"נפח הסיקור הפוליטי בישראל הוא חולני, ידיעות שפותחות מהדורות לא עוברות רף של מבזק"

איך תפקדה התקשורת ב"שומר החומות", מה המבחן האמיתי למיהו שופר ולמה הוא לא מוכן שיקראו לו חלטוריסט. עיתונאי הארץ חיים לוינסון התארח בפודקאסט תיקטוק והסביר למה בעצם עזב את תפקידו ככתב פוליטי. וגם, מה הבעיה שלו עם בועז ביסמוט, סיון רהב מאיר וינון מגל

  • חיים לוינסון

העיתונאי חיים לוינסון (הארץ) התארח בפודקאסט "תיקטוק" של המכון הישראלי לעיתונות. ניסיון שלנו לתת תרגום, הסבר וקונטקסט לתהליכים העמוקים ולפעמים הנסתרים מהעין שעוברת התקשורת הישראלית. בשיחה הסביר לוינסון מדוע לדעתו התקשורת חוטאת לתפקידה בסיקור הפוליטי וכן חשף את מאחורי הקלעים של תא הכתבים הפוליטיים. חלק קטן מהשיחה מובא כאן בכתב. האזינו למעלה לשיחה המלאה.

נתחיל מהסוף. למה בעצם עזבת את התפקיד?

"כשהתחלתי להיות כתב פוליטי עמית סגל הסביר לי ששלוש וחצי שנים לא עושים כלום ואז חצי שנה עובדים. זה לא עמד במבחן התוצאה. לכסות ארבע מערכות בחירות זה היה מעמסה והרגשתי שמבחינה מקצועית אין לי מה לעשות שם יותר. איבדתי עניין בריצה הזו אחרי כותרות לא מעניינות. עכשיו כשאני מסתכל מהצד על המשא ומתן הקואליציוני - הכל פשוט סתם אחד גדול. בכל מקרה, הסיקור העיתונאי הפוליטי בישראל מחפיר".

עוד נגיע לזה. לפני זה, בעצם הגשמת את החלום ואתה מתפרנס מחלטורות.

"קודם כל לא ויתרתי על הדיי ג'וב שלי ואני עובד עדיין בהארץ ככתב כללי. אנחנו חיים בעידן שהתקשורת משתנה, והמותג הפרסונלי שלך לפעמים עלה על מקום העבודה שלך. אני לא מזלזל במקום העבודה שלי, אבל זרם המידע גורם לזה שלפעמים משפט מהרדיו מקבל יותר תהודה. לא כיוונתי להיות חלטוריסט. מרסקין פנו אלי בכלל בשנה שאסור היה להם להשתמש בכתבי החדשות, זה היה אחרי הפיצול ואסור היה להם להביא מכתבי חדשות 2, אז חיפשו מענה חדשותי בפאנל.

"קראתי פעם ראיון עם עיתונאית שאמרה שהיא רוצה להחליף את יונית לוי. לי אין שום שאיפות קונקרטיות. אין לי איזו מפת דרכים שאני יודע את מי אחליף ומתי, ולמי שווה ללקק בשביל זה. אני זורם. אני מאד רוצה להצליח. לא רציתי להיות כתב פוליטי, שכנעו אותי ובדיעבד מה שחששתי ממנו התממש. אם הייתי רוצה הכרה הייתי עושה יותר טלוויזיה. הרבה פעמים מציעים לי ואני לא מחפש ללכת ולא מוכן בלי תשלום. אני לא חושב שעיתונאים צריכים להופיע בחינם בחדשות 12. כמו שרינה מצליח מקבלת כסף גם אני צריך לקבל סכום סמלי על השתתפותי".

עוד בוואלה!

לא רק אנחנו סובלים: משבר האקלים פוגע בחיות המחמד שלנו. אז מה עושים?

לכתבה המלאה
לא מאמין בעיתונות שלה. רהב מאיר (צילום: צילום מסך, חדשות 12)

מה בעצם אתה רוצה מסיון רהב מאיר. התאבססת עליה.

"אני לא מבין מה הבעיה. אני מאמין במחלוקת לשם שמיים ואני לא מאמין בעיתונות שסיון רהב מאיר עושה. בעיני צריך לדבר על זה. אנשים אוהבים להראות כלפי חוץ משהו שהוא לא אותנטי, ולי יש יכולת לשים לב לזה. אני לא מבין את הפסיכולוגיה שלה. בשביל כסף, כבוד וכוח היית יכולה להישאר חילונית. איפה החיים הנעלים שלך. כמה את שקועה בחלטורות".

גם אתה.

"אני מחלטר חלטורות מדיה. עשיתי בדיקה ובשנתיים האחרונות השתתפתי בתשעה פאנלים. זה הכל. סיון עושה תשעה ביום. נשאלת השאלה האם אתה עובד אצל המזמינים של החלטורות או עבור הציבור".

אפרופו חלטורות, התחושה היא שלקחו אותך - סוג של חיית שוליים שאומרת את כל האמת בפרצוף - ובייתו אותך בפאנל של תוכנית הבוקר. מה לך ולסלבס ששם?

"השאלה היא למי אני נאמן, ואם אני יכול להגיד מה שאני חושב. והיו קונפליקטים בעניין הזה. היו דברים שבקשת לא אהבו. אני לא אתחנף לאנשים גם אם יגידו לי שאני פוגע בהרמוניה".

אמרת קודם שהסיקור הפוליטי בישראל מחפיר. מה הכוונה?

"הנפח של הסיקור הפוליטי בישראל הוא חולני. אין שום סיבה ושום הצדקה שעשר-עשרים דקות בכל ערב ובכל ערוץ מדברים על פוליטיקה. כמעט כל ידיעה של דפנה ליאל לדוגמה, לא עוברת את הרף המינימלי של מבזק. זה מטורלל. הרגשתי את זה ככתב פוליטי לפי כמות התוכניות שמנסות להעלות אותך כדי לפרשן. חודשיים אני מחוץ לזה ואני נושם".

איך אתה מסביר את זה?

"הסבר אחד הוא שזה יותר מחובר לעולם של העורכים. פוליטיקה יותר קרובה לעולם הפנימי שלהם מאשר מצוקות של ביטוח לאומי".

מהטובים ביותר. שרקי (צילום: צילום מסך, חדשות 12)

בוא נדבר קצת על מה שמכונה "שופרות". נתחיל בישראל היום. מה אתה חושב על הכתבים שם?

"מתי טוכפלד (הפרשן הפוליטי של ישראל היום) הוא ציניקן גמור. יגידו לו לכתוב שאיימן עודה הוא המשיח, והוא יכתוב. יהודה שלזינגר (הכתב הפוליטי של העיתון) לעומתו, משוכנע שהוא עיתונאי על. זה מאד פתטי. ועדיין, אם אראה אותו במזנון, אשב לידו ואדבר איתו. באהבה".

ניכר למשל שאף אחד לא אומר על ישי שנרב ועל יאיר שרקי או אפילו על עקיבא נוביק וקלמן ליבסקינד שהם שופרות.

"שרקי הוא עיתונאי מעולה. הוא חבר שלי. אני חושב שהוא מהטובים ב-12 אם לא הטוב בהם. הוא לא מהכתבים שמקבלים 5 דקות לפני שידור משהו ופולטים את זה. הוא רציני ומעמיק. אי אפשר לסבן אותו. וכשהוא מביא משהו חצי אפוי הוא יודע להוריד את הראש, לא כמו דביל אחר שעובד שם".

אז מה בעצם המבחן של בין עיתונאי לשופר?

"המבחן הוא האם תפרסם ידיעה שלא מחמיאה לפוליטיקאי שאתה כביכול מזוהה איתו. אצל שרקי ועמית (סגל) התשובה היא כן. אצל ינון מגל התשובה היא בוודאי שלא. אני לא חושב שהוא עיתונאי, אלא סוג של ארצ'י באנקר במסע נקמה מטורף באיזו אליטה מדומיינת. גם מיכאל שמש (הכתב הפוליטי של תאגיד השידור) מצוין".

איך מחליפך בהארץ, מיכאל האוזר טוב?

"לא יודע עדיין. נחיה ונראה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully