הפלופ של כלכליסט: מי יבדוק את העיתונאים?

הטור פורסם עם פרסום מסקנות הביניים של ועדת מררי. כעת הוא רלוונטי אף יותר.

מוקדם לקבוע בנחרצות, כפי שעשו חלק מהעיתונאים המתחרים בכלכליסט, אבל בבוקר שבו אפילו העיתון שפרסם את "החשיפה המטלטלת של העשור" - על מה שנדמה כתעשיית ריגול פנימית שצמחה במשטרה - מציב בשער (בהגינות מתבקשת) את מסקנות הביניים של הצוות שמונה לבדוק את הנושא ומצא שכמעט ואין בו דבר, קשה להישאר אדישים.

נזכיר, זה מה שפורסם בשער המטלטל לפני פחות מחודש: "אצל מי לא הותקן פגסוס? פוליטיקאים, אנשי עסקים בכירים, מנכלי משרדים ממשלתיים ראשי ערים, מנהלי חברות ענק, עיתונאים, מארגני מחאות, מכל סוג ומין כמעט, יועצי ראש הממשלה ובני משפחתו, מכל הבא ליד, בלי חשבון בלי, הגבלה ,בלי מעצורים... אנשי צוות המ"מ (מבצעים מיוחדים) בחטיבת הסייבר-סיגינט המשטרתית חודרים במשך שנים באופן סמוי וללא צווים מבתי המשפט באמצעות פגסוס... לטלפונים של אזרחים ומשתלטים עליהם בלא היתר בחוק לעשות זאת ובלי צו מבית המשפט מתוך הבנה ששופטים לא יאשרו התנהלות כזאת... האנליסטים ישבו וחיטטו בהתכתבויות, באפליקציות, במיילים, ביומנים".

כבר עם פרסום דוח הביניים של צוות המשנה ליועמ"ש עמית מררי שמונה לבדוק את ממצאי התחקיר, הזדרזו בעיתון להתקפל מהתחקיר שהטריף במשך חודש מדינה שלמה - וזאת ככל הנראה מבלי שהיה לעיתון הוכחה חותכת או הצלבה שתבסס את הפרסום. מדוע ככל הנראה? כי אנו, עדיין מותירים מקום לספק. לפעמים, המציאות חזקה מכל דמיון.

"מסקנות הביניים של צוות הבדיקה בראשות המשנה ליועמ"ש עמית מררי מחייבים התייחסות רצינית ובדיקה מחודשת של הממצאים והטענות שפרסמנו בכלכליסט, וכך נעשה. מפאת הזמן הקצר בין מועד פרסום דו"ח הביניים אתמול הערב לבין שעת ירידת העיתון לדפוס, בדיקה כזו טרם נעשתה. לכשנסיים אותה, לא נהסס לתקן ככל שיידרש" - נכתב בתגובת המערכת.

מדובר בתגובה כמעט חסרת תקדים במובן של הודאה בטעות, המעידה על רצון למזער נזקים ולחתוך כמה שיותר מהר הפסדים.

עם זאת, בעיתון - שבימים האחרונים כבר ירד בהדרגתיות מעץ הטענות הגבוה עליו טיפס, השאירו פתח מילוט עצמי בדמות מספר הסתייגויות - פתח שיכול לספר סיפור תקשורתי, לא פחות מסיפור משטרתי. "למיטב ידיעתנו, הקביעה בדו"ח הביניים שלא הייתה הדבקה של טלפונים של רוב האנשים שהוזכרו ברשימה נשענת על בדיקות טכנולוגיות, ולא על חקירה של מח"ש את מפעילי הרוגלות. על פניו, נראה כי הצוות הסתמך במסקנותיו על חומרים שהועברו אליו מהמשטרה ומחברת NSO". כתבו בכלכליסט. בתרגום חופשי: בעיתון נצמדו לתזה המקורית של כתב התחקיר תומר גנון לפיה המשטרה אינה יכולה לבדוק את השוטרים.

מדובר בטענה נכונה, ששותפים לה לא מעטים. גוף, בוודאי גוף ציבורי הנושא באחריות ישירה לחיי אדם וגם לזכויותיהם, תמיד ייטה לטשטש ולטייח את האמת כשהיא תהיה פחות נוחה לו. לא מדובר בהחלטה מודעת, אלא כמעט באינסטינקט. הדבר נכון לגבי המשטרה, הצבא, הממשלה - וכן, גם לגבי עיתונים. מבלי להיכנס לקשיים בהשוואה (גוף ציבורי מול פרטי), מבחינה עיתונאית עולה כעת השאלה החשובה ביותר: איך תחקיר שחסר את האלמנטים הבסיסיים ביותר בכל פורמט תחקירי: ציטוטים, הצלבה, תאריכים - או במילים פשוטות ראיות, עובר שדרה עריכתית שלמה.

ואם נעלה קומה אחת למעלה, השאלה חוזרת כעת לכלכליסט כמו בומרנג: בהינתן שצמרת העריכה בעיתון הייתה שותפה לפרסום התחקיר (ובוודאי שהייתה), מי יבדוק את הכשלים שהיו בו?

בעיתונות הכלכלית, ולא רק, טוענים בימים האחרונים כי מיטב התחקירנים מכל כלי התקשורת נשלחו מיד עם פרסום התחקיר המהדהד של כלכליסט לנסות ולהשיג קצוות חוט לטענות המפחידות שעלו ממנו. לרוב, במקרים מעין אלו התקשורת נוטה ליישר קו, ולנסות להביא מידע חדש. במקרה זה, כל המאמצים כשלו. זה כמובן לא מספיק כדי לקבוע בוודאות שהטענות אינן נכונות, או שהמקור של גנון (שמאז הספיק למחוק את חשבון הטוויטר שלו ולהיעלם מהזירה הביקורתית) בהכרח "מרח" אותו. אבל כל אלו, יחד עם נסיגה הדרגתית של העיתון ממה שהוא עצמו פרסם, בהחלט היוו תמרורי אזהרה.

ועם כל זה, בין אם היה פה הפלופ של העשור או רק מעידה שדורשת בפעם הבאה פריימינג שונה והנמכת ציפיות, יש לזכור שאלמלא תחקיר כלכליסט, לא היינו יודעים היום שמשטרת ישראל משתמשת ברוגלות התקפיות סופר-פולשניות להדבקת טלפונים של אזרחים, שהצווים שניתנו להאזנת סתר לא מעניקים סמכות חוקית להפעלת רוגלות כאלה, ושיש צורך בתיקון משמעותי של החוק. זה ממש לא מעט.