N12 - לפני שאתם מזדעזעים מאי השוויון - תסתכלו במראה

"רגע לפני הכתבה הבאה שמזדעזעת מפערי שכר מגדריים או מתנאי עבודה מופרכים, כדאי לעשות רגע בדק בית ולוודא שהארגון עצמו מתנהל בצורה תקינה". ארנת כהן עבדה ב-N12 והחליטה באופן נדיר לחשוף את מדרגת השכר ואת החוויות השובינסטיות לדבריה שעברה

ארנת כהן, טור אורחת
16/01/2022

ב-N12 הזדעזעו בשבוע שעבר לגלות את פערי השכר בין נשים לגברים בשלל תחומים. אפילו בהייטק! רק שאולי כדאי להציץ פנימה לפני שממהרים להזדעזע.

עבדתי בחדשות 12 כמעט חמש שנים. בקיץ 2015, השכר הראשוני שהוצע לי בתפקיד ההתחלתי שמילאתי היה 6,000 שקלים לחודש, ברוטו, גלובלי. המשרה כללה 2-3 משרות לילה בשבוע (ועוד 3-2 משמרות יום, בהתאמה), ומשמרת סופ"ש כל סופ"ש שני. ניסיתי להתמקח - בכל זאת, הגעתי אחרי 3 שנות גל"צ ועוד שנה וחצי אצל שרת המשפטים, וכמעט תואר בתקשורת מהעברית - והסבירו לי שככה משלמים על התקן הזה. חתמתי, ותוך כמה חודשים קודמתי. השכר לא עלה, "כי אין קשר לתפקיד, יש שיחות שכר פעם בשנה". הגיוני.

זמן קצר אחרי שהתחלתי את התפקיד החדש הגיע בחור חדש לחפיפה לתפקיד הראשוני ההוא. תפקיד ראשון שלו בתקשורת וזה. כשסידרתי את השולחן לקראת תחילת המשמרת ראיתי דף מקופל, ופתחתי כדי לראות אם זה חשוב או שיכולה למחזר. זה היה חוזה ההעסקה שלו, עם שכר גבוה ב-500 ש"ח משלי. פה חשדתי.

התחלתי סבב טלפונים וגיליתי שכל הגברים שהתחילו בתפקיד הראשוני שלי, בהיקף המשרה שלי, עם פחות נסיון ממני, קיבלו הצעות שכר גבוהות ב-500-1,000 ש"ח ממני. התלבטתי מה לעשות, אבל קולגה לשעבר ייעץ לי לא ללכת לדפוק על השולחן: "המנהלים לא יראו בעין יפה האשמות בשוביניזם, כי הם לא תופסים את עצמם ככאלה, וייתנקמו בך - גם אם לא במודע". אז רק הפצתי את הרכילות על אי השוויון בקרב הקולגות, ובשיחת החתך קיבלתי העלאה של 20%. לעולם לא אדע אם זה קשור או לא.

עוד בוואלה!

אחרי הדו"ח הקשה - מנכ"ל תאגיד השידור לא מתכוון להתפטר ומסביר: "להצטיינות יש מחיר"

לכתבה המלאה
"המנהלים לא יראו בעין יפה האשמות בשוביניזם". כתבה ב-N12(צילום: צילום מסך, צילום מסך)

הקולגות נכנסים לשיחה ויוצאים עם העלאה נאה

כשמציצים מאחורי הפרגוד - לקומת ההנהלה ולרשימת העורכים - פתאום אחוז הנשים צונח. נכון, כשהרשות השנייה ממנה חברי דירקטוריון, היא מקפידה למנות גם נשים

בשיחת החתך הבאה, אחרי עוד קידום(!), קיבלתי העלאה צנועה בהרבה - למרות שבדיוק התחלתי להריץ את יוזמת הפודקאסטים הראשונה של החברה לגמרי בעצמי. "תראי, לא כל שנה כולם מקבלים, ושנה שעברה קיבלת העלאה יפה, וצריך לראות מה יהיה עם הפודקאסטים". אוקיי, נמתין. שנה אחרי זה, כשכבר יש לי תואר שני בתקשורת ביד, ראיתי איך הקולגות נכנסים לשיחה ויוצאים עם העלאה נאה (כי למדתי לשאול), ולקח שבועות עד שזימנו אותי - רק כדי להגיד לי שאין כוונה לתת לי העלאה. "תראי, יש לי עוגה ואני צריך איכשהו לחלק אותה". למזלי, באתי מוכנה ומודעת למה שהיה אצל אחרים כל שהצלחתי לענות: "אז אני מציעה שתמצא דרך להגדיל את העוגה, כי זה יהיה חוסר אחריות כלכלית מבחינתי להשאר בשכר הזה". לקח שבועיים, ונמצא הכסף.

אבל זה לא רק השכר. נכון, מול המצלמות יש כמה וכמה עיתונאיות חכמות ומוכשרות (וגם יפות, אבל זה כבר לפוסט אחר), אבל כשמציצים מאחורי הפרגוד - לקומת ההנהלה ולרשימת העורכים - פתאום אחוז הנשים צונח. נכון, כשהרשות השנייה ממנה חברי דירקטוריון, היא מקפידה למנות גם נשים; אבל כשהנהלת חברת החדשות מחליטה למי לתת את המושכות, היא מעדיפה גברים. מנכ"ל, סמנכ"לים, עורכים לתוכניות בשעות הפריים טיים - והעורכות? הן בפרה-פריים, איפה שהרייטינג נמוך יותר וסדר היום לא ממש נקבע. לפחות כך היה בחמש השנים שלי בחברה, הלוואי והיום זה אחרת.

ואני? במהלך השנתיים האחרונות שלי בחברת החדשות פעם אחר פעם הובטח לי שריאלי שאהפוך לעורכת משנה במהדורה המרכזית, התקדמות מקצועית הגיונית עבור מישהי שקודמה פעם אחר פעם בתוך דסק האונליין. שוב ושוב ניסיתי להבין מתי יגיע תורי, מה אני צריכה לעשות כדי שזה יקרה; שוב ושוב אמרו לי שזה רק עניין של תקנים, וכשיהיה אחד פנוי - אני אקבל את ההזדמנות. באורח פלא, פעם אחר פעם ראיתי איך תקן מתפנה - ונתפס על ידי מישהו אחר. במהלך כל התקופה שלי בחדשות, זכורה לי רק אישה אחת שמילאה את התפקיד הזה.

אבל זה לא רק השכר. כתבה ב-N12(צילום: צילום מסך, צילום מסך)

האגו הגברי שנפגע

פערי שכר מגדריים זה כמובן לא התחום היחיד שבו סיקור יחסי עבודה הוא צבוע. גם כשמתפרסמות פעם בכמה חודשים כתבות על ״השכר המביך״

חשוב לומר גם את זה: לא הייתי יכולה להלחם - או לנסות להלחם - על מה שמגיע לי בלי בני ברית אמיתיים. כמעט כל הקולגות הגברים שלי מיהרו לשתף איתי פעולה ולספר לי כמה הם מרוויחים בחודש, וכמה העלאה הם קיבלו. זה רחוק מלהיות מובן מאליו, ואני אסירת תודה להם על שעזרו לי. גם לא אשכח את זה שאמר לי שבעצם הוא לא כ"כ מופתע: "אני הולך למנהל ואומר לו שאין לי כסף לשלם על בחורות בדייטים וזה משפיל אותי, וזה עוזר. צריך לשחק על המקום הזה, של האגו הגברי שנפגע".

אגב, פערי שכר מגדריים זה כמובן לא התחום היחיד שבו סיקור יחסי עבודה הוא צבוע. גם כשמתפרסמות פעם בכמה חודשים כתבות על "השכר המביך" של שלל בעלי ובעלות מקצוע לעומת "עבודת הקודש" שהם עושים - בין אם מדובר במורים, בעובדים סוציאליים, במתמחים ברפואה ועוד ועוד - נהגנו לצחקק בדסק בייאוש. כי הרי גם בעיתונות כמעט כל העובדות והעובדים מרוויחים שכר מביש במקצוע שבו נדרשת עבודה תחת לחץ מסביב לשעון, במשמרות, תוך הפגנת ידע במגוון תחומים. אלה אנשים שרובם ככולם יכולים לעבוד במקצועות משתלמים הרבה יותר, בתנאים נוחים הרבה יותר, ועם הרבה פחות ביקורת ארסית מצד כל אדם רנדומלי שהם פוגשים ברחוב ומגלה במה הם עובדים. ולא סתם מתמודדים עכשיו בתחום עם "בריחת מוחות": יש גבול לכמה זמן אפשר לעבוד רק מתוך תחושת שליחות. רק תשאלו צוערים במשרד החוץ - גם עליהם היו כמה כתבות. מגופי תקשורת אחרים אנחנו גם יודעים כמה אירוניות עלולות להיות הכתבות על התעמרות במקום העבודה (לשמחתי, זה דבר שאני עצמי לא חוויתי).

אז אולי לפני הכתבה הבאה שמזדעזעת מפערי שכר מגדריים או מתנאי עבודה מופרכים, כדאי לעשות רגע בדק בית ולוודא שהארגון עצמו מתנהל בצורה תקינה.

(ואני מודה - הטקסט הזה ישב לי במחשב לא מעט זמן לפני שהחלטתי לפרסם אותו. וגם עכשיו, כשאני עומדת לשלוח אותו, הלב שלי על 9,000 פעימות לדקה והידיים קצת רועדות. זה מפחיד לשרוף גשר, זה לא נעים ללכלך על מקום שעדיין עובדים בו שפע של אנשים שאני אוהבת ומעריכה. אבל די, אני לא יכולה יותר עם הצביעות הזאת).

ארנת כהן, לשעבר עורכת חדשות בדסק N12 וכיום חלק מצוות תקשורת פנימית בחברת הייטק.

  • חדשות

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully