כלפי מו"ל "הארץ".
מספר גולשים העירו כי מדובר בציוץ גזעני. בין היתר נעמה לזימי, פעילה פוליטית במפלגת העבודה, כתבה: "אז מסתבר שהבעלים של העיתון "לאנשים חושבים" הוא אדם צר אופקים, גזען, ומתנשא. ולמי שיש ספק, למעט איים של ליברליות או הבלחות שונות פה ושם, זה עיתון ימין כלכלי מובהק, שהזיהוי שלו עם מחנה השמאל הוא חלק מהבעיה של כולנו. ואם עד עכשיו לא היתה הוכחה שצריך עיתון המונים שמאלי אמיתי- אז הנה. קחו במתנה הוכחה נצחית. בכנות? רחמים על א.נשים כל כך בורים ומלאי שנאה".
בתגובה, שוקן כתב: "כאשר כתבתי את הציוץ השתמשתי בביטוי שמבחינתי אין לו קונוטציה גזעית או עדתית, אלא כזה שחותך גזעים ועדות ונמצא בכולם: בורות. אחרי כמה שיחות בטוויטר על הציוץ הזה הסתבר לי שהדברים שכתבתי הובנו כן עם קונוטציה עדתית, ולמרות שלא היה לכך שום קשר למה שרציתי לומר, מחקתי את הציוץ, והסברתי מדוע אני מוחק. מאחר ועלתה הסוגיה העדתית, שכאמור מבחינתי לא היתה קשורה לויכוח שלי עם רוית דהאן, כן אגיד שנדמה לי שהארץ נותן לה כיסוי לא מועט בכלל, ומי שקורא, יודע".
"ומכאן לסוגיית עמדותיו הכלכליות של הארץ. אכן, עד ששמאל ימין היה לשטחים והתנחלויות כן או לא (יש עוד תחומי מחלוקת), זה היה תיאור של עמדות חברתיות וכלכליות. במשק של כלכלה מנוהלת על ידי המדינה, מיסי מגן על תוצרת הארץ, הסתדרות שבמקביל מחזיקה בפעילות כלכלית ומשרתת בעיקר את עצמה, הארץ היה בעד משק חופשי, תחרותי, יוזמה פרטית, חשיפת תוצרת הארץ לתחרות יבוא, תקציב מדינה מאוזן, הפרטת פעילות כלכלית ממשלתית והסתדרותית (זאת ממילא הגיעה לסוג של פשיטת רגל), ובקצרה: משק חופשי, כלכלה תחרותית, תקציב מאוזן".
"קרו לא מעט דברים שהארץ חשב שהם הדרך הנכונה"
"קרו לא מעט דברים שהארץ חשב שהם הדרך הנכונה. ההגנה על תוצרת הארץ די בוטלה (מלבד כמה איים), מעורבות הממשלה במשק צומצמה מאוד, ההסתדרות השתחררה מן הנטל של ניהול תעשיה ונעשה מהלך הפרטה גדול. אם להסתכל על התפתחות התל"ג לנפש, אלה היו צעדים חיוניים. אלא שמה שהתפתח היה במידה מסוימת כלכלת מקורבים, וב-15 השנים האחרונות הארץ והמרקר עוסקים בפירוק הריכוזיות שנוצרה ובחלוקת פירות ההפרטה לכל הציבור, ולא רק לשכבה מצוצמת".
"במסגרת הזאת היינו העיתון היחיד שלחץ לפירוק הריכוזיות של ניהול החיסכון לטווח ארוך בידי הבנקים, לרפורמה בטריאופול של הסלולר ולרפורמה בתעשיה שהעבירה מיליארדי שקלים מרווחי שלוש חברות לציבור, היינו העיתון היחיד שתמך במחאה החברתית (אחרי שכמה חודשים לפניה פירטנו עלויות בישראל ובעולם), לחצנו על חוק הריכוזיות, והמרקר ניהל קמפיין די תקיף נגד מתווה הגז. נכון, אנחנו עדיין בעד ניהול אחראי של תקציב המדינה. אם כל זה שמאל או ימין, כל אחד יכול להחליט בעצמו".