תביעת ענק של בכיר לשעבר בגלובס נגד העיתון: "התעללות, התעמרות, טיהור גילני"

עורך המדור המשפטי לשעבר בעיתון הכלכלי תובע את העורכת נעמה סיקולר והמו"ל אלונה בר און בטענה לפיטורים לא מוצדקים, ומבקש פיצויים ע"ס 3 מיליון ו-650 אלף שקל. בכתב התביעה הוא שוטח חלק מהתנהלות המערכת. גלובס: "גיבוב טענות מופרכות"

14/12/2021
בניין מערכת גלובס. ראובן קסטרו
מערכת גלובס(צילום: ראובן קסטרו)
"מדובר בהתעמרות ובהתעללות של ממש. התעמרות מתוכננת ומתוזמרת היטב של מעביד בעובדו הוותיק, המקצועי, הנאמן והמבוגר. התנהלות שמראשית ועד תום נועדה להביא את העובד המבוגר להתפטר מעבודתו, וזאת רק מטעמי 'חיסכון' כלכלי. גילנות. אפליה פסולה על רקע גיל. חד וחלק"

העיתונאי אבנר נאמני הגיש אתמול (שני) תביעה נגד עיתון גלובס, העורכת הראשית שלו נעמה סיקולר ואחת מבעליו אלונה בר און לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. נאמני טוען לפיטורים לא מוצדקים מהעיתון, וכן להתעמרות, התעללות ואפליה פסולה על רקע גיל. הוא מבקש מבית המשפט לחייב את בר און, סיקולר וגלובס לשלם לו פיצויים ע"ס 3 מיליון ו-650 אלף שקלים. זוהי התביעה השלישית בשנים האחרונות נגד גלובס שבה נטען לפיטורים לא מוצדקים, לאחר שכך טענו אלי ציפורי וגם מתי גולן, שטען בין השאר כי פוטר באופן שרירותי, בחוסר תום לב, תוך פגיעה בזכויותיו וגם טען ל"השתקה פוליטית".

נאמני עיתונאי בן 56 ואב לילד, שימש משנת 2000 בתפקיד עורך המדור "דין וחשבון" בגלובס. זהו מדור שעוסק בענייני משפט, תחום מרכזי בכל עיתון, בוודאי בעיתון כלכלי, ועם זאת לאורך השנים צומצם בגלובס. בדצמבר 2019 פוטר נאמני מעבודתו, לטענתו "בבושת פנים, באופן פסול ושלא כדין" וטוען ל"טיהור גילני". בכתב התביעה, שהגיש נאמני באמצעות עורכי דין אמיר טיטנוביץ ואפרת עקל-אזואלי, הוא טוען ל"התייחסות קלוקלת ומקוממת - אפילו מטרידה - בעצם, המדובר בהתעמרות ובהתעללות של ממש. התעמרות מתוכננת ומתוזמרת היטב של מעביד בעובדו הוותיק, המקצועי, הנאמן והמבוגר. התנהלות שמראשית ועד תום נועדה להביא את העובד המבוגר להתפטר מעבודתו, וזאת רק מטעמי 'חיסכון' כלכלי. גילנות. אפליה פסולה על רקע גיל. חד וחלק".

"משהדבר לא עלה בידיו של המעביד", נטען עוד בכתב התביעה, "גברו ההתעמרויות, ההתנכלויות וההתעללויות, עד אשר בסופה של דרך, המעביד פיטר את העובד המבוגר, אב לילד בן 4 שנים בלבד, שלא כדין, משיקולים זרים ופסולים, והותיר אותו חבול וניזוק, נפשית, בריאותית וכלכלית, ללא פרנסה, עומד בפני מבוי בתום. בפני שוקת שבורה".

אלונה בר און(צילום: מערכת וואלה! NEWS, שלומי יוסף)

"ארגון אכזרי, נטל אתיקה ונטול ערכי מוסר"

"סיקולר נהגה על מנת לזרוע פחד ואימה בעורכים המפוחדים, אותם היא נהגה להשפיל, לעיני כול, באופן קולני ובלוויית הערות לא ענייניות, שנועדו אך ורק על מנת לשמוט את הקרקע מתחת לרגליהם"

נאמני טוען בכתב התביעה בין השאר נגד סיקולר ובר און: "אף שבסמוך לאחר מועד השינוי (רכישת הבעלות מידי נאמני פישמן) הכריזו אלונה, נעמה וגלובס, ברוב טקס והדר, על 'ערכי גלובס המתחדש', אף שהן הנהיגו 'דו"חות אמון' ו'קוד אתי', ואף שלאורך כל הדרך עוטה אלונה על עצמה את אצטלת אבירת האתיקה והמוסר, ועל שפתיה חיוך מקסים, ומציגה את עצמה כאדם פשוט, אשר רק טובת גלובס ועובדיו לנגד עיניה, הרי היה מדובר בדברים שמן הפה אל החוץ. דברים שנועדו - ושבדרך כלל, הצליחו - להסוות את עובדת היות גלובס - ובראשו אלונה ונעמה - ארגון אכזרי, נטל אתיקה ונטול ערכי מוסר, יושר ויושרה".

עוד טען: "כפי שהיה מוכר, מן העבר, ממקומות עבודה אחרים, גם הפעם בא סגנונה הניהולי של נעמה לידי ביטוי בהתעללות סדרתית בעובדים וב'השלטת טרור' במערכת, וזאת בשליחותה של אלונה וכעושת דברה, עד תום. את זאת היא עשתה מתוך מודעות מלאה, תוך שהיא צורחת על עובדים (כן, צורחת), לאוזני כול, והתנהלותה כלפי עובדיה הייתה גסה, קולנית, אימפולסיבית, אלימה, גחמתית, ולעתים קרובות לא עניינית".

"נעמה נהגה, למשל, לפסול כביכול עמודי עיתון, שנועדו לרדת לדפוס, ולדרוש מהעתונאים להכניס בהם תיקונים מהותיים, כל אלה, דקות ספורות לפני שעת ה'דד ליין', וכשלא היה ניתן כבר לעשות דבר. את זאת היא עשתה גם כאשר העמודים הובאו לאישורה זמן ארוך קודם לכן, הרבה לפני שעת האפס. כך היא נהגה על מנת לזרוע פחד ואימה בעורכים המפוחדים, אותם היא נהגה להשפיל, לעיני כול, באופן קולני ובלוויית הערות לא ענייניות, שנועדו אך ורק על מנת לשמוט את הקרקע מתחת לרגליהם. אלה נתקפו אימה נוכח העובדה שה'דד ליין' מתקרב, ושהעמודים שבאחריותם עדיין לא אושרו על ידי נעמה. אלה הובילי, כמובן, לטעויות חמורות, שנמצאו בעמודי העיתון, ואשר אף בהן נעמה האשימה רק את האחרים, ולא את עצמה".

כדי לבסס את טיעוניו, נאמני מפנה אצבע מאשימה לדפוס נוסף: "במהלך כשנתיים בלבד, היא (נעמה) החליפה לא פחות מאשר חמישה עורכים של מוסף הדגל של גלובס - השבועון G, אות לשיגיונותיה ולכך שאלה לא הצליחו ללכת יד ביד עם גחמותיה ועם התנהגותה הגסה, הבוטה, המשפילה והבלתי עניינית".

נאמני מציין עוד בתביעתו כי הוא "מקווה שכבר בהגשת כתב התביעה יהיה כדי למלט עובדים חבולים ומצולקים נוספים מציפורניהן של אלונה ושל נעמה. ככל שנעמה, מזרת האימה והפחד, תודר מכל תפקיד ניהולי - בוודאי תפקיד ניהולי-עריכתי בעולם התקשורת, בו מוטלות חובות אמון ומוסר מוגברות - בו היא תוכל לתת פורקן ליצריה השליליים, כן ייטב".

"גם את אלונה, 'אבירת האתיקה והמוסר', כביכול, יש להרחיק מתפקידים שכאלה, שכן כל המתואר בכתב התביעה התרחש בהתאם להוראותיה, בעידודה הנמרץ ובאישורה. התובע - ואולי עובדים אחרים, לעצמם - זעק מלוא גרונו בעל פה ובכתב, לעזרתה של אלונה, שיתף אותה בהתדרדרות במצבו הבריאותי, כתוצאה מן ההתעמרות, אותה הוא חווה, והפציר בה לעשות להפסקה מיידית שלה. להציל אותו. בערלות לב בלתי נתפסת התעלמה אלונה מזעקות התובע. לתובע לא נותר אלא לקוות, שלאחר שכל הראיות יהיו בפניו, יאמר בית הדין הנכבד, באופן צלול וברור, את דברו בסוגייה כאובה זו. התקווה נכונה, כאמור, בנוגע לתביעה דנן, כשהיא לעצמה, אך גם נוכח מגפת ההתעמרויות בעבודה בקרב מקומות עבודה רבים במשק".

נעמה סיקולר(צילום: צילום מסך, צילום מסך)

"פטיש לכלכליסט"

בכתב התביעה נטען עוד כי "גם כאשר עלה בידי התובע לאתר כתבים משפטיים מתאימים, וגם לאחר שהוא ביקש להעסיקתם במדור, הוא נתקל בסירוב עיקש וחסר פשר. בין היתר, בעת מצוקת הכתבים הגדולה, פנה אל התובע כתב משפט בכיר - גור מגידו - כתב משפט משכמו ומעלה, אשר זכה לאחרונה בפרס על מצויינותו כתחקירן, אשר החל את דרכו במסגרת המדור, בגלובס (לאחר שהוא נבחר על ידי התובע, מתוך מועמדים רבים, לאחר הליך מיון מקצועי וראוי), ואשר בשלב כלשהו עבר לעבוד בתאגיד כאן 11 - ולשמחתו הרבה של התובע, ביקש לחזור ולעבוד בגלובס. באופן מפתיע, מתמיה ומקומם (לשון המעטה שבמעטה), טרדפו אלונה ונעמה את חזרתו של הכתב מגידו, ונימקו זאת בכך ש'אסור להתעסק איתו' (או נוסח דומה). הטעם לדברים אלה היה נעוץ, ככל הנראה, בכך שבעת שמגידו היה כתב משפט בגלובס, הוא היה חבר פעיל ודומיננטי בוועד העובדים".

טענה חמורה נוספת מצד העיתונאי הוותיק המופיעה בתביעה היא שבר און וסיקולר לכאורה עשו בעיתון "שימוש לצרכים זרים ופסולים, ולרבות סיפוק יצר נקמה (למשל, הסיקור השלילי האובססיבי של ההתדיינות המשפטית סביב הסדר הנושים של אליעזר פישמן, תוך הפעלת לחץ על העורך ועל כתבים לעשות כן, וזאת ללא גילוי נאות על כך שלגלובס היה בהם עניין אישי; נהגו באופן לא מקצועי, פסול ומעורר תמיהה, בעריכת העיתון, ולרבות נטילתם מעיתונים מתחרים - בעיקר מ'כלכליסט' ומ'דה מרקר' - של רעיונות ושל נושאים לכתבות ולידיעות ועוד')".

"אף שהדברים האחרונים הוכנסו בתוך סוגריים", הוסיף נאמני בתביעתו, "יש בהם חשיבות רבה. מן המידה אף להוסיף ולציין את זאת, שההתנהלות הפסולה דלעיל נבעה גם ממעין פטיש, שהיה מנת חלקה של נעמה כלפי העיתון המתחרה, 'כלכליסט', אשר הלך וגדל, ומרגשי נחיתות עזים, שהיא חשה אל מול 'המתחרה המוצלח'. זה היה הטעם לכך, שהיא עשתה כמיטב יכולתה, על מנת שבגלובס יתפרסם כל עניין, אשר התפרסם ב'כלכליסט'. למרבה האירוניה, העיתון המתחרה הפך, בעיני נעמה, ל'אורים ותומים', לתנך ממש". יצויין כי סיקולר עבדה לפני כן שנים ארוכות כראש מחלקת החדשות ב"כלכליסט".

נאמני מבקש לחייב את בר און, סיקולר וגלובס לשלם לו פיצויים ע"ס 3 מיליון ו-650 אלף שקלים בין השאר בעקבות טענותיו על אובדן משכורות לעתיד כתוצאה מפיטורים שלא כדין (שני מיליון שקלים), הפרשות המעביד המתחייבות מתשלום המשכורות, המענק השנתי (200 אלף שקלים), הפרת חובת השוויון בין עובדי גלובס והפרת חובת תום הלב המוגברת המוטלת על המעביד (150 אלף שקלים), פרסום לשון הרע (מיליון שקלים) ועוגמת נפש ובושת פנים (100 אלף שקלים), ובנוסף לשלם לו הוצאות משפט ושכר טרחה ופיצויי הלנת שכר.

מתוך כתב התביעה(צילום: צילום מסך, צילום מסך)

"גלובס התנהל באופן הגון"

נעמה סיקולר, העורכת הראשית של גלובס, מסרה בתגובה: "גלובס קיבל את כתב התביעה לאחר (!) שזה נשלח לאמצעי התקשורת אך מקריאה ראשונית עולה כי מדובר בגיבוב טענות מופרכות. גלובס התנהל כלפי מר נאמני באופן הגון, ענייני ומקצועי, ואף למעלה מכך. מפאת כבודו של מר נאמני לא נפרט עוד. בכוונתנו לנהל את התביעה בבית המשפט, כראוי, ולא באמצעי התקשורת".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully