השבוע התפרסם באתר "פולטיקלי קוראת" החלק הראשון של מה שהגדירו באתר כ"תחקיר מעמיק החושף את סביבת העבודה הפוגענית בה משרתות חיילות צעירות, ומגלה עשורים של התעלמות מדיווחים ותלונות, הגנה של המערכת הצבאית על מגישים מוכרים ועל בכירים בגל"צ, והדרת נשים סדרתית". אגב "חלק ראשון", בפועל פורסמו שני החלקים בזה אחר זה.
מבלי להיכנס לוויכוח שנוצר סביב התחקיר ובביקורת על היותו רשלני ונראה ככלי לסגירת חשבונות היסטוריים בין בכירי התחנה (מעניין שראש מחלקת החדשות המודח איבגי - שעמד אף הוא רק לפני כמה חודשים בראש תחקיר על התחנה - כלל לא מוזכר שם) - ספרתי הבוקר רק מהזיכרון כמה תחקירים דומים שהתפרסמו השנה. באמצע - מודה - כבר התחלתי להתבלבל: תחקיר גל"צ בהארץ, תחקיר גל"צ נוסף על "אירועים" מלפני 20-15 שנה, תחקיר על התעמרות בכאן, התחקיר ההוא על אמיר איבגי, תחקיר על התעמרות בהארץ, תחקיר על עורכת מתעללת במאקו, תחקיר על גלובס, תחקיר אוחובסקי. הכל בשנה אחת, ויש עוד. אי אפשר לזכור, אי אפשר להבדיל בין הטענות, ואי אפשר לבחון עד כמה מקצועית כל אחת מהכתבות.
במאמר מוסגר ייאמר שריבוי הכתבות (להגדרה מהו תחקיר נתייחס בהזדמנות אחרת), מעיד שאין צדק פואטי בכתבות חיסול פוליטיות, לפעמים הכדורים שורקים גם משמאל לימין. אבל נחזור לנושא.
הבטחה: אייטם על התקשורת יפומפם
התקשורת היא מקום די מגעיל, זה ידוע. כמו לא מעט מקומות אחרים במשק. לעומת תחומים אחרים, אין בה מדדי כניסה אובייקטיביים ויש הבדל עצום בין כישרון ויציריות ויכולות עריכה לבין לנהל אנשים. יש גם את העניין הסוציולוגי של ניהול בגיל צעיר מאד (גל"צ), או של "מערכת יצרית", מה שנכון גם להייטק. יש כמובן לברך על כמה שיותר סוסים שבורחים מהאורוות כדי לספר לנו כמה הן מלוכלכות. ניקוי הוא אבן יסוד בסיסית בעבודה עיתונאית.
ועדיין התחושה, אחרי גל התחקירים הבלתי נגמר הזה, שהתקשורת העצמאית שהתחילה כהבטחה, התאהבה בלהיות מדור ברנז'ה במקרה הטוב ומדור לחיסול חשבונות היסטוריים בתוך מקצוע ייצרי במקרה הרע, ומנצלת את העובדה שהתקשורת אוהבת לעסוק בעצמה. במילים פשוטות: אייטם על התקשורת יפומפם וזו דרך נפלאה לקבל פולואפ בטוח ותהודה. האם זה באמת בהלימה לחשיבות הציבורית של הגילויים? לאקטואליות שלהם? האם זה קורה פחות בתחומים אחרים? לא בטוח. בעצם בטוח שלא.
עיתונאות היא אחד הענפים הקטנים בכל מדד שתבחרו. יש בעיות גדולות יותר מ"הצלקות שנותרו לקורין גדעון משירותה הצבאי מול מפקדיה". תחקיר על מערכת עיתונאית, כשבהגדרה עיתונאים הם סקטור רכלן נקמן וממורמר, הוא אולי דבר סקסי, אבל גם קצת עצלני.