"יש קהל גדול בישראל שלא מוצא את עצמו על המסך כבר לא מעט שנים"

יממה בדיוק לפני החלטה של בנט ולפיד לפזר את הכנסת וללכת לבחירות, רועי כ"ץ - אולי השם המחוזר ביותר אצל עורכי ומפיקי מהדורות החדשות והתוכניות הפוליטיות המשודרות במוצאי שבת - הודיע על פרישה. אם תרצו, "פסק זמן מהחיים הפוליטיים". כ"ץ (47) חותם 12 שנים כמנחה מה שכבר הפך, לא מעט בזכותו, למוסד - שבתרבות באר שבע. הוא התחיל את הקריירה בחדשות האזוריות בבאר שבע, עבר לוואלה וניהל את מערכת החדשות באתר, ומשמש תקופה ארוכה כסמנכ"ל התוכן של רדיו תל אביב. בנוסף, הוא מגיש התכנית הכלכלית היומית ברדיו (שוק חופשי) והרצועות הכלכליות בערוץ כנסת (המדד). בין לבין הוא גם מרצה לעיתונות ורדיו באוניברסיטת רייכמן.

הודעת על פרישה ולמחרת בנט הודיע על פיזור הכנסת. חתיכת טיימינג.

"חוק הנאחס במיטבו. ובאמת מאז הפרסום על ההחלטה של בנט ולפיד ללכת לבחירות הטלפון לא הפסיק לצלצל. אני לא מצטער על ההחלטה ואבל בשום אופן לא יצאתי לפנסיה, רק להתרעננות, אולי לא אספיק לבחירות באוקטובר אבל אולי לבחירות שיתקיימו מיד אחר כך".

איך זה שאירוע "מסורתי" ומיושן כל כך עדיין שומר על רלוונטיות והצלחה. כלומר על איזה צורך זה עונה - גם של כלי התקשורת?

"יש קהל גדול בישראל שלא מוצא את עצמו על המסך כבר לא מעט שנים. הסיקור תזזיתי מדי עבורם, סנסציוני מדי ואולי גם פובליציסטי מדי. שבתרבות, לפחות התוכנית שאני הגשתי, זו עיתונות איטית יותר, מעמיקה יותר וגם מבוגרת יותר. לא זירת גלדיאטורים של פרשנויות והתנגחויות בין מקבצי פרסומות, יותר עיתונות של פעם שיש לה ביקוש ואנשים רוצים בה.

"שבתרבות זו אלטרנטיבה, לרשתות החברתיות, לריבים באולפנים, לצעקות ברדיו. עצם זה שהפורמט הוא אחד-על-אחד ולא פאנל, כבר מלמד כמה הוא (הפורמט) קורץ לתוכניות הראיונות של פעם ופחות לטלוויזיה של היום".

כמה אנשים מגיעם בממוצע לאולם, זה עסק שמשתלם גם כלכלית?

"שבתרבות באר שבע נהנתה מקהל ממוצע של 500-700 צופים לכל אירוע. נכון, הכניסה ללא תשלום, אבל הרווח האמיתי הוא מיתוגי לעיריית באר שבע שמפיקה כל השנים את האירוע. נתוני 'יפעת' מלמדים שהאירוע הביא לשווי חשיפה של כ-20 מיליון ש"ח בכל עונה וכשרשויות מקומיות בישראל עסוקות כל כך ומשקיעות כל כך במיתוג מוניציפלי, ברור שההחזר הפרסומי על ההשקעה הוא מטורף. לעיר באר שבע זה עשה, לטעמי לפחות, שירות אדיר".

בוא נדבר על הקושי להביא פוליטיקאים, ושומרי שבת, שבשנים האחרונות היו חלק נכבד מהקואליציה. נתקלת בזה אני מניח.

"הקושי כפול, גם פוליטיקאים שומרי שבת וגם פוליטיקאים שלא יופיעו בשבת מחשש לפגיעה בבייס (איילת שקד) או מפאת המעמד (יושבי ראש כנסת לדוגמא). בעבר, קיימנו תכנית מיוחדת של שבתרבות באר שבע ביום שלישי רק כדי שנוכל לארח את יו"ר הכנסת דאז ראובן ריבלין. אתגר השבת הוא מטורף ובממשלות מסוימות הפך בעייתי ממש עבור תכנית אקטואליה ששואפת להביא את האורחים ההישגיים ביותר לבמה. אבל גם אתגר המרחק הוא משמעותי עבור חלק מהפוליטיקאים שבטוחים שהנגב מתחיל בחולות ראשון לציון ולא אוהבים להרחיק כל כך".

איזה אירוע שהנחית הכי השפיע על הסייקל, ולמה?

"אין קטע משבתרבות באר שבע שמהדהד כמו אביגדור ליברמן וההבטחה לחסל את הנייה תוך 48 שעות. אבל הרשימה באמת ארוכה, מהרובוט של איוב קרא, דרך עמר בר לב מאשר אצלי על הבמה שישראל חיסלה את סמיר קונטאר, דוד ביתן מתלונן איך ראשי שב"כ ומוסד נכנסים לתפקיד ימניים ומסיימים שמאלנים, העימות המתוקשר בין שני שרי הביטחון לשעבר, משה ארנס ועמיר פרץ, זאת לאחר התבטאותו של ארנס בשבתרבות ב"ש לפיה 'לא כל טמבל יכול להיות שר ביטחון'".

אתה רואה קשר בין הצלחת שבתרבות לדעיכה של תוכניות האירוח הפוליטיות בטלוויזיה?

"חד משמעית. פעם הצופים נהנו מראיונות מעולים אצל ניסים משעל, יאיר לפיד, דן מרגלית או דן שילון. היום, איפה הישראלים יכולים לשמוע את הפוליטיקאים שלהם מדברים, משתפים תפיסת עולם, מפרטים אידיאולוגיה, עונים באריכות לשאלות ללא צעקות? פעם אמר לי פוליטיקאי בכיר ששבתרבות באר שבע היא 'חוג הבית הטוב בישראל' כי גם מגיעים מאות אנשים לשמוע ולראות אותך גם אם אינם מצביעים שלך וגם יש סיכוי טוב שיראו אותך בשמונה בערב פותח את החדשות בטלוויזיה".

כדי שלא נחשוב שהכול ורוד, תן לנו סירוב עיקש של פוליטיקאי לשבת על הבמה. חוץ מנתניהו.

"יש פוליטיקאים שלטוב ולרע התעלמו כל השנים מזירת שבתרבות. משה כחלון, מירי רגב או בני גנץ".

המפיק והעורך של שבתרבות בבאר שבע, החלוצה בארץ של הקונספט, הוא אמנון יוסף, שעושה זאת בהתמדה מזה 24 שנים. שבתרבות היא הבייבי שלו, והוא לא מנסה להסתיר זאת, ונרגש כשהוא מדבר על הפרידה מכ"ץ. "מדובר במנחה בעל שיעור קומה שאין כדוגמתו", הוא אומר. "מראיין מעולה שמקשה על הפוליטיקאים אבל הוגן איתם. זו הסיבה שכל דרג א' של הפוליטיקה הישראלית ממשיך להגיע. בעבר הנחו את המוסד הזה שלומי אלדר ודליה נוימן, אבל הוא הגיע לא מוכר - ועשה כאן עבודה עיתונאית מדהימה, ועכשיו גם הציבור מכיר אותו. יש פה מאות אנשים בכל תוכנית והם מחמיאים לו אחרי כל תוכנית".

לשאלה איזה מרואיין הותיר בו את חותמו במהלך למעלה משני עשורים יש לו תשובה ברורה ומובהקת: אילן רמון ז"ל. "הבאנו את רמון בשנת 2001 עוד כשהיה בהכנות לטיסה לחלל. שמענו על מישהו שנמצא ביוסטון שהוא באר שבעי לשעבר. פניתי לטרנר (יעקב טרנר, אז ראש העיר ד.ו.), ובעקבות השיחה נסענו לעומר כדי לנסות לשכנע אותו להגיע. כעבור מספר שבועות, רונה אשתו לפתע התקשרה, ואמרה שהוא צפוי להגיע וייצור איתנו קשר. ואז נתקלנו בקושי נוסף. בגלל שצה"ל לא אישר הופעה של חיילים עם מדים בשבת, היינו צריכים את עזרתו של דובר צה"ל שסייע בנושא. למזלי בסוף זה אושר, וכאן בעצם רמון נחשף. זה היה שבעה חודשים לפני שהמריא לחלל ולא חזר".