שלוש שנים חלפו מאז הסערה התקשורתית בישראל סביב פרסום החשד לאונס קבוצתי של צעירה בריטית על ידי קבוצת צעירים ישראלים ששהו בנופש בעיר איה נאפה בקפריסין. במהלך שבועיים, מפרסום הפרשה ועד לשובם של הנערים ארצה, ליוותה התקשורת הישראלית את האירוע. כך נשלחו כתבים מערוצי תקשורת שונים לקפריסין לדווח מהשטח, והציגו את האירוע מזוויות שונות. בהתאם, הפרשה זכתה לבולטות גבוהה בכל כלי התקשורת בהיקף הסיקור, תדירות הסיקור, וההתייחסות שקיבלה הפרשה ברשתות החברתיות.
מחקר חדש של ד"ר אלה בן עטר, ד"ר אודליה דיין גבאי וד"ר גבריאלה יונס־אהרוני מהמחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר, בחן את הסיקור התקשורתי הטלוויזיוני סביב הפרשה. במסגרת המחקר, נותחו כ-30 כתבות, במהלך שבועיים מפרסום הפרשה ועד לשחרור הנערים לישראל ומעצר הצעירה הבריטית, בשני ערוצי טלוויזיה מרכזיים בישראל: הערוץ הציבורי "כאן 11", והערוץ המסחרי "חדשות 12". הכתבות נדגמו מהמהדורה הראשית של שני הערוצים, בשעה 20:00 בערב. בכתבות עצמן השתתפו כתבים שונים מתחומי סיקור שונים כמו פלילי, בריאות ותיירות ובנוסף לכל כתבה הובא פתיח שהוגש על ידי מגיש החדשות באולפן.
מעל 26% מהכתבות ששודרו היו כאייטם פותח של המהדורה (8 כתבות מתוך 30 סה"כ), וכ-57% מהכתבות שובצו באחת משלושת האייטמים הראשונים במהדורה (17 כתבות). מלבד המיקום בליין אפ של המהדורה ניתן לראות כי הנושא קיבל בולטות מבחינת אורך הכתבות. אורך הכתבות במשך כל הסיקור של הפרשה נע בין 2 דק ל 9 דקות. רוב הכתבות היו באורך של בין 2.5 ל 5 דק (18 כתבות מתוך 30). 12 כתבות היו מעל 5 דקות.
לצורך בחינת הכתבות, החוקרות פיתחו החוקרות מודל חדש לניתוח התוכן המספק תמונה רחבה של סיקור אירוע ספציפי כמכלול. כלומר, הוא כולל בתוכו אייטמים חדשותיים מגוונים גם מבחינת יוצרי התוכן, המגישים.ות, מועד השידור וכלי התקשורת.
חיבוק וקרבה לבנים הישראלים
המחקר מצא כי פרשת איי נאפה הציבה את התקשורת הישראלית במבחן, אך נראה כי התקשורת הנבחנת לא עמדה בו. למרות שהפרשה התרחשה כשנתיים לאחר שקמפיין מי טו (MeToo) התפרץ לתודעה הציבורית במטרה להנכיח את תופעת האלימות כנגד נשים כסוגיה חברתית בוערת ורחבה, ולמרות שיחסי הכוח באונס קבוצתי ברורים, התקשורת שנבחנה כשלה להציג את הפרשה כחלק מתופעה רחבה של אלימות נגד נשים.
לדברי החוקרות, נמצא כי הסיקור התקשורתי בחר להציג את המקרה כאירוע יחיד "שלא נראה כדוגמתו בקפריסין" ובמקביל המהדורות החדשות שנבחנו לא הצליחו להשמיע קול אחיד וברור שמגבה את הקורבנות ומציג אונס קבוצתי כטאבו חברתי.
השיח התקשורתי בשני הערוצים נע בין פרשנות של המקרה כאונס קבוצתי או מין קבוצתי, כאשר הצדדים של ההגנה קיבלו נוכחות תקשורתית גבוהה באופן משמעותי. בכך התקשורת שהייתה ועודנה אמורה לתפקד ככלב השמירה של הנורמות החברתיות, בפועל אינה מצליחה להוציא קול ברור שמוקיע אלימות מינית מקרבה, גם אם מדובר במתלוננת שאינה ישראלית.
עוד נמצא כי הסיקור התקשורתי היה דינאמי, ונע בין חיבוק וקרבה לבנים הישראלים שנמצאים על אדמה זרה לבין ריחוק מהם, הקרבה לצעירים חיזקה את הצורך הלאומי להצילם. וזה בלט בעיקר אל מול דמותה של התיירת הזרה.
"הילד שלי בחיים לא יעשה דבר כזה"
בתחילת הפרשה, כך עולה מהבדיקה, כאשר מוצגת עדותה של אם אחד הצעירים, גבה מופנה למצלמה, קולה לא מעוות אך רועד מפחד ובכי. האם מעידה על אופיו הטוב של בנה ושוללת את האפשרות שהאשמות כלפיו נכונות: "קיבלתי טלפון מהבן שלי: אמא העירו אותי והוציאו אותי מהמיטה בחמש בבוקר, ופתאום עצרו אותי, לא היה לי מושג על מה מדובר... בוכה לי בטלפון, הילד שלי בחיים לא יעשה דבר כזה, הוא לא מסוגל לפגוע באף אחד". בנוסף, נמצאה התייחסות לנאשמים כילדים: "הילדים יצאו ואמרו לנו איך המשטרה כאן חוקרת באופן איטי ביותר". פרט להתייחסות אליהם כאל "בנים" וילדים" נמצא קישור בין גילם לבין העובדה כי חלקם עומדים להתגייס בתקופה הקרובה לצה"ל, תוספת אשר ממסגרת את הנערים כצעירים שעתידים לתרום למדינה כחלק מהקולקטיב הישראלי.
מהמחקר עולה כי עם חלוף הזמן, השיח התקשורתי שנבחן החל להציע התייחסות אחרת לבנים, כאל מי שאינם נמנים עם המיתוס של "טובי בנינו", שיח זה יצר הזרה וריחוק. שלאחריה הפרשנות עברה לצקצוקי לשון. העובדה כי מדובר בקבוצה של נערים ישראלים שנמצאים מחוץ לגבולות המדינה ונעצרו בחשד לאונס צעירה שאינה ישראלית, הפכה את האירוע ל"פרשה" אשר קיבלה מקום מרכזי על סדר היום התקשורתי.
בכלי התקשורת שנבחנו הביקורת בסיקור התקשורתי על התנהגות הנערים נשמעה בבירור רק כאשר הנערים נחתו ארצה והתקבלו בחגיגות בשדה התעופה, כשם היו גיבורים. נשאלת השאלה אם המתלוננת הייתה ישראלית או לפחות לא זרה האם הסיקור התקשורתי שלה היה זהה?
בפרשה זו, כך לפי החוקרות, התקשורת הצליחה לטשטש את הגבולות, ולהטיל ספק האם מדובר במין קבוצתי או באונס קבוצתי, הרבה בשל זהות המתלוננת (זרה) ונורמות חברתיות נושנות שנשענות על סטריאוטיפים מגדריים מזיקים.
הויז'ואל: מבלות במועדוני לילה
עוד נמצא במחקר כי לשפה המילולית של כלי התקשורת, בה בחרו לעשות שימוש בתיאור הפרשה, הייתה השפעה רבה על הטיית הנרטיב. בהמשך לכך, אחד הממצאים במחקר מציג כיצד האשמה לא פעם מופנית כלפי הקורבן. זאת ניתן לראות בתיאור החשודים כ"בנים", כאילו היו הבנים של כולנו שרק נקלעו לסיטואציה. גם הבחירה ללוות כתבה בנושא אונס קבוצתי בויז'ואל בו מוצגות צעירות בעלות חזות זרה מבלות במועדוני לילה, רוקדות ושותות מהווה חיבור שגוי שהפרשנות המרומזת ממנו גובלת בהאשמת הקורבן.
לדוגמה, כאשר הכתבת מהערוץ המסחרי ניצבת על רקע תחנת המשטרה כשגדר התיל מאחורי גבה. ויז'ואל זה מקשר את האירוע לעבירה חמורה, אשר אליו מתווסף קוד השפה המילולית של הכתבת, אשר מעניק פרשנות מקלה לעבירה אם בתיאורה תלונה על אונס קבוצתי כ"מעשים מגונים" ואם במתן דגש על הכחשת הנערים והעובדה כי היתה היכרות מוקדמת, עד כדי רמיזה להאשמת הקורבן.
לקודים הוויזואליים נלווים גם קודים מילוליים שמחזקים האשמת הקורבן, כך נראה בהצגת העדויות שמחזקות את הכחשת החשודים, אשר זוכות להדגיש שבאה לידי ביטוי בחזרה על היותם "אחלה חבר'ה" ועל הטענה ש"הצעירה רקמה קשר אינטימי עם שניים מהנערים".