סיפור האקטיביזם התאגידי בישראל של החברות המסחריות הוא אולי סיפור היום מסיבות ברורות, אבל הוא גם סיפור השנה. בעיקר כי סוף-סוף מה שקורה בהקשר הזה כבר שנים באמריקה ובשאר העולם, הגיע לישראל, ואולי הוא פה להישאר.
אם שם, המראה של חברות כמו נייקי ואדידס שעושות קמפיינים נגד גזענות הוא דבר נפוץ, הרי שבישראל כולם מפחדים לדבר ולחטוף. וגם, שם כבר שנים שנושא הגיוון בשיקולים מסחריים הוא אינהרנטי. לדוגמא, בחברת אקסנצ'ר האמריקאית אליה אני משתייך, כאשר אנו בוחנים התקשרות עם ספק, לפני הכל אנו בודקים את נושאי האתיקה והנאותות, ובסופו של דבר מתקשרים רק עם חברות אשר חל אצלן גיוון מספק (לצד שלל תנאים נוספים, שמבחינת החברה הם חיוניים).
אז למה זה התעורר עכשיו? ראשית, יש לזכור שהאירוע מבהיל. קשה להתחמק מהתחושה שסוף הדמוקרטיה נראה ממש מעבר לפינה. קודם לקמפיין אי-האפליה היה גם מכתב ההייטקיסטים, במסגרתו בכירי הקטר המקומי של המשק - ההוא ששם את ישראל על המפה - פנו להנהגה הנבחרת והביע את דאגתם מהשיח סביב פגיעה אפשרית בדמוקרטיה הישראלית. בסופו של דבר לחבר'ה בהייטק יש ססמוגרפים טובים. הם הראשונים לקבל עקיצות מהמשקיעים שלהם בחו"ל ולכן תמיד יפעלו לשמור על האיזון העולמי ולמנוע מהמורות מיותרות מהאנושות, ובמקרה הזה מישראל.
עיסקה עם תג מחיר ברור
אבל בגל הנוכחי היה משהו שונה. מרגע שדיסקונט, גם עסק שאינו חברת הייטק וגם בנק, יצא למהלך כה דקלרטיבי, זה פרץ את כל הסכרים. לשמחתו של הבנק, ואחרי עבודה מוצלחת של יועציו, הגיע חיבוק עצום מהתקשורת, הידועה כסקטור הכי פתוח להכלה וגיוון, ועד מהרה הצטרפו חברות רבות ומגוונות מכל קשת התחומים, מחברות בתחום הטק כמו וויז, מייקרוסופט, הלו הארט, סנאפי, ויסיטה, אינטל, סמפריס, פפאיה גיימינג, קרנות ענק כמו NFX וטים8, (וכמובן ואקסנצ'ר ישראל), דרך חברות תיירות ובידור כמו רשת סלינה ולייב ניישן ישראל שפרסמו הודעות, וכמןבן שלל גופים פיננסים משפיעים, כמו מור גמל ופנסיה, AIG ואפילו הבנק הגדול במדינה, פועלים, שהקפיץ בעמוד הבית של אתרו את הצהרת ה-ESG בה הוא מתחייב לפעול באופן מכיל ושוויוני כלפי לקוחותיו ועובדיו.
מבחינת דיסקונט, זה יצר את ה-RTM המושלם (שיווק בזמן אמת), ואני בטוח שהם חשבו, שגם אם ייחשפו משפטית במיליון, הם ייהנו מהון תדמיתי של 100 מיליון. עיסקה עם תג מחיר ברור. די בדומה לרמי לוי שבמקום לפרסם בטלוויזיה, שם את תקציב השיווק שלו בשעתו על עוף בשקל. זה מהלך קיצור טווחים מעולה לשחקן שאינו הגדול בקטגוריה, בדומה לפוזיציה בשעתו של רמי לוי, שהפכה אותו לאימפריה שהוא היום.
לא מובן מאליו לומר את המובן מאליו
אבל אם נשים את המהלך השיווקי בצד, יש פה גם משהו מעבר. יש פה חברות שלא מפחדות יותר ומותחות את הגבול בצורה ברורה כשזה מגיע לפגיעה אפשרית באוכלוסיה. אז נכון - קל לצקצק על המהלך הגורף שראינו ביממות האחרונות, בכל זאת, מדובר במהלכים שצפוי היה שיגרפו אהדה. אבל מי שמבין כיצד עובד המגזר העסקי מבין גם שלא נותרה כאן ברירה לחברות וארגונים אלה להשמיע קול נחרץ נגד השיח האלים והמפלג, ולייצר מעין "אסדרה" פרטית של תחום הנאותות.
כמובן, לצד החברות שמיהרו להשמיע קול, היו גופים גדולים רבים שבחרו לשבת ולא להצטרף לחגיגה התקשורתית. לדוגמא, בכיר בחברה ידועה אמר לי "למה אני צריך לצעוק דווקא עכשיו שאני נגד אפליה כאשר זה אינהרנטי בעסק שלי משחר הימים? אני מתנהל כמו חברה אמריקאית מאז 2008". תשובתי לו היתה "ניראות". לפעמים לניראות יש המון חשיבות, גם אם אומרים את המובן מאליו.
למה רוב החברות מתנהגות יפה?
נושא האחריות התאגידית (ESG) הוא מהותי והגיע הזמן שיקבל את המקום הראוי לו בארגונים ישראלים. בזמן שכל העולם כבר מזמן עבר לאימפקט, התחום הזה בישראל כאילו לא קיים. הוא כן מתקיים בחברות נסחרות, שם משקיעים יכולים לשפוט את החברה עם הרגליים ולכן רוב החברות מתנהגות יפה, ואת זה הסביר בצורה מעולה מנהל ההשקעות של מור גמל, ב"תכנית חיסכון" אצל גדעון אוקו. אבל עדיין בישראל של שנת 2023, יש שלל חברות גדולות שכמעט ואינן מתייחסות לנושא הזה.
בעבר עסקים חששו לומר את שעל דעתם כדי שחלילה שורת הרווח לא תיפגע, אבל השבוע ראינו את מה שצריך להפוך כאן לנורמה - עולם עסקי שאומר את דעותיו (אפילו שהן אמורות להיות מובנות מאליהן) ומשפיע על המציאות. נקווה שבסערה הציבורית הבאה, שהרי תגיע במהרה, רשימת החברות והעסקים תתארך עוד יותר, עד שיבינו שערכים כמו שוויון ומלחמה בגזענות, הם המכנה המשותף הגדול ביותר.
הכותב הנו מנהל השיווק בישראל של ענקית הייעוץ הטכנולוגית אקסנצ'ר.