פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בשעה 19.58 קיטל על הקו: אולי תוציא את המשפט "ואף ביצע בה מעשים מגונים בכוח", מדובר בנשיא, זה משפט נוראי

      לאחר השעה שבע התקשרה אלי עורכת המהדורה וקיטרה, בצדק: נמאס לי, אתה משגע אותי, או שיש סיפור גדול או שאין בכלל, תחליט כבר! את צודקת, אמרתי. אמנון אברמוביץ' נזכר בשעה המותחת שקדמה לפרסום החשדות שהובילו את נשיא המדינה לכלא

      הפרשה שבמהלכה הפך נשיא המדינה משה קצב לעבריין מין החלה להתגלגל ביולי 2006, אז חשף אמנון אברמוביץ' את תלונתו של קצב ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז על כך שיש נגדו, לטענתו, ניסיון סחיטה מצד עובדת לשעבר במשרדו. בעקבות הפרסום התפרסמו עוד ועוד עדויות של נשים שעבדו עמו לאורך השנים ואשר תיארו מקרים נוספים שבהם הטריד אותן מינית וביצע בהן עבירות מין. קצב תקף את התקשורת בנאום איקוני בו טען כי היא "מבצעת בו לינץ'", אולם לבסוף הוא הורשע בשני סעיפי אונס, ביצוע מעשה מגונה והטרדה מינית ונגזרו עליו שבע שנות מאסר בפועל. הוא שוחרר אחרי חמש.

      אמנון אברמוביץ' (מערכת וואלה! NEWS)
      הפיתוי היה גדול. גם הסיכון. אמנון אברמוביץ' (צילום: מערכת וואלה! NEWS)

      ביום שבת, 8 ביולי 2006, התארחתי אצל קרובי משפחה במושב שבי-ציון ליד נהריה. בצהריים קבלתי טלפון ממכר. עיתונאים נוהגים להשתמש במונח "מקורות", אני מעדיף "מכרים". מקור ומכר מצלצלים דומה, אך מכר להבדיל ממקור הוא מונח מכבד, המעניק תחושה אישית ולא פונקציונאלית, ידידותית ולא אינסטרומנטלית.

      אתה שומע אותי לבד? אתה במקרה ליד טלפון קווי? שאל המכר. עברנו לקווי. תשמע, הוא אמר, הנשיא משה קצב הזמין השבוע בדחיפות, בהיסטריה, את היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז וסיפר לו, שמנהלת לשכתו לשעבר מנסה לסחוט אותו באיומים. היא טוענת שהוא נהג להטריד אותה מינית ואף ביצע בה מעשים מגונים בכוח.

      העניין נשמע לי רציני, בעיקר משום שהמכר רציני, אבל לא בטוח שהסיפור בשבילי. זה מסוג הסיפורים, הידיעות או השמועות שאני מעביר למערכת לבדיקה. אם הם נמצאים אמינים - משדרים אותם, אני בעצמי או באמצעות כתב אחר, מה שאנחנו מכנים "נוהל שכן". הפעם חשתי איזשהו עקצוץ, הייתה לי תחושה, אפעס, שיש כאן חומר ששווה בדיקה מיידית. באיזה יום הייתה הפגישה, שאלתי, מי נכח בה, יש לך עוד פרטים? זה היה ביום רביעי, אמר המכר, ונכחו בפגישה קצב, מזוז ועוזרו רז נזרי, יותר מזה אני לא יודע.

      טלפנתי לשלום קיטל, שהיה אז המנכ"ל, וספרתי לו. זה נשמע דמיוני, אמר קיטל, אבל תחזור למרכז ככל שאתה יכול מהר, נסה להצליב את המידע, תאסוף פרטים ונדבר. בסביבות השעה ארבע כבר הייתי חזרה בביתי ברמת-השרון. בחודש יולי יוצאת השבת לאחר השעה שמונה. קצב שומר שבת, כך גם מנהל לשכתו ועוזריו, אצל מי אצליב, ממי אשאב תגובה, מאין יבוא עזרי? אל דוברת בית הנשיא, חגית שמה, לא היה טעם לפנות, לא היה לי ספק שהיא איננה בתמונה. טלפנתי לאנשים מהמעגל השני של קצב ולמכרים ממשרד המשפטים והעליתי חרס. החלטתי לטלפן למזכיר הצבאי של הנשיא, תא"ל שמעון (שמעל'ה) חפץ. אנחנו מיודדים שנים. אמנון, הוא אמר, עזוב אותי, בחייך, עזוב אותי! הנוסח הנסוג, הבונקר הלשוני והאינטונציה החמקנית הגבירו את סקרנותי. רק עוד שאלה, באמת שאלה אחרונה שמעל'ה: לגבי הבלגאן שהיה אצלכם השבוע - האם שיא הבלגאן היה ביום רביעי? כן, הוא אמר.

      מיוחד לוואלה ברנז'ה | העיתונאים ששינו את ישראל חושפים | חזרה לפרויקט

      פרשת קצב: הנאומים הבלתי נשכחים (שי מכלוף , ערוץ 10)
      לימים יאמר בזעם: "ערוץ 2, כן ערוץ 2". קצב (צילום: שי מכלוף, ערוץ 10)

      "אתה נצמד לטקסט ששלחת לי ולא משנה מלה!"

      השעה הייתה כבר שש בערך. היה לי את הסיפור שסיפר המכר ואת ה"עזוב אותי אמנון" של חפץ וה"בלגאן" ששיאו ביום רביעי. לא פחות אך גם לא יותר. סיכמתי עם קיטל שאכתוב לו את הטקסט, הוא יודיע לעורכת, נעה הוכרמן, שמתבשל סיפור ויבקש באולפן תל-אביב להיות ערוכים. בהמשך שוחחתי עם קיטל ארבע-חמש פעמים ועם נעה העורכת פעם-פעמיים. קיטל התלבט והתחבט: לשדר או לא לשדר. הפיתוי היה גדול. גם הסיכון. הוא נועץ ביועצנו המשפטי ישגב נקדימון ובמי שהיה אז יו"ר הרשות יצחק לבני ז"ל. אני לא לחצתי, להפך, כן - כן, לא - לא. יחסי לסקופים צונן וקר רוח. עלפי השקפתי, החוכמה איננה מי מפרסם ראשון אלא מי מפרסם באופן אינטליגנטי, כוללני ורהוט - אבל זה נושא לכתבה אחרת. בכל מקרה, לאחר השעה שבע התקשרה אלי נעה וקיטרה, בצדק: נמאס לי, אתה משגע אותי, או שיש סיפור גדול או שאין בכלל, תחליט כבר! את צודקת, אמרתי, רק שאני לא הכתובת, דברי עם שלום (קיטל), אני במערכת תל-אביב.

      בשבע וחצי נתן קיטל אור ירוק. אתה נצמד לטקסט ששלחת לי ולא משנה מלה! אמר. כך יהיה, אמרתי. על הקיר באולפן תל-אביב מאחורי המצלמה תלוי שעון דיגיטלי ועל השולחן מונח טלפון. בשעה 19.58 קיטל על הקו: אולי תוציא את המשפט "ואף ביצע בה מעשים מגונים בכוח", מדובר בנשיא המדינה, זה משפט נוראי. שלום, אמרתי, לא על המשפט הזה נקום או ניפול. בשעה 20.00 פתח דני קושמרו את המהדורה עם הכותרת "פרשה חדשה". בתום המהדורה אמרתי לקושמרו, שאני לא אוהב מינוחי קצה, מינוחים יומרניים, לא צריך להשתמש כל פעם במלה "פרשה". אני חולק עליך, אמר דני, לדעתי זו הולכת להיות פרשה גדולה. מאז ועד היום אני מזכיר לו, שהוא צדק ואני טעיתי. מאז ועד היום הוא אומר לי, אתה תמיד מקטין את הסיפורים שלך.

      השבת יצאה. המהדורה הסתיימה. לקראת השעה עשר הוציאה לשכת הנשיא הודעה המכחישה מכל וכל את הפרסום. הכחשה גורפת וסוחפת. התקשרו אלי מכמה כלי תקשורת וביקשו את תגובתי. ביניהם כאלה אשר לימים יטענו שהיה להם את הסיפור והם עמדו לפרסמו בראשית השבוע. כלומר, טענו שהוצאנו להם את האוכל מהפה וגם שהאוכל אינו ראוי למאכל. לקראת חצות טלפן קיטל. טלפון מקיטל בשעה כזו הוא חריג, אלא אם בית"ר ירושלים, אותה הוא אוהד, מנצחת את מכבי חיפה, אותה אני אוהד. מכחישים אותנו הכחשה טוטאלית, הוא לחש בקול נמוך. בבוקר נהיה חכמים יותר, אמרתי. בין השידור לחצות קבלתי סימן מעיד נוסף על נכונות הפרסום. היועץ המשפטי מזוז אמור היה להופיע למחרת בוועדת חוקה, חוק ומשפט, מפגש שנקבע מבעוד מועד. היה ברור שכתבים מכל כלי התקשורת יעוטו עליו ויחסמו את דרכו עד אשר יגיב לפרסום. לא היה ברור כיצד יגיב.

      שלום קיטל במסיבת עיתונאים של מפלגת העבודה בנושא התפישה מדינית-בטחונית, דצמבר 2012 (נמרוד סונדרס)
      נתן אור ירוק. שלום קיטל (צילום: נמרוד סונדרס)

      יותר מש"מעריב" היה בעד קצב, הוא היה נגדי

      למחרת, ביום ראשון, 9.7., העיתון "ידיעות אחרונות" זרם עם הסיפור והוסיף והרחיב. היה להם חומר על יחסו של קצב לנשים שהיו כפיפותיו, כולל אל האישה אשר תכונה לימים, א' אחת. לעומתו, "מעריב", אז בעריכת אמנון דנקנר המנוח, נצמד לגרסת הנשיא והדהד אותה בעמודו הראשי. נדמה לי שיותר משהם היו בעד קצב, הם היו נגדי.

      ביום שני נפגשתי עם קצב לבקשתו, ליתר דיוק לתחינתו. הוא היה מעוך ושפוך. הוא חרד שערוץ 2 (לימים יאמר בזעם: "ערוץ 2, כן ערוץ 2") בכלל ואני בפרט נבוא איתו חשבון בגין הכחשתו אותנו. הרגעתי אותו. בפגישה למדתי את תרשים זרימת הפרשה מנקודת מבטו שלו: איך עוה"ד יעקב נאמן ז"ל ניתב אותו לפנות ליועמ"ש (אמרתי בעוקצנות שכך נראית עצת חינם של עורך-דין). איך ישב עם המפכ"ל דאז משה קראדי והתלבט אם לחשוף בפניו את הסיפור, אך חשש שהמשטרה תדליף. הוא סיפר שהרל"שית שלו הטיחה בפניו שהוא נוהג לקבל שוחד תמורת חנינות באמצעות קבלני חנינות והכספים זורמים לחשבונו בחו"ל (אמרתי לו ואמרתי בטלוויזיה וכתבתי אז ב"גלובס" שאינני מאמין לעלילה הזו). לעומת זאת, הוא סיפר, שנשים שיטענו עכשיו שהוא כפה עצמו עליהן, היו מאוהבות בו, שהן יפעלו מתוך אהבה נכזבת (אמרתי לו ואמרתי בטלוויזיה וכתבתי אז ב"גלובס" שאינני קונה את הנרטיב הזה).

      בהמשך נפגשתי עם א' אחת, אשר לימים תיחשף בשם אורלי רביבו, ועם פרקליטתה אז, עו"ד כנרת בראשי. הן בקשו הרחבה וביאורים לדיווחי. אורלי הסתקרנה לדעת על סמך מה אני משדר שהיא לא תופיע בכתב האישום (!), ואיך אני קובע שרק א' השנייה, א' ממשרד התחבורה, תיכלל בו, מה שיצר אצלה תחושה מוטעית שאני נגדה. הסברתי לה את ההבדל בין דיווחים על סמך עובדות לבין משאלות-לב. בפגישה גילתה שהיא לא התכוונה בכלל לפנות למשטרה או לגורם כלשהו. היא סברה שמגיע לה פיצוי על מעלליו הנבזיים, אך לא עלה בדעתה להפלילו או לחשפו. ועוד סיפרה: אני לא רואה הרבה טלוויזיה אך במוצאי-שבת כששידרת את הידיעה, הייתי אצל אמי וכשראיתי במקרה את השידור - "הדם אזל לי מהגוף, חשבתי שאני מתה".

      הראיון האחרון של אמנון דנקנר מתוך התכנית "המפתחות בפנים". (ערוץ 1)
      נצמד לגרסת הנשיא והדהד אותה בעמודו הראשי. אמנון דנקנר ז"ל (צילום: ערוץ 1)

      הסיפור הוא לא "שלנו"

      היכרותי שלי עם קצב הלכה אז אחורה יותר מעשרים שנה. יחסינו היו תקינים בהחלט. אני מתנגד, מוסרית ועיתונאית, לאמירה מהמערבון "שבעת המופלאים": עליך לשנוא את המטרה אליה אתה יורה! אני חולק על התפיסה לפיה ידיעה או תחקיר שלא הסתיימו בהעמדה לדין ובהרשעה, לא השיגו את מטרתם. אני גם לא חושב שסיפור שאני או עמיתי פרסמנו לראשונה הוא סיפור "שלנו".

      בפרשת קצב היו עיתונאים שדבררו את המתלוננת בלי לדעת או לחשוף שהחוקרים הסתייגו ממנה, חשפו חורים בעדותה ואמרו לה, למשל, "נמאס לנו מההגזמות שלך". היו כאלה שהמריצו מתלוננות ואחר-כך דיווחו מפיהן או מפי יועצי התקשורת שלהן. היו אחרים אשר שמשו מגאפון לעמדת קצב ואנשיו עם הכזבים, ההכפשות וניסיונות השיבוש. והיו שנשאו את דבר הפרקליטות אף שהייתה זו אחת השעות הכושלות בתולדות הפרקליטות: בהתחלה נסקו לשמיים עם כתב אישום מוקצן, בהמשך צנחו אל עסקת טיעון מגוחכת ותקפו את המתלוננות בבג"ץ, ולאחר שקצב באיוולתו הציל אותם מעצמם, חזרו אל כתב אישום. סנגורו עוה"ד ציון אמיר הזכיר לי, אני הספקתי לשכוח, שבאחד השידורים אמרתי: קצב הוא הנאשם היחיד בתולדות המשפט שהגיש כתב-אישום נגד עצמו.
      כך או אחרת, פרשה פלילית-ציבורית, כל פרשה פלילית-ציבורית, איננה התרחשות חד ממדית. זו לא נסיעה חד-כיוונית. יש בה תשומות חיצוניות, סיבובי פרסה, פיתולים ומהמורות. לא ניתן לדווח עליה בהגינות ו/או לפרשן אותה בשלמות מבלי לנסות להקיפה מכל צדדיה ולקדוח בכל רבדיה.

      * אמנון אברמוביץ' הוא עיתונאי חברת החדשות של ערוץ 2 וכותב לעתים טורים ל"ידיעות אחרונות"