פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דבר הצלם: למה המדינה צריכה למתוח מעלינו סדין שחור, מה יש לה להסתיר?

      למרות התנגדות היועמ"ש, השרים אישרו את הצעת חוק איסור צילום חיילים וזו צפויה לעלות לדיון במליאת הכנסת בקריאה טרומית ביום רביעי הקרוב. אבל לא רק ארגוני השמאל ייפגעו מהחוק; לצלם נעם ריבקין פנטון נמאס לחטוף את האש. טור אורח

      דין יששכרוף עם עצור פלסטיני ב-2014, מתוך סרטון "שוברים שתיקה" (צילום מסך , בצלם)
      מצב בלתי נסבל של פרנויה. מתוך סרטון "בצלם" (צילום מסך)

      הגיע הזמן שמדינה בת 70 תפסיק לפחד מביקורת. הגיע הזמן שמדינה כמו שלנו תפסיק להצדיק את עצמה בכל פעם שמתרחש משהו לא טוב. לפעמים אנחנו צודקים, לפעמים אנחנו טועים וזה בסדר. אם לא ניתן למי שאמור לספר לנו שאנחנו טועים להראות לנו שטעינו - בחיים לא נדע שמה שאנחנו עושים הוא לא נכון, ולא נוכל להשתפר.

      בתור ילד חלמתי להיות צלם עיתונות, חלמתי לצלם תמונה שתשנה את התודעה על נושא מסוים, לצלם תמונה שתפנה קרן אור על נושא חשוך ולא מדובר, חלמתי להיות הצלם שצילם את הסרטון של רצח רבין ואת התמונה של פרשת קו 300. גם כשראיתי את סרטון אלאור אזריה דפקתי על השולחן ואמרתי לעצמי "איך לא הייתי שם".

      כשהתחלתי לעבוד בצילום עיתונות הבנתי שזה יהיה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי כי לכל אירוע שאני מגיע לסקר - עומד מולי אדם במדים שמטרתו היא לוודא שאני לא מצלם את האירוע. אנחנו נמצאים במצב בלתי נסבל של פרנויה. אפשר באמת לחשוב שכל דבר שאנחנו עושים הוא רע ואם יראו אותנו עושים אותו נחטוף ביקורת. אנחנו נמצאים בעידן מפחיד לאמצעי התקשורת בישראל. אנחנו, העיתונאים המקצועיים האמורים לשפוך אור ולספר לציבור את האמת, נחסמים פעם אחר פעם על ידי רשויות אכיפת החוק.

      במצב בו אנחנו לא יכולים לעבוד בחופשיות, הציבור לא מקבל את המידע האמיתי. במצב שלכתב עדיף לחכות להודעת דובר מאשר להגיע לזירה של פיגוע או הפרות סדר, אנחנו מאירים אור רק על מה שרוצים שנאיר.

      אלאור אזריה ליד הוריו בוועדת החצי שלו, קריה, תל אביב, 14 במרץ 2018 (ניב אהרונסון)
      ואמרתי לעצמי ?איך לא הייתי שם?. אלאור אזריה, במהלך המשפט (צילום: ניב אהרונסון)

      אובדן מוחלט של הדמוקרטיה

      בשנים האחרונות צלמי העיתונות חוטפים את האש. מכל כיוון מאשימים אותנו בבגידה ובהסתה. מפקד מחוז ירושלים במשטרה אמר את הדברים חד וחלק "אתם מתסיסים את השטח ולכן אתם לא יכולים להיכנס לעיר העתיקה". אך השאלה שלא עלתה מעולם היא מדוע יש צורך למתוח סדין שחור מעל המצלמות וצלמי העיתונות? מה אתם מסתירים? צילומי אלאור אזריה בחברון הם מבחינתי כמו לראות את הצילומים של אלכס ליבק בפרשת קו 300, שם היה מדובר באנשי שב"כ שלקחו את החוק לידיים ופה בחייל. הצילומים הללו מראים אנשים שמשרתים את מדינת ישראל לוקחים את החוק לידיים תוך שהם מצפצפים על החוק. גם בסיפור אזריה וגם בפרשת קו 300 היה צלם אחד ששפך אור על מקרה שאחרת לא היינו יודעים עליו כלום. הינו מקבלים דיווח מדובר צהל שהמחבל נהרג במהלך ההשתלטות/ניטרול, וזהו.

      אנחנו נמצאים על סף של אובדן מוחלט של הדמוקרטיה המתבטא בחוסר יכולת שלנו כמדינה לעמוד מול הביקורת ולהגיד טעינו, בדקנו, מהיום הולך להיות אחרת. במקום להסתכל פנימה על מה אנחנו עושים לא נכון, אנחנו מעדיפים להסתכל על מי שאומר לנו שאנחנו טועים ולהאשים אותו.
      אם יעבור החוק המשמעות תהייה לא רק האשמה אלא גם ענישה. בתור צלמי עיתונות, המחויבות שלנו היא להביא את הסיפור האמיתי לציבור ואם נצטרך לשבור מחסומים משטרתיים וצבאיים ולהיעצר - נעשה את זה. את החיים שלנו הקדשנו לשפוך אור, לפעול לטובת הציבור, וכך נעשה עד יומנו האחרון בעבודתנו.

      * נעם ריבקין פנטון הוא צלם עיתונות מקצועי וחבר בתא הצלמים של ארגון העיתונאים