אחותו של עורך ידיעות אחרונות נגד נדב איל: לאן נעלמה היושרה העיתונאית?

בחודשים האחרונים עיתון ידיעות אחרונות באמצעות נדב איל (אבל לא רק), מותח ביקורת חריפה נגד "המועצה הציבורית לקורונה". מדובר בכמה רופאים ואנשי אקדמיה המהווים אופוזיציה למדיניות הממשלה. בסוף השבוע האחרון התפרסם בעיתון תחקיר על מה שהוגדר כ"פעולות של אלו שעושים הכול כדי שמבצע חיסון הילדים ייכשל". במקביל, תהיות על הכספים ועל האינטרסים וכו' פורסמו בכתבות ובעמוד הטוויטר המצליח של איל.

בעמוד האינטרנט של מח"צ מצוין כי פורמלית הם נגד חיסוני ילדים (לבד מלילדים חולי סרטן וכיוצ). אך לפי גורמים בארגון הם לא מתנגדים, אלא מבקשים התנהלות אחרת, בעיקר בענייני התו הירוק. לטענתם, התחקיר הוא גולת הכותרת של קמפיין נגדם, ש"מטרתו להכפיש ולעוות את פעילות מח"צ וגם את הפלטפורמה הטלויזיונית שלהם - השידורים עם אורלי וגיא". את השידורים מנהלת ומפיקה אשת התקשורת רוני ליבנה.

לראשונה מאז תחילת הפרשה, ליבנה, אחותו של עורך ידיעות אחרונות נטע ליבנה, רוצה לספר על הצד שלה ומעלה כמה תהיות משל עצמה, שנוגעות גם להתנהלות העיתון.

אחרי מחשבה, החלטנו לא לגעת בטקסט ולהעביר את דבריה במלואם.

שלום נדב איל, שמי רוני ליבנה. בחודשים האחרונים אני המפיקה הראשית של השידורים המיוחדים של מח"צ (מועצת החירום הציבורית לקורונה) ב'ערוץ הדיגיטלי של אורלי וגיא'. הפקתי גם את הסרט של אורלי וגיא - "עזבו את הילדים" שנעשה בסיוע הכספי של מח"צ. אני עובדת עם אורלי וגיא מאז 2007, לפני ומאחורי הקלעים.

זה לא גילוי נאות, אבל אכתוב גם את זה בפתח הדברים - אני גם אחותו של נטע, העורך הראשי של 'ידיעות אחרונות', העיתון שבו אתה עובד.

אני רואה שסוגיית מימון השידורים של מח"צ אצל אורלי וגיא - מציקה לך במיוחד. אז התשובה פשוטה: הכסף עובר אלי. אני זאת שעובדת מבוקר עד ערב כדי להוציא לאור את השידורים האלה. סכומים נוספים לגרפיקאי, ול-2 אנשי צוות במשרות זעומות. אתה יודע, אנשי הפקה ואנשים טכניים. משתכרים מעט, לא כמו בעיתונים הגדולים, או במהדורה המרכזית, אבל משתכרים. אם תרצה עוד פרטים על האקסל שלנו אתה מוזמן לצלצל.

פעם הערכתי את העבודה שלך. משהו בדרך שבה אתה מגיש את הדברים תמיד עושה רושם. רושם נקי, ענייני, מקצועי כזה.

ואז בחרת להצטרף לעיתון של המדינה העיתון שבו בעל הבית, מי שמשלם לך את המשכורת, מואשם בהצעת שוחד לראש ממשלה. העיתון שבו עדיין מתפרסמות למשל מודעות ענק של חברות הסיגריות, למרות האיסור על פרסום סיגריות בשל הניסיון לדאוג לבריאות הציבור.

אתה זוכר, פעם לפני שאנשים מתו מקורונה (או לדבריך מתים מפייק ניוז) הם מתו, ועדיין מתים בהמוניהם מסכרת, ומחלות לב וריאה וכתוצאה מתעשיית הסיגריות שעושה כסף מהתמכרות, אבל את מי זה מעניין? בטח שלא אותך - אתה צריך אויב שלא יפגע לך בפרנסה.

עם הצטרפותך לעיתון שמועצת העיתונות דרשה להדיח בו את המו"ל עשית בחירה, או כמו שנאמר כלפינו לא פעם - "בחרת צד". אני תוהה, ולא - לא ביני לבין עצמי, איך הייתה נכתבת, או "מקוריינת" או מצוייצת העבודה המעמיקה והמקצועית שלך בנוגע לפרשת השוחד הגדולה והמשמעותית, אולי ההיסטורית של המדינה. השבוע עלתה עדותו של ניר חפץ שעבד אצל ביבי. כמעט ולא הוזכר בעיתון שהוא עצמו היה בכיר בידיעות אחרונות. מוזר.

אף מילה בטוויטר שלך לגבי זה.

אתה עסוק בקרב איזוטרי ומיותר בגוף של רופאים ומדענים שבוחנים את המצב באור אחר, שחוקרים ומבקרים ומוכיחים את טענותיהם - ממש כמו שעיתונאים אמורים לעשות - אבל קצת שכחת, התפקיד שלך הוא לא לשרת את השלטון אלא לבקר אותו או לפחות לאתגר אותו בשאלות.

אני עומדת מאחורי העמדות של מח"צ. הם הצהירו לא פעם שהם אינם מתנגדי חיסונים - הם בעד חופש הביטוי והדעה. אז מה כל כך בוער להכחיד 'חבורה קטנה' שהיא בגדר נושאת הדגל למאבק? על מה בעצם המהומה?

הכי מפתיע שאתה, שעסקת בעבר לא מעט בג'נוסייד, בזכויות אדם, בתכנים עם חשיבות היסטורית כנגד גזענות נגד הסתה ובעד זכויות אדם, דווקא אתה החלטת לחסל את מח"צ, את אנשיה ואת עמדותיה. אז הם חושבים אחרת ואפילו מעזים להגיד את זה בקול רם וצלול, אז מה? איך יכול להיות שהעיתון החזק והגדול במדינה דורך בהובלתך בברוטאליות כזו על שלל מדענים ורופאים מצטיינים שמתנגדים לעמדות של משרד הבריאות?

לא כל העוקבות והעוקבים שלך יודעים אבל אתה מכהן גם כיו"ר התנועה לחופש המידע שכותרתה: "במדינת ישראל עניינים ציבוריים חשובים ביותר, הנוגעים לכל אחד ואחת מאיתנו המתנהלים עדיין מאחורי של חשאיות". משום מה זו לא האג'נדה שלך כלפי ההסכם הסודי של מדינת ישראל עם פייזר. וגם זה מוזר בלשון המעטה.

המהלך שלך מיצה את עצמו וכבר מזמן חצה את הדיון המקצועי או הרפואי ולחלוטין לא ברור על מה ולמה אתה ממשיך לנסות לחסל.

לא, זה לא קל לי לקום כל בוקר לישיבת ההפקה שלנו עם אנשי מח"צ לשמוע שוב על ההכפשות שכתבת בעיתון החשוב במדינה, ההכפשות על המקום הצנוע בו אני עובדת ובו מנסים להביא גם מחשבות אחרות, לשאול שאלות אחרות ובעיקר להביע ספק בסיבות למהומה הענקית שמסביב. יש את הציטוט הזה שבטח פותחים איתו בשנה א' של לימודי תקשורת - "אינני מסכים למלה אחת שאתה אומר, אך אגן עד-מוות על זכותך להביע את דעתך".

אז מה קרה לך מר איל? לאן נעלמה היושרה העיתונאית שלך? הסקרנות? הרצון להגיע לחקר האמת? האם נשבית בקסם החנופה לשלטון? האם הכסף הגדול מסנוור אותך? כמו שאתה מצייץ, "נראה שהתמונה ברורה".

נדב איל בחר שלא להתייחס לדברים.