"אין לנו שום רגשות אשמה. ולדר ומשי זהב היו צריכים לקחת אחריות ולהיכנס לכלא"

כשהעיתונאים אהרן רבינוביץ ושירה אלק, אנשי מערכת "הארץ", צללו - תחילה בנפרד ומאוחר יותר יחד - לתחקיר על עבירות מין וניצול מיני שביצע יהודה משי זהב, מייסד ויו"ר ארגון זק"א לשעבר בילדים, נשים, נערות ונערים חרדים במשך שנים - הם לא דמיינו לרגע איזו תיבת פנדורה תיפתח. אבל כל זה לא מנע מהם להמשיך הלאה ולחשוף עדויות כי הסופר חיים ולדר, דמות פופולרית בהרבה במגזר החרדי, פגעה אף היא באורח דומה.

החשיפה אודות משי זהב במרץ 2021, הובילה גם לבחירתם מבין עשרות עיתונאים ועיתונאיות שהגישו מועמדותן לקבלת פרס המכון הישראלי לעיתונות ע"ש צבי קלצל ז"ל למצוינות עיתונאית לשנת 2021. השניים נבחרו על ידי ועדת הפרס, בראשה עמדה נשיאת המכון, שופטת ביהמ"ש העליון בדימוס, דליה דורנר. הוועדה נימקה את החלטתה כך: "התחקיר, שנערך על-ידי השניים במקצועיות וביסודיות, בחן לעומק שמועות שנפוצו במשך שנים על אודות משי זהב, אך איש לא טרח לבודקן לעומק, או חמור מכך - העדיף להתעלם מהן ולהמשיך לתחזק ולחזק את הסיפור שרבים בתקשורת החילונית העדיפו לראות באיש - גשר המחבר בין החברה החילונית לחברה החרדית במעשי חסד של אמת. בפרסום התחקיר על מעשיו של האיש, זמן קצר לאחר ההודעה על דבר זכייתו בפרס ישראל למפעל חיים, גילו הכותבים, שצמחו שניהם בחברה החרדית, אומץ לב מקצועי ראוי להערכה".

בשיחה בפודקאסט "תיקטוק" של המכון, אלק ורבינוביץ מדברים על העבודה על התחקירים של יהודה משי זהב וחיים ולדר, הקשיים באיתור המתלוננים והמתלוננות התגובות הקשות מתוך הקהילה החרדית.

חלק קטן מהשיחה מובא כאן בכתב. האזינו לשיחה המלאה.

ספרו על עצמכם: אהרן אתה דור שני של עיתונאים ושירה את בכלל גרפיקאית במקור. שניכם התחלתם לעבוד על אותו תחקיר בלי לדעת האחד על השני.

אהרן: "הקרדיט הוא כולו של שירה".

שירה: "אני בעצם רציתי לעשות כתבה כללית על פגיעות מיניות בציבור החרדי כי זה בער בי. ישבתי עם ידידות שסיפרו לי על מקרי פגיעה שהן עברו, ואז חבר הזכיר כלאחר יד שאחד הפוגעים בו הוא יהודה משי זהב. כשהוא הזכיר אותו ידעתי שזו דמות מוכרת שהדליקה משואה, אבל לא הכרתי מעבר. אמרתי לו 'רגע הוא מוכר, למה אף אחד לא עושה עם זה משהו'. הוא אמר לי - 'עזבי הוא בנאדם מסוכן, אל תתקרבי אליו ואל תיכנסי לזה. את לא יודעת מה הוא יכול לעשות לך'. אמרתי לו שיישן על זה לילה ואם הוא איתי - אני על זה בכל הכוח. למחרת הוא אמר לי: אם את נכנסת לזה - אני איתך".

איך את משיגה עוד עדויות?

"קודם כל ניסיתי לעבור אתו ולשחזר בזיכרון על עוד אנשים שהוא יודע שנפגעו ולנסות לפנות אליהם. אני אוהבת לעבוד מתחת לרדאר. התגלגלתי מאדם לאדם. גם ברשת אבל לא רק. בניתי מעין עץ משפחתי. צריך להבין שתחקיר כזה זה לפתוח אלף דלתות סגורות עד שאחת נפתחת. ממש ככה, כי אף אחד לא מוכן לדבר. אני פונה לאנשים שאני יודעת מכלי ראשון שהם בעצמם נפגעו - וברור שאני לא שופטת אותם, ולא אשפוט לעולם אדם שמרגיש לא בשל לדבר על זה - והם אומרים לי 'את לא יודעת על מה את מדברת, ומנתקים לי את הטלפון'. והיו גם אחרים, שלא רצו לפגוע בחברה החרדית. עד שהגעתי לנפגע הראשון, איש מבוגר מממני ב-30 שנה שהיה לו אומץ לפגוש אותי. לקח לי זמן להבין שהוא רועד מפחד שאולי יהודה שלח אותי ואני בוחנת אותו. ולכן יש לי עד היום הכרת הטוב מאד גדולה כלפיו, הוא היה הראשון שהסכים לדבר איתי.

"אחרי כמה חודשים שאני אוספת עדויות, פניתי לאריאלה שטרנבך (כתבת החרדים של חדשות 13 ד.ו.) כי חשבתי שאולי אצטרך עזרה בלהוציא את הסיפור. היא הופתעה לדעת שאני עובדת על זה עבור הארץ, כי הבינה שגם אהרון עובד על זה. לפני זה מעולם לא שמעתי את השם שלו ולא היה לי מושג מיהו. האמת שאפילו קצת נפגעתי בתמימותי כי לא הבנתי למה שלחו מישהו נוסף לעבוד על משי זהב, מה - לא סומכים עלי? אבל בדיעבד התברר שאני הייתי בקשר עם המוסף ואהרן עבד עם דסק החדשות. הרמתי לו טלפון, ומאז הכול היסטוריה".

ומה אתה הבאת לחיבור אהרן?

"בערך שנה לפני פרסום התחקיר קיבלתי את המידע הראשוני על יהודה. מידע על כך שיהודה פונה לנערות מרקע קשה, מנצל אותן מינית ומשלם להן כמה שקלים עבור אקטים מיניים. מאותו רגע יצאתי לתחקיר עצמאי. הסתובבתי ברחובות ירושלים, חיפשתי את המדרשיה בה שמעתי שהיו מספר מקרים, ואז הגעתי לסיפור החקירה. זה מדהים שהוא נחקר ב-2013 ואף אחד לא ידע שהוא בכלל נחקר. בסופו של דבר, שירה מתקשרת אלי בדיוק כשהייתי בדרכי למערכת לישיבה על התחקיר, היא מספרת לי מה יש לה ואני תוך כמה שעות אצלה בבית. מתחילים לעבוד על כל החומרים".

כמה זמן מרגע הפגישה התחקיר מפורסם?

"יומיים שלושה. זה ממש השלים אחד את השני. לי היה מקור מידע מסוים, ולה היו נוספים, ויחד הדברים הוצלבו. למחרת יצאנו למערכת, כתבנו במשך 12 שעות רצופות את האייטם עצמו, ולמחרת הוא פורסם".

שניכם מגיעים מרקע דתי, את חרדית לשעבר ואתה חרדי בהווה. הרגשתם אמביוולנטיות?

אהרן: "לא. מכיוון שאני אוהב מאד את החברה החרדית ממנה אני בא, על כל מגרעותיה ויתרונותיה. אני עושה את זה על מנת לתקן. כדי שהחברה ממנה הגעתי תתקן את עצמה זו זכות ושליחות מאד גדולה דווקא לחברה שבה אני חי".

מה התגובות שקיבלתם מתוך המגזר?

אהרן: "מלא אנשים כתבו לי 'בוקר טוב, מה נזכרתם רק עכשיו'. רוב התגובות היו חיוביות. אבל אותי הכי תפס שפתאום הסביבה שלי, החברים שלי, התחילו לדבר. הסכר נפרץ. זה היה הגילוי הגדול שלי. ההבנה של מה זה תקיפה מינית וההבנה של ההיקפים של תקיפות מיניות במגזר. רק אחרי שהגיע הצונמי הזה הבנתי במה מדובר. רק כשחברים סיפרו מה הם עברו השמיים נפלו. זה עוד אחד ועוד אחת. לא נגמר. כמו בסרט שאתה יוצא מההריסות ומגלה שכל העולם נחרב. ואז גם נפל לי האסימון שאנחנו הולכים פה למהלך שהוא הרבה יותר גדול ושל יותר מאדם אחד. הבנו שאנחנו יושבים על חבית חומר נפץ ואנחנו צריכים לפוצץ את הדבר הזה".

איזה שינוי הסיפורים על ולדר ומשי זהב עשו בחברה החרדית? איך אתם מסבירים את זה ששני הסיפורים האלה הם אלה שהביאו את השינוי ולא סיפורים אחרים מתוך החברה החרדית?

שירה: "אני חושבת שהחברה החרדית תמיד מגיעה באיחור לדברים, אז גם המי טו הגיע באיחור אליהם, והם הבשילו בכמה מקומות בו זמנית".

אהרן: "הפעילות שלנו עומדת על הרבה מאד תחקירים שאנשים ופעילים חברתיים עשו לפנינו. אולי לא בהיקפים או באימפקט שאנחנו הצלחנו בעזרת התפקיד שלנו לעשות, אבל נפגעים ונפגעות שהעזו לדבר יצרו סדקים קטנים שהביאו לשתי המכות הגדולות של משי זהב והעוד יותר הגדולה יותר של ולדר".

למה בעצם ולדר הוא מכה גדולה יותר?

אהרן: "חיים ולדר הוא פני המיינסטרים החרדי. זה משהו שאי אפשר היה לפטור אותו או לבטל אותו. חברות אוהבות להכות על החזה של האחר. אם מוצאים בעיה אומרים מיד 'הוא לא משלנו' או 'הוא בשוליים', וכאן פשוט אי אפשר היה להגיד את זה. יהודה היה שוק גדול בעיקר לעולם החילוני. דווקא ולדר לא אמר כלום לעולם החילוני, אבל בעולם החרדי זה היה אם כל רעידות האדמה. אי אפשר היה להגיע ליותר מזה. אפילו ראשי ישיבות לא מגיעים להשפעה הזו במובן שהוא נכנס לכל בית חרדי, גם לבתים של דתיים בכלל, לא רק בארץ אלא גם בעולם. האימפקט שלו יותר גדול משל ראש ישיבה מפורסם. זה היה חריג, ממש חריג".

נפגשתם עם המשפחות של ולדר ומשי זהב?

אהרן: "עם משי זהב ניסיתי לדבר יום לפני ששלחתנו את השאילתה לבקשת תגובה, ולא הצלחתי. אשתו של ולדר פנתה אלי יום לפני פרסום התחקיר, והיא כמובן אמרה שהכול שקר וביקשה שנדחה את פרסום התחקיר כי אבא שלה לא בקו הבריאות".

ומה השבת לה?

"לא הגבתי. ביקשתי להתרחק מזה. אנחנו כעיתונאים מבינים שתחקירים כאלה יוצרים פגיעה גם בסביבה הלא אשמה של הפוגע. אבל אנחנו שליחים של האינטרס הציבורי הרחב ביותר כפי שאנחנו רואים אותו, וכאן החלטתי ללכת עם הציבור מול הפרט והעדפתי לא להיכנס לעניינים אישיים כי הבנתי שזו מערבולת רגשית שאני לא אדע איך לצאת ממנה".

אתם מרגישים שהתחקירים חוללו גם שינוי בפועל?

שירה: "ברור, כל הורה חרדי היה צריך להתמודד עם השאלה האם להשאיר את ספריו של ולדר בבית או לא. הלוואי וזה היה נחסך, הוא היה דמות מוערצת, גם לילדים, ואני כל כך עצובה שהם היו צריכים להתמודד בגיל כזה עם המושג התאבדות. אני בטוחה במאה אחוז שהמודעות עולה והמוגנות משתפרת".

במהלך העבודה על התחקירים, ניסו לשכנע אתכם לרדת מהם?

אהרן: "בסיפור של משי זהב, צד שלישי ניסה להציע לי הצעה כספית כדי שארד מהתחקיר. זו לא פעם ראשונה ולא שנייה שקיבלתי הצעות כאלו. מדובר במאות אלפי שקלים. בפרקטיקה מיד עדכנתי את המערכת, וכמובן שסירבתי. אבל לא היו איומים. היה חשש לפני שפורסם התחקיר שיהודה אולי יגיע לנפגעים, אבל לא היו איומים".

היו לכם גם תחושות אשמה?

שירה: "אין לי שום רגשות אשמה. היה לי רגע של שוק כשנודע לי שמשי זהב ניסה להתאבד. של 'אומייגד מה עשיתי', ומיד אחרי זה התאפסתי על עצמי והבנתי שזה מעשה שלו. זה מצער כי הייתי רוצה שייקח אחריות ולכל הפחות ייכנס לכלא".

אהרן: "אני זוכר ששעתיים אחרי הניסיון כולם באו וניסו לנחם אותנו, ואז אמרנו מה הם רוצים מאיתנו, מה הם אומרים לנו שאנחנו לא אשמים - ברור שאנחנו לא אשמים".

בואו נדבר על העיתונות החרדית. היא די מגויסת, ואתה מגלה כל פעם מחדש שעיתונאים חרדים הופכים ללעומתיים למגזר.

אהרן: "אני חושב שמאד קשה להיות עיתונאי שמבקר באמת את המגזר החרדי בלי לעשות הנחות לאף קהילה, לאף מגזר לאף חצר בעיתונות החרדית. העיתונות החרדית בעייתית כי מעבר לדאגה למגזר - שאת זה אתה עוד יכול להבין - קיים עיוות של מה זה לדאוג למגזר. נניח להגן על פוליטיקאים שעושים דברים נגד המגזר או להגן על פוגעים מינית זה עיוות. אני רואה דווקא רגרסיה. אם עד לפני כמה שנים אתרים ועיתונים חרדיים היו מדווחים על פגיעות מיניות, כדיווח הדבר הזה נעלם לגמרי. על יהודה משי זהב לא היה דיווח בכלל. למחרת התחקיר, שהוא עזב את זק"א, דווח רק שהוא עזב - בלי להסביר למה. בכיכר השבת העלו ידיעה רק על זה. אותו דבר אצל ולדר. כל הציבור החרדי דיבר רק על זה, אין בית שזה לא מדובר, אין בית כנסת שזה לא מדובר, ובעיתונות החרדית דממה מוחלטת. ק אחרי שהוא עזב את קול חי - דיווח יבש שעזב, בלי להסביר למה".

כלומר בציבור החרדי התחילו להפיק לקחים - בעיתונות לא.

שירה: "לא רק זה, אחרי שהוא מת בעיתונות החרדית שיבחו אותו, שזו יריקה בפנים של המתלוננים".

אהרן: "מילא עניין הפגיעות, על זה הם עוד יכולים להגיד 'העיתונות החילונית'. אבל האקט האובדני שלו שהיה עובדה ברורה שמבחינה דתית-הלכתית היא הדבר הכי גרוע שיכול להיות. שרבנים וראשי עיר מספידים אותו בלי להתייחס לזה, זה היה דיסוננס מטורף. לתת גושפנקה לאקט אובדני".

שירה: "הרבה פעמים שאלו אותי אם אני מונעת מתוך נקמה או זעם. יותר מזה, במשפחה שלי - שאני לא בקשר איתם - כועסים עלי וטוענים שאני עושה את התחקירים האלו כדי להשחיר את החברה החרדית. המשפחה של הגרוש שלי רצתה להתנער ממני ושאוריד את שם המשפחה שלהם אחרי הגרושים. אבל זה לא עוצר אותי לשנייה. אני חייבת להיות כנה ולהגיד שקיים יסוד כזה, של זעם, שמניע אותי. אבל אני חושבת שהוא 20% מתוך מה שמניע אותי. הצורך האחר הוא של ריפוי, שיהיה כמה שפחות סבל של ילדים שרועדים בלילה מפחד שייפגעו. מבחינתי להציל ילד אחד זה שווה לי הכול".