תשע שעות ותשע דקות נמשך שידור ההלווייה המלכותית אתמול. לא שמישהו צלח את כל זה חוץ מהמלכה עצמה שדי לא היתה לה ברירה, אפילו בני משפחתה נעלמו מעת לעת מהתמונה.
נתחיל בעובדות: ביום שאחרי אפשר לקבוע בוודאות שגם היא די צפויה - מבצע "גשר לונדון" הסתיים בהצלחה גדולה מבחינת הניראות שלו. השידור המוקפד עד לפרטים הקטנים הופקד בידי שירות השידור הציבורי הבריטי BBC שניצח על המלאכה, הוא היה ה"פול" שנעזר בארגוני שידור נוספים וחברות הפקה פרטיות, והציג לבריטניה ולעולם כולו את משדר הטלוויזיה הארוך, המושקע וכנראה היקר ביותר בהיסטוריה. אבל האם באמת גם המשדר הנצפה ביותר? כאן כל מספר זוכה כי אין באמת דרך לדעת. באירופה (ובישראל) זה היה באמצע היום, אנשים הציצו, היו כניסות למשדר, אבל כמה באמת ישבו לצפות בנתחים גדולים או משמעותיים מיום השידורים הזה שמגיע, נזכיר, בתום עשרה ימים רוויי שידורים שקדמו לו. השאלה חשובה כי כיצד סופרים לצורך הרייטינג את רוב הצופים, לפי ההערכות, שנכנסו ויצאו כל פעם לדקה - שתיים. כמה זה יוניק של שלוש דקות?
צריך לזכור גם שבחצי העולם זה היה אמצע הלילה, לא בכל העולם יש גישה לשידורים חיים, לא ברור כמה ברוסיה ובסין השלטונות חסמו או לא חסמו את השידור, ולזה נוסף הויכוח שקיים בשנים האחרונות לגבי שיטות מדידת רייטינג. הנה דוגמה חיה לכשל שטמון בה: בהנחה שציבור מבוגר יותר צפה בשיטות הוותיקות של טלוויזית אוויר או כבלים, עד כמה באמת שיטות פיפל מיטר מציגות תמונת מדגם בסביבה תקשורתית שבה לכל אדם יש כיום לפחות טלפון אחד, ובדרך כלל גם מחשב, טאבלט, או טלוויזיה חכמה שאיננה תלויית כבלים.
על רקע מפתיע שכמה שדרים, גם בארץ, הודיעו כבר בבוקר ההלווייה שכמחצית באוכלוסיית כדור הארץ יצפו באירוע רב הרושם, ואפילו נקבו במספר - כארבעה מיליארד בני אדם. באירופה, איך לאמר, קצת סקפטים, כמו במערכון של החמישיה הקאמרית.
בין הלווית רבין לאליזבת השנייה
אין ספק, זה היה משדר הטלוויזיה שתוכנן בקפידה לפרטיו בהשתתפות כל הגורמים שהיו מעורבים בו לאורך שנים. בעיניים מקצועיות היה מרשים דווקא מסע הארון מכנסיית ווסטמינסטר. כ-200 מצלמות מוקמו בזוויות שנבחרו לכל אורך הציר, כל אחת עבדה ותקתקה כמו שעון, נכנסה ויצאה בזמן, ונתנה את ההמשכיות שנדרשה בשעה וחצי שבה אחרי כמה דקות היה קשה להשאיר אנשים בהמתנה. ה
התקלה המשמעותית היחידה ממה שידוע, היה פעמון הביג בן שהיה אמור לצלצל 96 פעמים כמניין שנות המלכה, אבל דמם יחד איתה.
לסיום, אין מנוס מלתת את ההשוואה הבלתי נמנעת. הלוויית הנסיכה דיאנה בדיוק 25 שנה קודם לכן עוררה עניין גדול יותר כי היתה דרמה טראגית מתגלגלת שקשורה באישיותה של דיאנה ובנסיבות מותה והתגובה המתפרצת שהיתה אירוע בפני עצמו. צריך לזכור שמבחינת ה-BBC הלווית המלכה היתה חוויה מתקנת ליחסי ארגון השידור עם הארמון, אחרי שערוריית הראיון עם דיאנה שהושג במירמה בשנת 1995 אחרי שהוצגו לה פרטים כוזבים על יחס משפחת המלוכה כלפיה. בנה הנסיך וויליאם לא סולח עד היום. הבדל גדול נוסף הוא זמן היערכות והכנה להפקה וחזרות שכמעט ולא ניתן אז, כמו בהלווית הנשיא קנדי ב-1963 שהתקיימה ארבעה ימים אחרי הירצחו, וזכתה לצפייה שבוייה בגלל תחושת ההלם, כשאנשים התאספו ליד מקלטי טלוויזייה שעדיין לא היו בכל בית. כך גם הלווית יצחק רבין יומיים אחרי הרצח. מי שמכיר התארגנות לשידורי חירום מורכבים יודע כמה הדוגמאות האחרונות משמעותיות יותר בבחינת תוצאת השידור שבכולם היתה מצוינת.
חברת ההפקות הגדולה בעולם
השורה התחתונה עדיין לא נאמרה, כי מבצע השידורים חסר התקדים בהיקפו עדיין לא הסתייים. מרכז הכובד עבר לאולפנים ליום של שידורי סיכומים עם נגזרות פוליטיות מביקורי האישים החשובים.
מאז מות המלכה שומעים על שינויים שעברה האימפריה הבריטית ואחר כך הממלכה ב 70 שנות מלכותה. דבר אחד לעולם לא ישתנה: הממלכה המאוחדת היא כנראה חברת ההפקות הגדולה ביותר בעולם.
כשמחברים את כל גופי השלטון, הביטחון, האירוח, הטקס והתקשורת מגלים שכרבע מיליון בני אדם היו מעורבים בארגון והפקת האירועים. ביום שאחרי חגיגות השבעים לשלטון המלכה לפני כשלושה חודשים חזרו בלי דקה מנוחה לנוהל גשר לונדון וחזרות על הטקסים והאירועים, את התוצאה ראינו אתמול. רק פקידים עייפים ונרגנים של מחלקת הטקס היו יכולים להסביר לכל ראשי המדינות בעולם איך עולים לבמה, כמה זמן עומדים שם, איך קדים נכון, ומתי מפנים את הבמה בצעדים מדודים לנשיא או המלך הבאים. תשאלו את מלך ספרד, פליפה השישי, שניראה מבועת כשמפיקה צעקה לו מירכתי הבמה לרדת.