בראיון לאתר וואלה, טען השחקן יהודה נהרי כי מגיש הטלוויזיה אסי עזר הטריד אותו מינית לפני כעשור. לטענתו של נהרי, במפגש ביניהם במהלך ההכנות לסדרת הטלוויזיה "להיות איתה" , עזר "נגע באיבר שלו ואמר 'תראה למה אתה גורם לי'. אמרתי שאני לא מעוניין". על פי הפרסום, נהרי נהרי הגיש תלונה במשטרה לפני כשנה וזו נסגרה מחמת התיישנות.
מעסיקתו העיקרית של עזר, זכיינית הטלוויזיה קשת בה הוא משמש כטאלנט מוביל, מיהרה להגיב והודיעה כי " להבנתנו אסי מכחיש את הפרטים האמורים ובכל מקרה הנושא נמצא כעת בבירור".
מלבד העדות נגד עזר, שעוד תתברר מן הסתם, מטרידה גם התגובה האוטומטית והנבוכה של קשת.
בשנים האחרונות התפרסמו מכל עבר תלונות על הטרדות מיניות כנגד טאלנטים - מנהלים, עורכים, מגישים, שחקנים וכותבים - בולטים בכלי תקשורת שונים. למרות זאת, נראה כי אותם כלי תקשורת לא למדו דבר. בכל פעם מחדש הם נתפסים עם המכנסיים למטה, ופועלים באופן שמשקף בעיקר חוסר אונים וגמגום.
כמעט כל כלי תקשורת ממהרים לפרסם כי הטאלנט 'הסורר' יצא לחופשה עד שיתבררו פרטי התלונות. חלקם מפרסמים הודעת התנערות חלקית או מלאה (בהתאם לחומרת התלונות בדרך כלל), חלקם מגבים (אך משאירים פתח לשינוי העמדה), חלקם נותנים תגובה לקונית שלא ניתן להבין ממנה דבר וחלקם מעדיפים שלא להגיב כלל. המשותף לכל ההתייחסויות הן המבוכה הניכרת והתחושה כי גוף התקשורת לא צפה כלל את המערבולת אליה נקלע וחושש מפגיעה בשמו הטוב.
גמגום מביך
ההיסטוריה מלמדת שאולי הגיע הזמן שאותם גופי תקשורת שמתחזקים טאלנטים ייקחו בחשבון מראש את האפשרות שטאלנטים אהובים ייקלעו במהלך הדרך לסיטואציה הכוללת תלונות על הטרדה או פגיעה מינית. לקיחת אפשרות כזו בחשבון תאפשר להם להיערך לסיטואציה בטרם יישלמו הון לטאלנט כזה או אחר עבור משבצת שידור יוקרתית שעלולה כאמור להסתיים בגמגום מביך.
היערכות כזו צריכה לכלול הסברות נרחבות בנושא הטרדה מינית, כפי שקיימות בתאגידים גדולים ומקומות עבודה אחרים, דרישה שיש לקיימה גם מול הטאלנטים ויותר מכך- דרישה מוקדמת מטאלנט פוטנציאלי להצהיר על 'גילוי נאות' לפני ההתקשרות איתו בדומה לגילוי נאות ותום לב שנדרשים מצדדים לפני שהם מתקשרים בהסכם, וודאי אם הוא ארוך טווח וודאי כשמדובר בסכומים נכבדים ושם טוב. במקרה הזה הצהרה מקדימה - שלא כוללת שלדים של פגיעות מיניות בארון מהעבר - יכולה למנוע את ההפתעה או לכל הפחות למזער את הנזק. אין הכוונה לתעודת יושר מהמשטרה או הצהרה על עבר פלילי (גם אם קיים), אלא הצהרה אתית, מוסרית. הצהרה שכזו לכשעצמה כשהיא כתובה יש בה סטייטמנט הדדי וברור: אדם שיצהיר שלא ביצע פגיעות מיניות צפוי שיתבונן פנימה וישאל עצמו האם באמת לא ביצע כאלה והאם צפויות להתפרסם תלונות או טענות נגדו. איש איש יודע דבר סודו. סביר שישקול את צעדיו.
אפקט ההרתעה
נשמע לכם מופרך? בצה"ל, לדוגמה, כל קצין מדרגת אל"מ ומעלה מחויב לעבור בדיקת פוליגרף שכוללת שאלות אתיות ומוסריות. אז אולי בחברה האזרחית לא מחוייבים בפוליגרף (יש חברות שדווקא משתמשות בפרקטיקה כזו) אבל לבקש הצהרת גילוי נאות שכוללת את מדיניות החברה לאפס סובלנות בעבר, בהווה ובעתיד, מעבירה מסר חשוב מאוד- לעובדיה ולצרכניה. נכון, ייתכן בהחלט מצב בו למרות ההצהרה תהיינה תלונות שיוכחשו על ידי הטאלנט, כאלה שיטען לגביהן שאינו זוכר או שהכל היה בהסכמה. ועדיין, עצם ההצהרה המקדימה הכתובה היא מהלך שלבדו יקדם ויממש את אפקט ההרתעה.
מה שקיים בעולם העבודה ה"רגיל", כמו העלאת המודעות לנושא של הטרדות מיניות חייב להתקיים בספירה של גופי תקשורת הן לעובדים והן לשאר הגורמים שעובדים עמם (כמו טאלנטים מסוגו של עזר) ולא בדיעבד אלא מראש. יש פה הזדמנות במקום לכבות שריפות כדאי להשקיע משאבים ומחשבה בדרכים למניעת גילויים 'מפתיעים' מהעבר ומניעת הטרדות ופגיעות מיניות בהווה ובעתיד. בכך ייתפסו כלי התקשורת מוסריים יותר, יתרמו לקידום הנושא בכללותו - וגם בונוס - יחסכו מעצמם את המבוכה וההתנערות, שלא לומר ההפסדים הכספיים והפגיעה במוניטין.
* הכותבת היא עו"ד בעלת משרד עורכי דין, מומחית בדיני עבודה ומרצה בנושא הטרדות מיניות