פרתי פופר: האם התקשורת אשמה בעליית המחירים?

בימים האחרונים עסקנו לא מעט, כאן בוואלה, בגל ההתייקרויות הצפוי. האם למעשה היינו כלי שרת שפעל בשירותם של בעלי אינטרסים, במטרה לשפר את רווחיהם על חשבון הציבור?

מאחר שמדובר בהאשמה כבדה, הרי שהיא מחייבת בירור רציני של העובדות.

שני דוברים מייצגים את הגישה הזאת: רמי לוי, בעל השליטה ברשת הסופמרקטים "רמי לוי שיווק הקמה", וח"כ יעקב מרגי מש"ס, שהטיח את הדברים בכתבת חדשות 12, מעיין פרתי, במהלך דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת.

הדברים כוונו לפרתי, אך מאחר שאין כלי תקשורת בישראל שלא עסק בנושא בהרחבה, חובה עלינו לשאול האם טעינו - ואם כן, היכן?

הראיות הנסיבתיות, תתפלאו, תומכות דווקא בתזה לפיה "התקשורת אשמה": גל הדיבורים על התייקרויות, שהיה כזמזום רקע במשך חודשים, הפך לדרמטי בעקבות ציוץ של מנכ"ל רשת ויקטורי אייל רביד, בסוף השבוע שעבר, לפיו אנו נמצאים ערב "צונאמי" כלשונו, של התייקרויות.

הציוץ של רביד נתן את האות לכתבות שעסקו בנושא, העלו על נס את ההתייקרויות בחומרי הגלם ואת העלייה בתעריפי השינוע כגורמים אובייקטיבים לעליות הצפויות. רביד נחקר עתה על ידי רשות התחרות מתוך חשד שמא נועדו התבטאויות פומביות שלו לשרת את העלאת המחיר, זאת שלכאורה "הזהיר" מפניה.

המהלך השני שעורר את הדיון היה החשיפה של פרתי בחדשות 12 אודות הכוונה של שסטוביץ' להעלות מחירים. פרתי פרסמה פתק שכבר ממבט ראשון נראה מוזר וכלל, מלבד סעיפי ההתייקרות הצפויים, גם כותרות (כבר במסמך המקורי) על "עליות חדות". אף אחד לא כותב בנייר עבודה פנימי את צמד המילים האלה. זה לא אומר שהפרסום היה שגוי, אבל זה אומר שאולי מישהו ניסה לכוון אל המסקנה הרצויה לו.

המשך הסיפור הוא בהודעה של שסטוביץ' לפיה ההתייקרות הממוצעת הצפויה תעמוד על 5.5% בלבד. האם זו תולדה של הלחץ הציבורי שנוצר (גם מצדי, כעורך המדור הרלוונטי בוואלה!)? או שמא זו הייתה המטרה מלכתחילה?

כאן נכנס לעניין אלמנט שיגרום לכל איש תקשורת באשר הוא, לנוע באי נוחות על הכיסא: כולנו יודעים שכניסה חזיתית במפרסם גדול עלולה לייצר אי שקט פנימי במערכת - ואילו הפעם היה נדמה שכל כלי התקשורת איבדו את המעצורים בדרכם לרמוס את היבואנים, הקמעונאים והיצרנים, בלי לתת לשום אינטרס מסחרי להגביל אותם. ניצחון זכות הציבור לדעת על ההכנסות מפרסומת, או שאולי כל זה היה חלק ממהלך ששותפים לו גם הבעלים של ערוצי התקשורת?

ואז, רגע לפני שעמדתי לכתוב מכתב התפטרות, נזכרתי במה כל תיאוריית הקונספירציה הזאת כרוכה: כל היבואנים הגדולים, כל היצרנים הגדולים, כל הקמעונאים הגדולים וכל בעלי ערוצי המדיה השונים, חברו יחד כדי ליזום מהלך שייקר את המוצרים השונים על מדפי הסופרמרקט ויעשיר את כולם. מישהו מאמין שבעידן שבו גם התקשורת הפרטית בין שני אנשים, דולפת - בסופו של דבר - לציבור, זה אפשרי?

אם אני צריך לנסח כתב הגנה על התקשורת, זה יהיה הפתיח שלו. אין זאת אומרת שכל הפרסומים היו מדויקים, אין זה אומר שמאחורי חלקם לא עמד אינטרס כזה או אחר (בסופו של דבר רוב הידיעות בתקשורת, בהכללה כמובן, הן תלויות אינטרסים), אבל המחשבה שגל תקשורתי שכזה יכול להתרומם כתוצאה מקונספירציה בין בעלי הון, היא קצת מוגזמת, שלא לומר מופרכת.

חקירת רשות התחרות לפיה נעזרו (לכאורה כמובן) יצרנים, יבואנים וקמעונאים בתקשורת כדי להביא לעליית מחירים, מכריחה אותנו להביט פנימה טוב יותר, לבקר ולבדוק לעומק את האינטרס שעלול לעמוד מאחורי כל ידיעה שאנו מביאים אל הציבור. יחד עם זאת, נדמה שהאשמת השליח ביוקר המחייה, במיוחד כשהיא באה מפיו של גורם רגולטורי שכשל מלטפל בריכוזיות בענף המזון ובמכסי המגן (למשל), נועדה להסיט את האש מהאשמים האמיתיים: מי שנבחרו על ידינו ובמקום לעשות, מעדיפים לצעוק בוועדות.