בעיצומה של מלחמת וייטנאם, אמר נשיא ארה"ב לינדון ג'ונסון על העיתונאי האגדי וולטר קרונקייט, לאחר שהאחרון תקף את מדיניותו, "אם איבדתי את קרונקייט, איבדתי את האמריקאי הממוצע". דבריו של ג'ונסון יפים היום יותר מתמיד, גם לעיתונאי אגדי אחר, למתי גולן ז"ל שהלך אמש לבית עולמו. משמע, ידע כל פוליטיקאי בישראל - מזה שנות דור - שאם איבד הוא את מתי גולן, איבד הוא את הישראלי הליברל, הדמוקרט, הפטריוט והנאור.
הוא איבד אותו, מאחר וגולן ז"ל בחושיו החדים ידע לייצג אותו כאשר הוא מיטיב לדעת לקרוא את הזרמים התת קרקעיים של החברה בישראל, מיטיב הוא לדעת לפענח את הגנום שנקרא בן אדם ולפענח במיוחד את הגנום של הפוליטיקאי המצוי, ומיטיב הוא לדעת להציב מראה של מילים שדרכה ניתן לראות הן מציאות כעורה עד כאב מחד אבל מאידך גם את היפה, הנכון, הראוי והאציל בחברה בישראל.
הגדולה של מתי גולן ז"ל כפובליציסט, מעבר להיותו קול שונה בכלי התקשורת בישראל, הייתה היכולת המופלאה שלו להעביר את מסריו בצורה קצרה, שנונה, חדה כתער ומדויקת. לשחק עם קולמוסו המושחז, הלעומתי והבוטה בדרך כלל, כשחק צייר עם מכחולו. כל זאת ללא חשש לטפל בכל נושא ובכל סוגיה שעמדה על סדר היום הציבורי, מזווית שונה, מממד אחר, ומטעם וצבע אחרים, טעם וארומה של מתי.
מעטים זוכרים, אך מתי גולן - בהיותו רב מג תקשורתי ובעל יכולת אנליטית מחד ויכולת ניהול מאידך - היה בעברו מעבר להיותו פובליציסט, גם כתב גם רפורטר גם סקופר, גם מבקר תקשורת, גם מחזאי נפלא, גם סופר וגם עורך ומנהל מצוי. מתי להזכיר, היה העורך הן של עיתון הארץ, הן העיתון טלגרף והן של העיתון גלובס, אגדה כבר אמרנו?
את מתי גולן ז"ל הכרתי בשלהי פרשת צאלים ב' - אותה פרשה שהסעירה את הציבור בישראל, ושהתנועה לאיכות השלטון חשפה והביאה לידיעת הציבור - מאז נקשרה נפשי בנפשו. גולן ז"ל הסתייע בי בכדי לקבל את חומרי התחקיר שנמצאו בידי, ישב כתב וביים את המחזה "ערפל", בו הציג ללא כחל וללא סרק את חומרת המעשים שנעשו בפרשה זו על ידי אהוד ברק. גולן כדרכו בקודש לא מצמץ, הביט לברק בלבן של העיניים וירה לצופים לפרצוף ולבטן את המחזה, לתפארת מדינת ישראל.
היום כשאפשר כבר לגלות, הגם שגולן ז"ל שמר כל חייו על תדמית של איש קשוח להפליא, הוא בעל לב זהב כמו גם חבר נפלא. רק לראות איך הוא טיפל בנילי זוגתו המדהימה בנופלה למשכב, בכדי להבין איזה לב ענק היה לו. בעתות משבר למדתי לגלות שמתי תמיד היה שם בשבילי ובשביל התנועה לאיכות השלטון, מושיט יד, מכניס כתף, לא מתקפל, לא מפחד, לא בורח, כסיסמת המרינס, נאמן תמיד.
ואסיים בדבריו של אגדה עיתונאית אחרת אד מורו שמתאימים ככפפה לפועלו של מתי גולן ז"ל שאמר: "אנו לא נפחד אחד מהשני, אנו לא ניגרר על ידי פחד לעידן של אי הגיון, אם נחפור עמוק בהיסטוריה שלנו ובדוקטרינות שלנו, ניזכר שאיננו צאצאים לא של פחדנים ולא של אנשים שפחדו לכתוב, לדבר, לחבור, ולהגן על מטרות שנראו באותו רגע לא פופולריות".
המשך במסע חבר אמיץ. ינעמו לך רגבי האדמה שכל כך אהבת.
ד"ר עו"ד אליעד שרגא הוא יו"ר התנועה לאיכות השלטון.