העורכים רצו קליקבייט, הכלבים ישלמו את המחיר בגופם

העניין הבא היה יכול לעבור מתחת לרדאר ולהיות מקוטלג כעוד פרובוקציה של חבר כנסת שצמא לתשומת לב תקשורתית כדי להגדיל את חינו בעיני ה"בייס", אלמלא העובדה שהפעם עלולים חפים מפשע לשלם בחייהם.

לטובת איתן סטיבה ועוד כמה ששהו בחלל ולא נכחו כאן בעת שפורסמה הצעת החוק המטרילה, הנה תקצירון הפרקים הקודמים: ההחלטה למסות כלים חד פעמיים התקבלה כבר מזמן ונכנסה לתוקף בנובמבר, כלומר - לפני כחצי שנה. את המכה ספג ציבור המשתמשים הכבדים בכלים חד פעמיים, חרדי ברובו, רק בפסח: חג שבו סעודות לרוב, פיקניקים ועוד. מחאת הציבור החרדי עלתה מעלה אל אוזני נציגיו בכנסת שהחליטו לעשות מעשה. עד כאן הכל לגיטימי, אבל כאן חל שיבוש חמור - ויש לומר מראש, לא בכוונת מכוון.

חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב יזמו הצעת חוק שתטיל מס כבד, בגובה אלפי שקלים לשנה, על בעלי כלבים. לשניהם היה ברור שההצעה אינה יותר ממחאה, פרובוקציה שנועדה לגרום לחלק גדול מהרוב החילוני לחוש את מצוקת הציבור החרדי.

גם לתקשורת, בהכללה, היה ברור מראש שמדובר בפרובוקציה, אלא שהפעם הפרובוקציה שירתה גם את התקשורת. הכותרות כמעט בכל האתרים הכריזו מיד: "בעלי כלבים, אתם עלולים לשלם עוד אלפי שקלים בשנה". הניסוח האחיד הזה מתייחס לכל כותרות האייטמים שעסקו בנושא, גם אם שונתה מילה פה או שם, הכוונה הייתה ברורה: לגרום לאוהבי כלבים להקליק ורצוי שגם להגיב בזעם, להעביר הלאה לחובבי כלבים אחרים - ולהגדיל את מספר הכניסות לאתר.

לכאורה התקיים כאן מצב של "ווין-ווין": הח"כים החרדים הצליחו לקבל את תשומת הלב לה ייחלו, הפלטפורמות התקשורתיות זכו להתעניינות מצד הגולשים.

הבעיה היא שבכל הקרקס הזה, שהוא לכאורה בלתי מזיק, נשכחו האומללים חסרי הישע - ואני לא מתכוון לבורחים של גפני ומקלב, אלא לכלבים.

בעוד בחלק מהמקומות מאומצים כלבים על ידי אנשים טובים שמעניקים להם חיים נוחים בתמורה להמון אהבה, יש עדיין מגזרים שבהם בעלי חיים בכלל - וכלבים כאחד המינים הנפוצים של בעלי חיים בסביבת בני אדם - סובלים מהתעללות. בישראל מדובר בעיקר במגזרים הערבי והחרדי. ייאמר מיד - אין ולא צריך להיות חוק לאהבת כלבים, אבל יש חוק (שלא נאכף מספיק) נגד התעללות בבעלי חיים.

אזהרה, הפסקה הבאה עלולה להפוך את בטנו של כל אוהב בעלי חיים, בדגש על כלבים, או בעצם - של כל מי שבחזהו פועם לב: הימים הם ימי ספירת העומר, הספירה שביום ה-33 שלה מציינים את ל"ג בעומר. בדרך כלל מדורות ל"ג בעומר עולות לדיון בהקשר של זיהום אוויר, סכנת דליקה וכמובן, בשנים האחרונות - שריפה של בובות בדמות חיילי צה"ל בקרב פלגים קיצוניים של היהדות החרדית.

"המנהג" המזעזע והמוכר פחות הוא שריפת בעלי חיים. בכל שנה קוראות העמותות המגינות עליהם לציבור המתנדבים שלהם לבוא ולקחת חלק בפעולות סיירות למניעת התעללות, כולל הדרכות לשים לב לסימנים מחשידים כגון - אלוהים ישמור - שקים שבהם מזהים תנועה... לרוב, של גורי כלבים או חתולים בטרם יושלכו אל האש.

התופעה המחרידה אינה מוגבלת כמובן רק לחרדים, אבל למרבה הצער קנתה לה אחיזה דווקא בקרב "שבבניקים" אותו נוער שדבק בסממנים חרדים למרות שכבר מזמן אין אלוהים בליבו.

במילים אחרות: הפרובוקציה של מקלב את גפני, בליבוי תקשורת שהלכה שבי אחרי פוטנציאל ההקלקה וסייעה להם להפוך ייצורים חפים מפשע לסמל של מחלוקת אידיאולוגית, עלולה להוביל להגברת אחת התופעות הנוראיות סביב מדורות ל"ג בעומר. זאת בהינתן גם שהיום הזה הפך גם כך, בשנים האחרונות, למחלוקת בין נאמני איכות הסביבה (שיש בקרבם מן הסתם לא מעט אוהבי בעלי חיים) לבין מי שמודדים את אמונתם לפי גובה הלהבות העולות מעל לקרשים החרוכים.

אני מגייס את כל האמונה שנותרה בי בטוב ליבו של האדם כדי להניח שלא גפני, לא מקלב ולא שום עורך שסייע להם להדהד את התרגיל היח"צני שלהם, התכוונו לגרום לפגיעה בכלבים חפים מפשע. לכן הם בוודאי ישמחו לשמוע שלא מאוחר לתקן: אם ימהרו הח"כים להשמיע הצהרה שתגנה מראש כל פגיעה בבעלי חיים בכלל - ובמסגרת חגיגות ל"ג בעומר בפרט, ואם במערכות התקשורת יסייעו להם להוליך את הבשורה באותה דבקות שבה עטו העורכים על הפרובוקציה, אולי נצליח להציל כמה נשמות זכות מגורל אכזר. ולא - דמם של החפים משפע הוא בראשם של מי שיזמו את הצעת החוק האווילית, אך לא פחות בכך - במי שסייעו להם להפיץ אותה.