בעשורים האחרונים גדל בישראל דור של יוצרים שהתחנך על ברכי מסורת הטלוויזיה האמריקאית, שבהינתן שוק מקומי עם משאבים מוגבלים, היה צריך להמציא את עצמו ולחשוב מחוץ לקופסא באופן תמידי. דינמיקת הסטארט אפ, אם כן, שכל כך אופיינית לישראל ולתרבות העסקית שלנו לא פסחה גם על תעשיית הבידור. גם העובדה שאנחנו חיים ויוצרים באזור הכי מעניין בעולם ושכחלק מאיזשהו מנגנון הישרדותי ארכאי, אנחנו אומה של מספרי סיפורים, תרמו לשיעורי ההצלחה חסרי תקדים של תעשיית הטלויזיה הישראלית בעולם.
בהרבה מובנים, ארה"ב מהווה קרקע נוחה ופורייה יותר ליצירה ישראלית, בעיקר מבחינה תרבותית ופוליטית וזאת על אף שהאמריקאים תמיד יעדיפו את המוכר והבטוח. תעשיית הטלוויזיה האירופית, כמו זו שלנו, היא מאוד צעירה, וזאת למרות מסורת מפוארת של קולנוע. ככל שהיא מתפתחת ונפתחת החוצה, בין היתר בעזרת הטכנולוגיות החדשות וההשקעות המקומיות של הסטרימרים, יש יותר מקום לשיתופי פעולה בתחום הדרמה מקורית. עם הסדרה "יהלומים" (שתעלה בנטפליקס ביום שישי ה-21.4) - ניסינו בקשת אינטרנשיונל, יחד עם היוצרים רותם שמיר ויובל יפת, לפרוץ מחסומים נוספים שבדיעבד נראים כמעט בלתי אפשריים. העבודה על הסדרה, שהופקה בשיתוף חברת ההפקה הבלגית "דה מנסן" ובשיתוף ערוץ השידור הציבורי הבלגי, לקחה כשש שנים משלב הרעיון ועד לרגע עלייתה על מסך נטפליקס. אבל לא כל הנוצץ יהלום.
הסממן הישראלי היחידי: דודו פישר ויונה אליאן
"יהלומים" היא סדרה שנוצרה, נכתבה ובוימה על ידי יוצרים ישראלים אבל מתרחשת כולה בבלגיה ומדברת בעיקר פלמית, אנגלית וקצת יידיש. הסדרה עוקבת אחרי משפחת וולפסון החרדית, אחת המשפחות המשפיעות ביותר ברובע היהלומים של אנטוורפן שבבלגיה. כשיענקי, בן הזקונים של המשפחה מתאבד, אחיו המנוכר שיצא בשאלה, נח, חוזר לאנטוורפן בניסיון נואש לשמור על העסק המשפחתי בחיים ולהציל את הקרובים לו, תוך שימוש באמצעים קצת פחות כשרים.
אין בסדרה אלמנטים סיפוריים ישראליים מובהקים. הסממן הישראלי היחידי המובהק, הוא ליהוקם של דודו פישר ויונה אליאן לדמויות המשפחה הראשיות. לאורך הדרך קיבלנו מספר הצעות לשנות את הסיפור ואת מאפייניו, בין אם את הדמויות הראשיות או את מינוני השפה, כך שיתאימו לחיך האמריקאי ולסטנדרטים של הפקה הוליוודית. אבל בסוף, היוצרים היו אלה שסירבו להתבשם מהעניין הרב שגילו האולפנים הגדולים והתעקשו על המאפיינים הפחות "קלים לעיכול" לקהל גלובאלי. כולל היידיש.
הניסיון למצוא בית לסדרה החל עוד בתקופת "תור הזהב" של הטלוויזיה, כשההרגשה הכללית הייתה שכל מה שאתה צריך זה סיפור טוב והמימון כבר יגיע מעצמו. התחלנו לצלם בשיא תקופת הקורונה, כשהפעלנו במקביל שני מטות הפקה שונים שהצריכו גמישות של תקשורת שפשוט לא יכלה להתקיים באותה תקופה של סגרים, בידודים ועוצר טיסות.
המבחן היחיד שקובע
עבודה במודל של קו-פרודוקציה היא מאתגרת בלשון המעטה; הקשיים מצויים לאורך כל התהליך, החל בפערים התרבותיים שבין הגופים השונים, דרך עקומת הלמידה של המנטליות העסקית בצד השני ועד לקשיים הטכניים שקיימים במודל הזה - עבודה בשני ראשים, כפילויות של בעלי מקצוע וריבוי דעות המהווים צוואר בקבוק. גם היתרונות הכלכליים במודל או הפוטנציאל להקטנת הסיכון שטומן בחובו, לא בהכרח מוכיחים את עצמם במבחן התוצאה. עם זאת, החשש מלקיחת סיכונים גדולים מהווה קרקע פורה למודלים של קו-פרודוקציות, חלוקה בנטל ההשקעה ושותפויות יצירתיות ועסקיות. על פניו, לישראל אין יתרון תחרותי מובהק בסוג השותפויות האלה; היא לא חלק מהסכמים פאן-אזוריים דוגמת מדינות אירופה, אין לה הרבה מאפיינים תרבותיים משותפים עם מדינות אחרות, פוטנציאל השוק הוא קטן והתעשייה המקומית מוגבלת במשאבים. שובר השוויון הוא היצירה והיוצרים הישראלים. כולם בעולם רוצים "לחסות בצילם" של מספרי הסיפורים שלנו.
המודל העיקרי לפיו עובדת נטפליקס, ביתר שאת בשנים האחרונות, הוא עיקרון של השקעת משאבים ביצירות מקומיות, שרלוונטיות בעיקר לטריטוריית האם ובריחה מכל מה שמריח מפאזל תרבותי. אם הסדרה מצליחה להשיג גם תשומת לב בינלאומית, דוגמת "בית הנייר" הספרדית או "לופין" הצרפתית - מה טוב, אבל המבחן האמיתי הוא אצל הקהל בבית. לא מובן מאליו שגוף כמו נטפליקס יקבל החלטה לעמוד מאחורי סדרה בלגית בניצוחם הקריאייטיבי של יוצרים ישראלים ולהשיקה ב-32 מדינות לקהל של יותר ממאתיים מיליון מנויים.
ממש עוד מעט נחגוג 75 שנה לנס ששמו מדינת ישראל. מדינה קטנה שנותנת פייט למעצמות ענק - בהייטק, מדע, ביטחון, וגם בטלוויזיה. "חטופים" שהפכה ל"הומלנד" הייתה במובנים רבים כמו "וויז" שעשתה אקזיט ונמכרה לגוגל. מאז עשרות סדרות ישראליות פרצו את מחסום השפה והגבולות. אין נוסחת קסם להצלחה, מה שיש לנו זה מספרי סיפורים עוצמתיים, יוצרים ויוצרות מוכשרים שמוכיחים בכל פעם מחדש את כוחו של הכישרון הישראלי.
הכותבת היא עתר דקל, Head of Global Drama בקשת אינטרנשיונל