היריב המיתולוגי של ג. יפית סוגר מעגל וסופד לה; "הייתי משוכנע שתנצחי"

עברנו חתיכת חיים חצויה - חלקה יחד, חלקה כמתחרים. ותמיד בקשר, כזה או אחר.

ג. יפית ז"ל. גם עבורי, עמית ומתחרה, הז"ל הזה לא קל. הקשר לאורך השנים היה מעורב ברגשות, כאלה ואחרים. רגשות שלא דוהים, רגשות שהפכו עם השנים ליותר ויותר מכבדים ומוקירים. כן, מתבגרים, נקודה.

יפית (כך קראתי לך, אחרים ג.), אני חוזר איתך עשרות שנים לאחור, קצת לפני ימיה הראשונים של הטלוויזיה המסחרית (2). הכרנו בפרסום פלד, הגעתי לפגישה עם רזי פלד. עבדת שם כסופרוויזר. איכשהו העברת לי מסר שאת בשלה להתקדם לתחנה הבאה שלך, המסר נקלט. היה לך חיבור טוב ומיידי עם הפרויקטים שלי בידיעות אחרונות, ועם הרוח המיוחדת שהיתה מסביב. התאים לך כמו כפפה מדויקת ליד: מוספים מיוחדים ויצירתיים, בעיקר מדורי תוכן שיווקי (אז פרסומי), לימים תחת חתימת גד בירון.

תוך ימים את עוברת לעבוד איתי במשרדים שלי בבית ידיעות אחרונות (בימיו הגדולים). עם יכולת נדירה שהיתה לך ליצור ולטוות קשרים, לבנות מאגר לקוחות מהשורה הראשונה לפרויקטים החדשים (ביניהם גם עם מיקי שטראוס ז"ל שהיה מגיע למשרד), ועם יכולת כתיבה משלימה - מודה, היית עבורי אוצר, נכס, איתו המשכנו גם במשרד העצמאי הבא שלי מחוץ לידיעות, ברחוב אנגל הבלתי נשכח במרכז העיר.

את הטיוטות שכתבת העברת אליי לעריכה, כשאת טובעת את המושג הבלתי נשכח לטנגו הזה, "השילוב העדיף". נדמה לי שזה היה טייק אוף לסלוגן של בנק דיסקונט באותם ימים. עוד לקוח שגייסת למשרד ומאוד אהבת. זה היה התהליך: את כותבת, אני עורך, השילוב עדיף ומושלם מאוד בעינייך. השילוב המאוד אהוב עלייך אז כלל ביקורי בית הדדיים ופגישות משותפות בבית שלי וגם בשלך. שם, אצלך, אני מכיר את האפרוח שלך, אייל גרינברג, שבגר והוכיח כישורי מנהיגות עסקית בולטים.

וככה זה עבד שנה ועוד שנה. עד ש. עד שפרשת לתחנה הבאה שלך, הפעם בבעלותך. כן, הפעם גם כמתחרה קשוחה. לא חגיגה, אבל אתגרים מורכבים באים לשדרג אותנו, לא? וכך זה פעל משני עברי התחרות החדשה. אז בחלק הזה, יפית, ג. יפית, תודה (רבה) לך. אני משוכנע שעם הדנ"א הזה שלך ועם הפייט שנתת תרמת, באופן שלא במודע, להצלחות המרשימות של שנינו, כל אחד בטריטוריה שלו.

מכאן עשית בית ספר ליזמות, שהתחיל בטלוויזיה. אני ב"רשת", את ב"קשת". את עם "כדאי", אני עם "תשקיף" עם גד בירון. היה משהו שלקח אותך להצלחות גדולות בתחנה הזו - וזה היה בית ספר לפורמט צרכני פרסומי בטלוויזיה. הנוכחות האישית שלך, מעבר לביקורות טבעיות (שתמיד יש) הוכיחה את עצמה ביג טיים. ידעת לשרוד את כל המהמורות באופי הנחוש שלך - וזה היה מרשים לצפייה מהצד.

בית הספר ליזמות שלך לא עצר, קבלי שוב שאפו על הקטר שהיית. העסקאות הגדולות שיזמת, גם הרחק מביצת התוכן. וזו גדולה שראוי לקחת ממנה שיעור בבתי ספר לעסקים. השיא, שגם הוא מתחבר למילה הכתובה - סטימצקי. טוויה יצירתית של עסקת הרכישה עם שותפייך, ראויה להוקרה רבה. בעיניים שלי, היא היתה הרחבה סמויה או גלויה של עיסוקך במילה הכתובה. ואולי גם ביטוי לנחישות שלך לשמר ולחזק את מוסד הספר - שנקלע למגמות (ולדאגות) המוכרות בעולם הפרינט.

ידעת לנהוג בגדלות רוח ולקיים איתי פגישות פה ושם. ותמיד באירועים בהם התראינו היה חיוך שמעבר לתחרות. זה היה מבט, חיוך ו"שלום", שנראה לי ששנינו ציפינו לו וקיימנו אותו. מהצד שלך חוויתי סוג של רצון לסגור מעגל ולכבד הדדית.

הרהרתי לרגע לאן "השילוב העדיף" יכול היה להוביל, אבל כל אחד יצר את יצירותיו בדרכו שלו. ואת בהחלט מותירה מאחורייך יצירות ומורשת. אני בטוח שאייל בנך, יאחז מכאן בהגאים בביטחון. כאשר נודע לי שאת נאבקת בסרטן הארור, הייתי משוכנע שתנצחי. גם כי היצירות העסקיות שלך (לא מכיר את היתר) זקוקות לנוכחות שלך, לאישיות שלך, לתכונות שאיתן מנצחים. נקודה.
היי שלום ג.

* חיליק שיאון הוא יזם תוכן ופעיל במיזמי חלל. לאורך השנים היה קולגה של יפית וחלק מהזמן אף התחרו.