ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט, שמחה רוטמן, אחד מהאנשים החזקים היום בישראל בזירה הפוליטית, כתב השבוע את הציוץ הבא: "יש רק דבר אחד שיותר גרוע מפריצה אלימה ותקיפה במשרדים של גוף מחקר כמו פורום קהלת. וזה הגיבוי והתמיכה שהדבר הזה מקבל מדוברים בולטים בשמאל הישראלי".
רוטמן התייחס לפריצה של שלוש מפגינות ומפגין נוסף למשרדי קהלת כשהן נושאות שלטים נגד המהפכה המשפטית והמדיניות הכלכלית של הגוף שהפך ללובי החזק במדינה. זה אכן לא יפה. לא מכובד. זו השגת גבול. אבל לא ממש ראיתי "דוברים בולטים מהשמאל שמביעים תמיכה" או פוליטיקאים מהאופוזיציה שמחאו כפיים למעשה. רבים דווקא גינו. אבל יודע מה יותר גרוע מפריצה למשרדים, ח"כ רוטמן? כתב חדשות שמסיים סיקור של הפגנה בבית חולים עם שבר בצלעות בגלל תקיפה של פורעים, מפגינה שניסו לבצע בה לינץ' בקפלן וזוג שסקלו את הדירה שלו באבנים רק בגלל שדגל הגאווה התנופף במרפסת שלו. כן, זה הרבה הרבה יותר גרוע.
אבל רוטמן הוא לא היחיד שהשתמש השבוע בסימטריה המזויפת הזאת, שמשווה בין אירועי אלימות נגד בני אדם לאירועי הפרות סדר שהדבר היחיד שנפגע בהם היה האספלט על הכביש באילון. טוביה סמוטריץ', אחיו של שר האוצר, התרעם על מיצג שבו נראתה מפגינה עם שמלה מסיפורה של שפחה לצד חבל תלייה. "השאלה שעולה מהמיצג הזוועתי היא מהם גבולות המאבק של מי שמרגיש שחייו בסכנה?", כתב סמוטריץ' האח. מיצג סר טעם לדעתו אולי, אבל "מהם גבולות המאבק" הוא שואל? בואו נתחיל מכך שפורעים שטוענים שהם תומכים במהפכה המשפטית של הממשלה לא יבצעו לינץ' במפגינה שקיבלה בעיטות כשהיא על הרצפה בתחילת השבוע בקפלן.
בשבוע שעבר קיבלתי לידיי מאגר של למעלה ממאתיים וחמישים אירועי אלימות מתועדים של חבורות בריונים מכל הארץ שהיכו מפגינים, ביניהם נשים, קשישים וילדים. מספר האירועים עלה מאז משמעותית בימים האחרונים. צפיתי בסרטוני דריסה מכוונים, בבריון שהכה מפגין באגרוף כי בא לו "רע בעין" וגם במתפרעים שהגיעו להפגנות עם שוקרים חשמליים רק כדי להשתמש בהם נגד מפגינים.
פניתי למשטרה, שלא עדכנו אותי עד כה על אפילו עצור אחד, גם לא כששמות הפורעים הוגשו להם על מגש של כסף על ידי עיתונאים. ועם כל הכבוד, מישהו בכנות חושב שהדברים הללו דומים בחומרתם למיצג כזה או אחר? שמיצג סר טעם או הטרלה מכוערת זה "אותו סוג של אלימות" כמו פורעים שמחפשים "לדפוק מכות" לבני אדם? אני מתבייש באנשים שעד לא מזמן חשבתי שהם הגונים אבל מהרגע שקיבלו תפקיד בממשלה לא טרחו להתייחס אפילו במילה למאות אירועי האלימות הפיזית המצולמים נגד בני אדם שקרו כאן בשבועות האחרונים. שרים ושרות בממשלה ובכירים בקואליציה שזועקים על "אלימות האנרכיסטים"- נוכח כל התיעודים האחרונים שכתבתי לגביהם כאן והעובדה שכתב סיים את יום העבודה שלו באשפוז - האם הם באמת לא מבינים כמה נלעג, שקרי ומגוחך הוואטאבאוטיזם הזה?
"בשם הסימטריה"
כאנשי חדשות אסור לנו ליפול לתרגיל הזה רק "בשם הסימטריה". אירועי אלימות אינם מדור פובליציסטיקה. הכתב והעורך מספקים מדי יום לצופה היררכיה ברורה וסדר חשיבות של אייטמים, וכחלק מהמקצוע שלנו שעוסק בדירוג סיפורים לפי חומרתם, עלינו להבהיר באופן חד משמעי לצופים שלהרים יד על בן אדם זה מעשה חמור יותר מכל מיצג סר טעם. כל ילד בכיתה א' הרי יודע שאם הרים יד על ילד אחר, זה לא יעזור אם יגיד למנהלת בית הספר שהילד השני פיזר לו את הילקוט על הרצפה. המעשים לא שווים בחומרתם.
רטוריקת הוואטאבאוט, שהיא אחת מהצורות היעילות ביותר של פוליטיקאים להתעלם מהמציאות ולהסיט את הנושא לספין שהם רוצים לדבר עליו, הפכה לכלי ציני במשחק מסוכן מאוד. יתרה מכך, השימוש בוואטאבאוט שקרי מהסוג הזה, רק מלבה עוד יותר את האש כשמביטים ברף האלימות ההולך ועולה בכל הפגנה מצידם של בריונים שמנסים להטיל טרור על המפגינים. שרים ושרות וחברי כנסת צריכים להפסיק לבכות על "התקשורת", להנדס וואטאבאוטים מלאכותיים, ולהתחיל לקחת אחריות על מה שיוצא להם מהמקלדת ומהפה. כי מי שלא מוצא לנכון אפילו להתייחס למאות אירועי התקיפה הפיזית נגד מפגינים מצד חבורות מאורגנות, הוא או היא שותפים בשתיקה למה שקורה כאן. וזה עלול להסתיים בהפגנה הבאה באירוע חמור אפילו יותר מכתב חדשות או מפגינה בחדר מיון.