העיתונאית הקנדית שנחטפה, עונתה ונאנסה בסומליה במשך יותר משנה עד לשחרורה סיפרה השבוע בראיון טלוויזיוני כיצד הביאה אותה החוויה הקשה אל סף התאבדות - רגע לפני שמראה של ציפור היה מה שמנע ממנה לעשות כן. אמנדה לינדהוט הייתה רק בת 26 כאשר נסעה בשנת 2008 לביקור במוגדישו, עיר הבירה של סומליה, עם מי שהיה החבר שלה באותם ימים, הצלם האוסטרלי נייג'ל ברנן בן ה-36.
ב-23 באוגוסט, היום השלישי לביקור של השניים במדינה, בני הזוג נחטפו על ידי קבוצת חמושים. החוטפים יצרו קשר עם משפחותיהם ודרשו כופר בסך 1.5 מיליון דולר עבור כל אחד מהם בתמורה לכך שיישארו בחיים, ובמשך 15 החודשים שלאחר מכן בני הזוג סבלו מהתעללויות, הורעבו והוכו, ואנדהוט נאנסה על ידי חוטפיה שוב ושוב.
תשע שנים אחרי שהאיש שעמד מאחורי החטיפה נתפס ונכלא, סיפרה לינדהוט לראשונה לערוץ 7 באוסטרליה איך הגיעה למה שהיא מכנה "החלטה שלווה" לשים קץ לחייה באמצעות תער, קצת יותר משנה לתוך החוויה הקשה ולאחר שלא יכולה הייתה עוד לשאת את העינויים. לבסוף הייתה זו ציפור שמנעה ממנה להתאבד בכלאה. "שמש הבוקר עלתה", היא סיפרה על אותו היום. "ראיתי בזווית העין תנועה קלה - זו הייתה ציפור שקיפצה קצת באזור האור. תמיד האמנתי בסימנים מלמעלה שעזרו לי, במובן מסוים, להחזיק מעמד. הציפור הזו הייתה סימן מלמעלה".
"המחשבה ליטול את חיי עזבה אותי מיד ולא חזרה לעולם ובמקומה הרגשה מדהימה שטפה את גופי, והפכה אותי לנחושה לשרוד לא משנה מה. הבנתי שמתישהו יהיה לי את החופש שלי שוב; שאני אראה את המשפחה שלי", אמרה בראיון.
"ידעתי שהדבר הבא שיקרה זה שאנחנו נחטף"
לינדהוט לא נסעה לסומליה מטעם ארגון חדשות כלשהו בזמן חטיפתה אולם היא עבדה באופן קבוע עם ערוץ החדשות הצרפתי "France 24" ונשלחה לשם מטעמו בעבר, כמו גם גם למשימות עיתונאיות בעיראק ובאפגניסטן. בנוסף היא עבדה באופן קבוע עבור ערוץ הטלוויזיה הממשלתי באיראן "PRESS TV". כמה שנים לאחר חטיפתה, כתב "France 24" רומאו לנגלואה נחטף והוחזק בידי מחתרת FARC בקולומביה.
בראיון תיארה העיתונאית, שנולדה וגדלה באלברטה שבקנדה, את השתלשלות העניינים מרגע החטיפה של ושל בן הזוג שלה, דרך ניסיון הימלטות כושל ועד שהשניים שוחררו לאחר תשלום כופר. "היינו בדרך למחנה פליטים בעיר, והביקור בו אמור היה להיות מרכז הביקור שלנו במדינה", תארה. "נסענו בכביש פתוח וגדול ולפתע ראינו מכונית שעצרה בצד, מה שהפך בתוך דקות להתרחשות מהסיוטים. היו שם בערך תריסר אנשים חמושים שהסתתרו מאחורי המכונית החונה, ומיד ידעתי שהדבר הבא שיקרה זה שאנחנו נחטף", אמרה.
לאחר לכידתם הועברו בני הזוג באופן קבוע בין בתים שונים ובשלב מסוים המירו את דתם לאסלאם, כיוון שהאמינו שהדבר עשוי לשפר את יחסיהם עם החוטפים - אבל זה לא קרה. ארבעה חודשים לאחר החטיפה, באמצע הלילה, הוצאה העיתונאית מהמיטה ונלקחה על ידי חמושים במכונית אל מרכז המדבר. "הם הוציאו אותי מהמכונית מתחת לעץ, משכו את ראשי לאחור והצמידו לי סכין לגרון", סיפרה. "אחד אמר שהם נותנים לי 30 שניות כדי לשכנע את אימא שלי לשלם להם את הכסף תוך שבעה ימים - או שהם מתכוונים לערוף את ראשי".
כמה חודשים לאחר מכן ניסו לינדהוט וברנן להימלט. הם הצליחו לפרק כמה לבנים מקיר ולקפוץ מחלון, ונמלטו אל עבר מסגד צפוף שהיה בקרבת מקום - כאשר החוטפים החמושים דולקים אחריהם. החוטפים הסומלים נכנסו לבניין מאחוריהם ותפסו אותם. "אחד מהם תפס אותי בקרסוליים וגרר אותי על רצפת המסגד. הם הובילו אותי אל הדלת שם חנתה המשאית. הם לקחו את נייג'ל החוצה באותה צורה".
אמנדה לינדהוט ונייג'ל ברנן שוחררו כאמור 15 חודשים לאחר חטיפתם, בסוף שנת 2009. בימים אלה מעובד ספר הזיכרונות שכתבה על המקרה לסרט באורך מלא בכיכובה של רוני מארה.