כמעט בכל המקרים בהם מוגשת תביעת רשלנות רפואית, חברת הביטוח או בית החולים מתנים את הפשרה בחיסיון וסודיות מאחר שהמדיניות היא ששמם של הרופאים המתרשלים לא ייחשף לציבור. במרבית המקרים, התובעים ועורכי דינם נאלצים להסכים לתנאי הזה כיוון שהם מעדיפים את הכסף.
גם במקרה הזה, בית החולים הדסה הר הצופים בירושלים ניסה למנוע את הפרסום, גם לאחר שניתן פסק דין, אולם התובעת ועורכי הדין הלכו "עד הסוף" וביקשו מבית המשפט לאשר את פרסום שמותיהם של הרופא שטיפל בה ושל המיילדת, שהתרשלו. כל ניסיונותיו של בית החולים ועוה"ד שלו למנוע פרסום השמות, עלו בתוהו (הגם שהם לא נתבעו ישירות אלא הופיעו כעדים לתביעה).
בית החולים ניסה לטעון, כי "בהתחשב בתוצאות פסק הדין, לפיו הוטל על הנתבעת (הדסה) אך ורק עקב התקשרות שבין התובעת לבין המיילדות של הנתבעת, אין זה מן הראוי כי כל רופאי הנתבעת שהעידו בדיונים, או ששמם הוזכר בפסק הדין, ייחפשו. זאת, מחמת האפשרות של פגיעה בפרטיותם, כאשר מידת החומרה הנדרשת לפי סעיף זה מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט".
כאמור, בית המשפט דחה טענות אלו והורה על פרסום פסק הדין כולל השמות של הרופא המרדים ד"ר אמיר לביא והמיילדת אסנת בר יוסף.
מדובר על תביעת שעניינה ביולדת בבית החולים הדסה הר הצופים, שביקשה מהתובעת להתפנות במהירות מחדר הלידה כדי לפנות מקום ליולדת חדשה, ולכן האיצה בה לקום מהמיטה למרות שהייתה עדיין תחת השפעת אפידורל. האישה נפלה בעת שניסתה לרדת ונגרמה לה נכות אורטופדית. בשל כך, בית המשפט קבע לה פיצוי של כ-750 אלף שקל.
לדברי עורכי הדין ד"ר אסף פוזנר וגלעד לסר, שייצגו את התובעת, "ניסיונותיה של הדסה לעשות מאמצים ניכרים כדי לאסור את פרסום שמות הצוות שלה, תוך ניסיון לרכב על העובדה שהדין מחייב אי גילוי שם התובעת ולכן השופטת איפשרה לאסור את פרסום הפרטים המזהים של התובעת, עלו בתוהו. הדסה ניסתה לטעון שתיפגע פרטיותם של אנשי הצוות, כשבפועל - הפרטיות היחידה שתיפגע היא העובדה שמי שיקרא את פסק הדין יידע שהם התרשלו. במקום להפיק לקחים לעתיד, הדסה עוסקת בניסיון להסתיר את מה שקרה".