אחרי פרסום הפרשה למעשה הודחתי מהחדשות. זה היה נורא

בינואר 1997 חשפה אילה חסון בערוץ 1 ז"ל כי רה"מ נתניהו ויו"ר מפלגת ש"ס אריה דרעי היו מעורבים בקנוניה בממדים פליליים לקידום מינויו של רוני בראון לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, לאחר שזה הבטיח לדרעי עסקת טיעון מקלה במשפט שהתנהל נגדו אז במידה וייבחר לתפקיד. בתמורה, הסכים דרעי לתמוך בנתניהו בהסגת צה"ל מחברון, שהייתה זקוקה לתמיכת ש"ס. החשיפה את הדיל (אותו תיווך איש העסקים דוד אפל) הביאה לכך שבפעם הראשונה בהיסטוריה חקרה המשטרה באזהרה ראש ממשלה מכהן ואף המליצה להעמידו לדין. לצדו הומלץ להעמיד גם את יתר המעורבים - צחי הנגבי, אביגדור ליברמן ואריה דרעי - אבל למרות ההמלצות והרעש התקשורתי המשיכו כולם בתפקידם ולא הוגשו נגדם כתבי אישום. בעקבות החשיפה, מאז ועד היום ממונה היועמ"ש לממשלה רק לאחר קבלת המלצה מוועדה בלתי תלויה בראשות שופט עליון לשעבר.

22 בינואר 1997 היה יום חורפי וסוער במיוחד; זה היה היום שהמידע הבשיל ושבו החלטתי לשתף את מנהל חטיבת החדשות. ועורך החדשות הראשי אז רפיק חלבי במידע שאספתי; "זה לא לטלפון אמרתי לו, אני מגיעה לירושלים". הנהיגה בשעת הבוקר לירושלים הייתה כמעט בלתי אפשרית, בנוסף למתח העצום שהייתי נתונה בו, ירד גשם זלעפות שאילץ אותי לעצור מדי פעם בשולי הכביש המהיר. את אמנון ברקאי, חברי היקר והמפיק המבריק של הערוץ עדכנתי שאני מגיעה עם משהו חזק ואזדקק לעזרתו. ידעתי שרפיק הוא חבר אישי קרוב מאוד של אריה דרעי ולא ידעתי איך יגיב, חששתי שחלילה ירצה למסמס את הסיפור, לכן כשהגעתי לירושלים הלכתי קודם אל אמנון לחדר שלו בחדשות סיפרתי לו בקווים כלליים וביקשתי שיכנס איתי לרפיק.

נכנסנו אמנון ואני לרפיק, פרשתי בפניו את הסיפור, הוא רצה לדעת כל פרט. הוא שאל מי המקור - ולא עניתי. ראיתי את המאבק שהתחולל בו, הגיבור במרכאות הוא חברו דרעי, מנגד יש כאן סיפור עיתונאי חזק מגובה, שמשרטט שלב אחרי שלב עסקה עם ריח פלילי סביב מינוי, מהרגישים במדינה; מינוי יועץ משפטי לממשלה, והמעורבים ברמה כזו או אחרת הם ראש הממשלה נתניהו, שר המשפטים הנגבי, אביגדור ליברמן. אפילו שמו של אולמרט עלה וכמובן עורך הדין רוני בר-און שחלם להיות יועץ משפטי לממשלה, והעסקן הליכודי דודי אפל. האנשים הכי חזקים במדינה אז.

רפיק היה עיתונאי בנשמתו וזה ניצח, "צריך לפנות לבקש מכולם תגובות", אמר, והחליט את ההחלטה העיתונאית הנכונה והמתבקשת לפרסם. בערב הוא מיקם את הסיפור הגדול רק כאייטם מספר ארבע במהדורת "מבט". במשך היום עבדתי במידור מוחלט. לקראת השידור דרעי שוחח אתי ארוכות הפציר בי לדחות את הפרסום, לא היה טעם לדחות, המידע היה חזק.

הפרסום חולל צונאמי. המעורבים הכחישו, התלהמו ואיימו, וכמה מקברניטי הערוץ ירדו בהתחלה למחתרת; אזכור לעד את מנהל הטלוויזיה אז יאיר שטרן שהיה כמו אבא טוב ומגונן. שנים אחרי סיפר לי שרוני בר-און היה חבר אישי שלו וניתק איתו את הקשר אחרי הפרסום.

מיוחד לוואלה ברנז'ה | העיתונאים ששינו את ישראל חושפים | חזרה לפרויקט

הפרסום ראשון היה ביום רביעי. ביום שישי באותו השבוע נסעתי במונית עם עיתונאי מהערוץ לירושלים להופיע ב"יומן" כדי לשדר מידע נוסף. העיתונאי דיבר בלחש בפלאפון לאורך כל הנסיעה, הוא דיבר בקודים והיה ברור שהוא מדבר עם איש של דרעי. בירושלים הייתה ישיבה בחדרו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, בה נכחו רפיק חלבי עורך "יומן" המיתולוגי, ישראל סגל ז"ל, העיתונאי שנסע איתי במונית ועוד. הערוץ הראשון היה תחת מתקפה שלא ידע כמותה שנים. העיתונאי ניסה במהלך אותה ישיבה לטרפד את הסיפור ולמסמס אותו בלי שהביא לכך בדל ראיה אלא רק לשון מתחכמת.

ישראל סגל שהיה חברו הטוב התפרץ עליו קשות "לאה (רעייתו של סגל ד. ו.) אמרה לי שזה מה שתנסה לעשות. שהקנאה תשלוט בך". בחדר נפלה דממה מביכה. אני מצדי לא שיתפתי במהלך הישיבה את המידע שהבאתי כיוון חששתי שיזלוג מתוך ניסיון לטרפד את הפרסום. רק בתום הישיבה שיתפתי לבד את סגל. שמחתי שסגל הבין בחושיו מיד את מה שאני קלטתי לתדהמתי במונית בדרך לירושלים: צריך להיזהר לא רק מנשואי הפרסום ושליחיהם אלא גם מכמה כוחות מבית. זה היה שיעור גדול ומכוער על חולשות האנוש. אגב, הוא לא היה היחיד שניסה לקעקע.

המשטרה פתחה בחקירה. מצעד הנחקרים באזהרה כלל את המעורבים מראש הממשלה וצפונה. בתום החקירה המליצה המשטרה על הגשת כתבי אישום נגד נתניהו ואחרים. היועץ המשפטי אז אליקים רובינשטיין לא קיבל את המלצת המשטרה, למעט כלפי דרעי. בהמשך, פרקליטת המדינה עדנה ארבל פרסמה דוח ציבורי שבו קבעה בין השאר: הפרסום העיתונאי מדויק.

מאוחר יותר תבע אותי ואת הערוץ דודי אפל תביעת דיבה בה הפסיד בגדול ונאלץ לשלם את הוצאות המשפט כולן - לערוץ הראשון. כך או אחרת, במשך חודשים הסתובבתי עם שומרי ראש בשל איום שהגיע על חיי. והיו גם תוצאות מאוחרות: קיבלתי את פרס אבירת איכות השלטון ויאיר שטרן שלח אותי להשתלמות ב-CNN. משם הדברים קיבלו תפנית: אחרי ההשתלמות מונה אורי פורת ז"ל לנהל את רשות השידור. פורת זימן אותי אליו לשיחה, פרגן לי מאוד, אמר שבשבילו אני כמו כריסטיאן אמנפור - אבל הודיע לי שאני לא יכולה להיות כתבת בחדשות. למעשה הודחתי מהחדשות, זה היה נורא. נשלחתי לפריזר של התוכניות להגיש איזו תכנית עם חברו של פורת מתי גולן. זו הייתה שנה קשה ומכוננת.

מאז היו לא מעט תחקירים בעוצמה כזאת או אחרת. התחקיר על השר שלמה בניזרי מש"ס שקיבל שוחד מחברו קבלן ירושלמי (800 אלף דולר) - תחקיר שהסתיים במאסרו של בניזרי; תחקיר על השר פריצקי, שהסתיים בהדחתו מהמפלגה(שינוי) ומהממשלה; תחקיר על תאונת הדרכים שבה קיפח את חייו הנער גל בק זל; כולל מסמך שפרסמתי כאשר כבר עברתי לערוץ עשר; ולאחרונה - סימני השאלה הכבדים התחקיר על ניר חפץ והצוער רונן ילין ז"ל שקיפח את חייו על פסי הרכבת בניווט לילי בבה"ד אחת.