הפרשן לענייני פרשנים: מי כאן באמת עיתונאי האינסטנט?

חיים לוינסון מעיתון הארץ מחזיק מעצמו עיתונאי רציני. כזה עם דעות נחרצות לגבי מגוון רחב מאוד של נושאים: מפרשנות מפליגה על ענייניה של רותם סלע וסדרת הריאליטי של בר רפאלי, ועד האבחנות הדקות והחד משמעיות שהגבלות הקורונה יגרמו לקריסת המשק ובחינה של תופעה אותה הוא מכנה "מיליונרים הומוסקסואלים שחוגגים מהליכי פונדקאות".

לא מפתיע איפוא שלוינסון נכנס לתחום נוסף והחליט לקבל על עצמו את תפקיד הנציב העליון של טוויטר, הרשת החברתית שבה יש לו כמעט מאה שישים אלף עוקבים נלהבים. בטור שכתב השבוע במדורו בעיתון הארץ הוא כותב על תופעה חדשה שחשף שאותה מכנה "פרשני הטוויטר לענייני הכל". לדבריו, פרשנים כאלה ניזונים מידע היסטורי שנלקח מכמה ציוצים בטוויטר ומשלבים תכונות של חוסר מוחלט של מודעות עצמית והיעדר בושה. בלי הסמרטפון לטענתו, הטיפוסים האלה היו "יושבים בפרלמנטים במרכזים מסחריים מתקלפים, ממלאים צ'אנס, שותים קפה שחור לובשים גופיות סבא" ובעצם מלהגים את עצמם לדעת, אלא שהטוויטר "נתן להם נפח ותחושה של קהילה". וזה כבר ניתוח סוציולגי שבטוח מסתמך על מחקר של מאות אם לא אלפי צייצנים שונים שהוא ערך.

היחיד מ"הטיפוסים" הסוציולוגיים האלה שלוינסון מתמקד בהם במאמר שלו, הוא אני. או כפי שכתב לוינסון "ראש וראשון לנפוחים, הקיצוני והנטול מושג שבהם. מגלומן ונרקיסיסט". עוד אבחנה מעמיקה של מי שלא פגש ולו פעם אחת את מושא הסיקור שלו. "נוכל הטינדר לא היה מוציא משפט כזה מהפה", הוא טוען על תגובה שכתבתי לגולש בטוויטר הפרטי שלי על האכזריות של פוטין "ביום שבו פוטין יפסיק להרעיל מתנגדי משטר אני אתייחס אליו כבן אדם". ואוו.

וברשימה הארוכה, לוינסון בחר גם פרקטיקה עיתונאית לא ממש אופטימלית: צ'ריפיקינג. הוא התמקד רק בשלושה מתוך מספר רב של ציוצים שכתבתי על המצב באוקראינה, והחליט שאני תואם לגמרי את טיפוס "פרשן האינסטסנט" שבו הוא מתמקד. בטור שלו הוא מפרשן אותי כסטודנט לתואר ראשון להיסטוריה ש"פתאום הבין את מארג האינטרסים הסבוך האירני סורי רוסי" והכשיר את עצמו אך ורק מצפייה באולפנים ושיטוט בויקיפדיה.

אבל בתור עיתונאי רציני לוינסון בטח יודע שיש בעיה עם ה"תזה" הזאת שלדבריו בעצם מונעת ממני להביע דעה מנומקת או בכלל לכתוב על אוקראינה. מושא הכתיבה שלו, אני, היה כתב חדשות חוץ במהדורה המרכזית של ערוץ עשר במשך חמש שנים, ועוד שלוש שנים שימשתי ככתב חדשות חוץ של גלי צה"ל. ואגב, אני גם סטודנט למדעי המדינה. כלומר תחקיר עיתונאי קצר היה מגלה שדווקא בנושא אוקראינה-רוסיה יש לי הכשרה לא רעה. לא דוקטורט אמנם, אבל לא ממש מפצח גרעינים במרכז המסחרי, כפי שכתב. לטענתו אני "יושב עם נייד בשירותים", והוא מעולם לא ראה רשימה שכתבתי על נושא אוקראינה-רוסיה ועל פוטין. אלא שטלפון אחד לארכיון החדשות של ערוץ 13 (ערוץ עשר לשעבר) היה מפנה אותו לפינות שערכתי על הסכסוך האוקראיני רוסי בתוכניות האקטואליה של הערוץ ולכתבות במהדורה המרכזית שעשיתי בדיוק על הנושא הזה. למה להשמיט פרט מידע כל כך רלוונטי לתזה שלו כמו ההכשרה האמיתית שלי ורק לצייר דמות שאולי לא בדיוק תואמת למציאות? ללוינסון, הפרשן לענייני פרשנים, הפתרונים.

אבל לוינסון בכל זאת ערך עלי תחקיר קצר. הוא כותב שאת "עיקר תהילתי" רכשתי בימי הקורונה ושהייתי בעד הגבלות. גם כאן חיפוש קצר בפייסבוק היה מוביל לפוסטים שכתבתי נגד סגרים בתקופה שבה אפילו לא היו חיסונים. אכן, לפי לוינסון, התמקדתי בהמשך ב"פייק ניוז". אולי בגלל שהייתי העיתונאי הראשון שחשף את פרשת הרב אשרוב, ואת אחת מההתארגנויות הראשונות של הרופאים נגד החיסונים שברבות הזמן הפכו לקולות משפיעים מאוד בתקשורת הישראלית. אכן החשיפות שלי בתחום הפייק ניוז, גם במקרה הזה, היו חלק מעבודתי כעיתונאי שמסקר כבר חמש שנים רשתות חברתיות בתוכנית "הצינור". בעבודה זו אני לעתים יושב שעות ביום וחופר בנבכי קבוצות טלגרם ופייסבוק שונות ומצליב מידע מול מחקרים אקדמיים. מי יכול לסקר פייק ניוז טוב יותר? כתב פוליטי?

לוינסון גם מפנה לציוץ השלישי שכתבתי מתוך עשרות על חיבור בין מתנגדי חיסונים לתומכי פוטין. הוא שואל האם אכן זיהיתי שם קורלציה ובהסתמך על מה? את התשובה הוא היה מקבל אם היה הולך לציוצים שלי מלפני מספר חודשים שבהם תרגמתי מחקר של המרכז לשנאה דיגיטלית בבריטניה, גוף מחקר שעסק במקור לתעמולה נגד חיסוני המערב - יחידות הרשת של הקרמלין.

לסיכום, לוינסון סבור שהרשתות החברתיות אינן מורכבות והשטיחו כל דיון. אני טוען שדווקא עיתון הארץ השטיח טיעונים. כאחד עם ניסיון בקשבות, והאזנה של שנים לעשרות כלי תקשורת מהעולם, וניתוח טקסטים מהעיתונות הבינלאומית, בטוויטר בלבד גיליתי כר פורה למידע מקצועי ואמין מאת יוזרים מופלאים ומומחים אמיתיים בתחומם. נחשפתי לדוחו"ת, מחקרים, ומאמרים אקדמיים ששותפו על ידי אנשי אקדמיה שפועלים בטוויטר שלא היה להם לעולם מקום בפאנלים המכובדים של תוכניות הבוקר שבהן לוינסון מככב.

לוינסון קבע שאני לא מספיק חשוב. אם כך, השאלה היא מדוע הוא טרח לכתוב עלי טור שלם שלא עומד בסטדנרטים המחמירים שהוא קבע בעצמו. ואם תשאלו אותי, דווקא בפלטפורמה האישית - טוויטר - כל אחד יכול לכתוב מה שבא לו. אפילו לוינסון.