בין הדין לאתיקה של המועצה הפך את החלטתו וקבע כי אין לפרסם סקרים המדווחים על דעתו של הציבור היהודי בלבד. מדובר בעתירה שהוגשה על ידי העמותה נגד ישראל היום, ידיעות אחרונות ואתר ynet, מעריב, הגרוזלם פוסט ובשבע. בית הדין הרשיע את כל כלי התקשורת המדוברים בעבירה על סעיף 14 לתקנון האתיקה, הזהיר אותם ואף והורה להם לפרסם את החלטתו, בנוסח אשר הוא קבע. "פרסום סקרים שאינם כוללים את הציבור הערבי, מהווה הדרה של הציבור הערבי מהמרחב הציבורי והעיתונאי, ועבירה אתית על תקנון מועצת העיתונות" נמסר בהחלטת בית הדין.
בערעור טענה "הצלחה" כי סקרים שנערכים על ידי כלי התקשורת או מפורסמים על ידם מתייחסים לאוכלוסייה היהודית בלבד, ומשכך הם "מדירים את האוכלוסייה הערבית". היא הביאה בתלונתה מספר דוגמאות, אשר הראו שמדובר בתופעה רחבה, הרווחת בקרב אמצעי תקשורת רבים. תופעה זו - כך טענה המערערת - מהווה הפרה של סעיפים 14, 2, 3(א), 4(א), 6(ג) ו-6(ד) לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות.
מנגד, כלי התקשורת טענו כי לעיתים עמדתו של הציבור היהודי חשובה כשלעצמה ויש עניין ציבורי בפרסומה. כמו כן, גרסו שכאשר עיתון מדווח על סקר אשר נערך על ידי גורם חיצוני ולא על ידי העיתון עצמו, אין לו אחריות על הכלים הסטטיסטיים והאחרים הקשורים בסקר, והדיווח על הסקר מהווה שיקוף של מציאות, ולא יצירה של מציאות.
עוד נטען כי אם הסקר מדיר אוכלוסייה מסוימת - יש להפנות טענה זו לעורך הסקר, ולא לעיתון. בנוסף, כלי התקשורת המדוברים סבורים כי די במתן גילוי נאות כי סקר מבוסס על מדגם מקרב הציבור היהודי בלבד, אף אם הדבר אינו משתקף בכותרת הפרסום.
בית הדין קבע כי העדר גילוי נאות על כך שסקר נערך בקרב האוכלוסייה היהודית בלבד, מהווה עבירה על סעיף 4 לתקנון האתיקה האוסר על פרסום "דבר שאינו אמת, אינו מדויק, מטעה או מסולף". שנית, בית הדין קבע כי כותרת של פרסום סקר, המציגה את הסקר כעמדת ה"ישראלים", "תושבי ישראל" או ה"ציבור", בעוד שהסקר נערך בקרב האוכלוסייה היהודית בלבד, מהווה הטעייה.
בנוגע לסוגייה האם פרסום סקרים הכוללים מדגם של הציבור היהודי בלבד מהווה עבירה אתית, בית הדין קבע כי יש מקום לערוך סקר בקרב אוכלוסייה מסוימת "כל עוד רלוונטי הדבר לנושא הכתבה". לדעת בית הדין, "בסוגיית צבא, ביטחון, הסדרי שלום ועוד - קיים עניין ציבורי לדעת מהי עמדתו של הציבור היהודי בלבד" אולם ביחס ל"טעמים צרכניים ושאלות ציבוריות כלליות - אין בדרך כלל הצדקה עניינית לדגימת הציבור היהודי בלבד". על רקע זה, בית הדין קבע כי בחלק מהכתבות שבגינן הוגשה התלונה הייתה הצדקה עניינית וציבורית לבחינת עמדת הציבור היהודי בלבד, ובחלק מהכתבות לא הייתה הצדקה לעשות כן.