לאחרונה עלתה להצבעה הצעת חוק שתמנע פרסום תצלומי חשודים בטרם יוגש נגדם כתב אישום. בניגוד לקולות האחידים העולים מן התקשורת (למשל במאמר המערכת של הארץ ומאמר חריף של גלעד מורג באתר ynet) היוצאים כנגד הצעת החוק, יש מי שחושב אחרת, וגם עמדתו ראויה להישמע.
הצעת החוק שעוסקת בעניין היא חשובה, נכונה ומוצדקת. פעמים רבות אנו נתקלים במראות של חשודים המובלים באזיקים בבית המשפט או כאלו שמתועדים יושבים על ספסל העצורים. רבים מהם מנסים להסתיר את פניהם - בידיהם, בחולצה, מגבת או כל דבר הנקרה לידם. זו לא סיטואציה נעימה להיות עצור. זו סיטואציה נעימה פחות כאשר המצולם במעמד המשפיל הזה אינו יכול להימלט מתצלומו במעמד המביך הזה או למנוע אותו.
אין ספק, להיות חשוד או נאשם בעבירה זה לא מקנה מועמדות לפרס על אזרחות טובה. מעבר לכך, הכי קל, נוח וטבעי להביע תחושת בוז לאנשים שנמצאים במצבים הללו. אך עצם המעמד המשפיל של להיות מצולם בסיטואציה הזו, אינו שונה בהרבה ממאות שנים אחורה, אז היו באים לכיכר העיר לצפות בהעמדה לדין של עבריינים. שם, הם היו מסיימים בתליה, עריפת הראש, גדיעת איבר, או "רק" הצלפות בגופם. כאן מדובר ב"סה"כ" בתמונה. אבל התמונה הזו יש מאחוריה הרבה. בעידן האינטרנט כיום, שבו אנשים לא יכולים להימחק מהרשת, התמונה נשארת צרובה לעד. כיום בעידן האינטרנט, כולנו מחפשים אנשים ברשת, אבל הרשת לא שוכחת. פעמים רבות אנשים נעצרים, מובאים להארכת מעצר אחת או יותר, אך התיק נגדם נסגר. אך הרשת עדיין לא שוכחת ואותם אנשים נותרים עם אות קין לעד.
לתקן עוול היסטורי
הצעת החוק הזו באה לתקן עוול היסטורי. הקו המפריד בין חשוד, אדם שטרם התגבשה תשתית ראייתית שלמה נגדו, לבין נאשם - שבעניינו יש ראיות מוצקות יותר.
קשה להתעלם מפרסומים שונים שטוענים כי החוק שגוי, שכן הוא יגביל את האפשרות של הציבור לדעת על חשודים בטרור, אלימות או עבירות מין. דבר, אשר ימנע מהציבור לדעת ולסייע לחקירה. הנחה זו שגויה. לא נתקלתי מעולם במצב שבו חשודים בטרור או באלימות מפורסמת תמונתם ועקב הפרסומים מגיעות תלונות נוספות לגורמי החקירה. למעלה מכך, רוב חקירות החשודים בטרור מתקיימות כאשר מוטל צו איסור פרסום גורף, אשר מוסר לרוב רק בשלב כתב האישום או לאחר שהחשודים כבר הודו ושחזרו.
באשר לתחום עבירות המין המצב אכן שונה ובמקרים אלו אכן לעיתים המשטרה נעזרת בפרסום בציבור כדי לאסוף תלונות נוספות. במצבים כאלו, החוק יודע להתמודד עם הקושי שכן הוא מתיר לבית המשפט לפרסם את תצלום החשודים. גם במקרים כאלו, ברוב המקרים אין פרסום של אף חשוד. במקרים שבהם הדבר נחוץ למשטרה, היא יודעת מספיק טוב לבקש את הפרסום ואף דואגת להפיץ את התצלום בעצמה.
לא אחת הייתי בדיוני הארכות מעצרים וראיתי כיצד מביאים עצורים לספסל החשודים רק על מנת לצלם מספר תמונות של החשוד ולאחר מכן החשוד מוחזר לתא המעצר. החשוד לא הובא לאולם לדיון - הוא הובא בשביל תמונה. הדבר הזה תמיד צרם לי ותמיד ריחמתי על אותם עצורים, שצריכים להתמודד עם ההשפלה הזו, בה הם מצולמים כמו בעלי חיים בגן חיות. כן, האנשים האלו לרוב עשו מעשים מכוערים, אך אנו כחברה צריכים לדעת לטפל באותם אנשים ולא לבייש אותם. נכון, זה לא פופולרי לחשוב על זכויות חשודים ונאשמים, אך רגע לפני שאתם טוענים שהם עבריינים וצריך להחזיר להם באותה מידה, תזכרו שאתם או קרוביכם יכולים לשבת על אותו ספסל ולנסות לכסות את פניהם.
* הכותב הוא עורך דין, מומחה למשפט פלילי