העניין עם מרבית אלו שיקראו את הטור הזה הוא שמדובר בעבדים. כן כן, אתם, עבדים. סליחה על השימוש הלא פופולרי במילה שלכאורה אינה קשורה לימינו אנו שהרי המילה עבדות תמיד נקשרת עבורנו בסיפורי יציאה ממצריים או מקסימום אותם סינים מסכנים שמרכיבים עבורנו את האייפונים או תופרים את בגדינו ובמקסימום, בתושבים פלשתינאים שחוצים את הגבול כשאנחנו עדיין חולמים על קפיטליזם בדרכם לבנות את הבית שעבורו נשלם משכנתא שנים רבות.
אז איך זה שאתם עבדים? רגע לפני אשתף שלפני מספר שבועות פורסמה בקבוצת הפייסבוק המקצועית PR GURU אותה מנהל ביד רמה חברי הטוב זאב ינאי משרה "אטרקטיבית" שהוצעה על ידי ארגון השחקנים שח"ם.
משרת הדוברות וההסברה - שבטח כבר אוישה מאז - כללה שורה ארוכה של דרישות. כמה ארוכה? נדרשו כ-40 שורות כדי לתאר אותה והיא כללה חלקים שכוללים יחסי ציבור, פרסום, מדיה חברתית, מיתוג ועוד. עוד הרבה.
לרגע לא חשבתי ששח"ם הינו ארגון עשיר אשר יכול להרשות לעצמו להעסיק צבא של עובדים ומשרדים עבור כל מפרט הדרישות שהיו במודעה אלא שמישהו שם קפץ מעל הפופיק וחיפש למעשה כלבויניק/ית שיעשה הכל כולל הכל ואז, בסוף היום, עוד קצת וטיפ טיפה יותר. מי שקרא את המודעה ולא נעלב מכמות הדרישות הלא הגיוניות שהיא כללה, יכול היה לתהות אולי הם גם רוצים שאותו עבד גם יצבע את משרדי שח"ם אם הוא כבר בא לעבודה. למה לא?
קרש קפיצה, חלומה של כל יחצנית
המשרה שפרסם ארגון שח"ם, היא לכאורה משרה שרבים יראו בה שווה, קרש קפיצה, חלומה של כל יחצנית מתחילה אלא שאם פורטים לשעות את דרישות התפקיד הרי שמגלים שעל מנת לבצע את העבודה כמו שצריך, נדרשות עבורו לא פחות מ-50 שעות בשבוע. יהיו שירימו גבה ויגידו: אז מה? אף אחד לא מכריח אף אחד להגיש את עצמו מועמד לתפקיד ומי שהדבר מתאים לו - לבריאות. נכון, מדובר לכאורה בשוק חופשי והמעסיק יכול לכאורה לדרוש מה שבא לו ואלו שהדבר נראה להם - יכולים להגיש מועמדות. אלא שאיפה למעשה עובר הקו האדום?
כל אלו מצטרפות לסדרת כתבות שפרסמה לאחרונה כתבת "גלובס", ענת ביין, על התנאים הלא טובים שבהם מעסיקים משרדי פרסום עובדים רבים. יש שיאמרו, האם כשחברות היי טק מוכרות, שאין עוררין שמשלמות ביד נדיבה לעובדיה, מעניקות להם בסל ההטבות הסעות, ארוחות משלל מסעדות שוות אם רק ישארו לעבוד בערב, פלוס חדר כושר ואפילו פעוטון לילדים - האם זה אומר שעובדיהן הם לא למעשה סוג של עבדים מודרנים? ובכן, התשובה היא ודאי שמדובר בעבדים. עבדים עם מניות, אופציות וחופשות חברה בתאילנד אבל לגמרי עבדים. כאלה שלרוב לא יודעים מה זה להוציא ילד מהגן באמצע היום כשגרה ומבחירה, לא מגיעים לארוחת ערב משפחתית ב-19:30 ואת הילדות של הילדים הם חווים בתמונות וסרטונים בוואטסאפ.
לפני שממשיכים בואו רגע נענה על השאלה מהו עבד מודרני: אם דרישות המעסיק הן כאלה שאינן משאירות לעובדיו מספיק זמן לשם התפתחות אישית, מקצועית (שלא בהכרח בדברים הקשורים לעבודה) ומשפחתית, הרי שמדובר בעבדות מודרנית, כזו הדואגת לגזול מהעובדים כל שעת ערות לטובת מקום העבודה אך לא חוששת לשחוק אותו עד תום וכך קורה, שבמקומות עבודה רבים, משך עבודה ממוצע של עובד עומד על שנתיים, לא יותר, בדיוק בגלל אותה שחיקה.
ואלו המחזיקים יותר? נניח שש או עשר או 15 שנים? אלו מתעוררים יום אחד לגלות שהם למעשה עבדים מרצון ומפחדים כמו אחרוני הלוקים בתסמונת סטוקהולם לעזוב את שוביהם.
מבחן העבדות
אז הגעתם עד לפה ואתם תוהים איך תדעו אם אתם למעשה עבדים מודרנים במשרד יח"צ / סושיאל / פרסום? נורא קל. פתחו את אפליקציית המחשבון בנייד שלכם וחלקו את המשכורת נטו שלכם (כי עם ברוטו אף אחד לא הולך למכולת) במספר השעות שאתם עובדים. הגעתם לפחות מ-30 ש"ח? ברכות, נערה בת 18 העובדת במקדונלדס מרוויחה יותר מכם לשעה. ויודעים מה? נשאר לה פנאי לחברות, משפחה, לימודים ולדבר הזה שרבים שוכחים ממנו כשהם מתפתים לענות על מודעות עבדות מודרנית, נו, כן, חיים.
עכשיו זה השלב שבו אתם ממשיכים למאמר הבא, כמו עבדים מודרנים אחרים ולא נניח ניגשים לבוס במשרד ומבקשים העלאה, משמעותית, כזו שכנראה לא תקבלו, כי לא תרצו לאבד את מקום העבודה, כפי שנוהגים עבדים מודרנים רבים וכך למעשה מסתובב לו הגלגל סביב עצמו, מאנשים שמעזים לדרוש את חייו את העובד ומעבדים מודרנים שמתמסרים ומוסרים מרצון בדיוק את זה. ועד שאחד מהשניים לא ישבר - כך גם יהיה בעתיד.
* הכותב הוא לשעבר דובר ענני תקשורת, ובעל חברת המדיה דאבל ספרד ויועץ שיווקי