"אחד הדברים הראשונים שאמרתי לרון ירון, העורך של אולפן שישי בפגישה הראשונה שהייתה לנו, זה שאני לא באתי על תקן ביסמוט לפאנל. אני מאוד מעריך את בועז ביסמוט, יש לו הרבה מאוד זכויות, עשה הרבה דברים בתקשורת הישראלית, אבל אני אמיר איבגי ואני בא עם המחשבות שלי ועם הדעות שלי ועם נקודת ההתבוננות שלי על דברים. נכון שיש את הפוזיציה הפוליטית המסויימת שחיפשו במסגרת מגוון הדעות בפאנל. אני מניח שזה היה במסגרת כלל השיקולים, אבל אני קודם כל מרגיש שבאתי כעיתונאי, כאיש תקשורת, כאיש פריפריה. גם הדברים האלה, צריך לומר, קצת חסרים בתקשורת שלנו בכלל. וזה מה שניסיתי להביא איתי לפרק הזמן הזה שהייתי באולפן שישי", כך מסכם מגיש ערוץ 14 החדש-ישן אמיר איבגי, את הקדנציה הלא ארוכה מדי שלו בתוכנית ליל שישי של קשת 12 שהסתיימה לאחרונה.
איבגי אמר את הדברים בתשובה לשאלה האם לא הרגיש "ימני מחמד" בתוכנית שמשודרת במה שרבים מחבריו לערוץ אוהבים להגדיר כ"ערוץ תעמולה".
איבגי מציין בימים אלו 20 שנות הגשה טלוויזיונית, והתיישב, לראשונה מזה שנים, לראיון בפודקאסט של המכון הישראלי לעיתונות. על הפרק: המעבר מאולפן שישי חזרה לערוץ 14, העלבון שלדבריו ספג מתאגיד השידור, התחקיר אודותיו ב"הארץ" שתיאר ניהול קפריזי ובעייתי של מחלקת החדשות בג"צ, וגם תת הייצוג למזרחים שלטענתו עדיין קיים על המסך.
חלק קטן מהשיחה מובא כאן בכתבה. האזינו או צפו בשיחה המלאה.
בוא נדבר על המעבר האחרון שלך. עם כל זה שערוץ 14 נוסק, במה מרכזית כמו אולפן שישי לא יותר אפקטיבית להבלטת תפיסת העולם שלך?
"קודם כל, השאלה היא האם במסגרת אולפן שישי או במסגרת ערוץ 12 אני יכול לעשות עוד דברים? אז לא, ההגעה שלי לערוץ 12 הוגבלה לסיפור הזה של אולפן שישי. אני חושב שבפרק הזמן שהייתי שם ניסיתי להביא את עצמי לידי ביטוי כמה שיותר, לבוא עם סיפורים, לבוא עם כותרות, לבוא עם מחשבות, לנסות להביא את האזור הזה בפוליטיקה הישראלית שאני חושב עדיין לא מקבל מספיק ביטוי בתקשורת הישראלית. תראה, הרצון להגיש בטלוויזיה, הוא היה, הוא קיים אצלי תמיד. עשיתי אותו ברשות השידור לאורך עשר שנים. אני בדיוק בימים האלה מציין עשרים שנים מאז שהתחלתי להגיש בטלוויזיה. בנקודת הזמן הזאת הרגשתי שאני רוצה לעשות יותר".
אז לא הייתה לך דילמה כשקיבלת את ההצעה לחזור ל-14, וישר אמרת כן.
"לא אמרתי ישר כן, הייתה כאן הידברות ארוכה. הרצון הזה לשוב ולהוביל תוכנית בטלוויזיה היה קיים, והוא נפגש עם תחושה מאוד מאוד קשה שליוותה אותי בחודשים האחרונים, וכן חיפשתי מקום אחר. אני חושב שגם התהליכים שערוץ 14 הוא חלק מהם בימים האלה התאימו לי יותר בנקודת הזמן הזאת".
זה גם יכול להישמע אופורטוניסטי. הנה עכשיו ערוץ 14 על הסוס, וכשהסוס מנצח אתה מוכן לרכב עליו.
"מזכיר שהצטרפתי לערוץ 20 בגלגול הקודם, ב-2017, אחרי הסגירה של רשות השידור. וגם אז היו, אתה יודע, ניצנים ראשונים של מהפכה במקום הזה, ואז עשיתי את תוכנית הלילה - 'היום הזה' - שהייתה מאוד מצליחה במונחים של ערוץ 20. תראה, קורה משהו אדיר עם ערוץ 14 בחודשים האחרונים. הרייטינג הוא חלק מהתהליכים הפוליטיים שאנחנו היינו עדים להם בשלוש-ארבע השנים האחרונות בחברה הישראלית, בפוליטיקה הישראלית, וההשקעה מאד גדולה בערוץ 14 בסיבוב הזה התחברה עם התהליכים האלה, והובילה לטלוויזיה מצוינת. הרצון הזה לייצר ערוץ חדשות עם כל הקשיים וגם עם העובדה שיש שם דברים שעדיין נבנים, זה מתחבר למשהו שנראה לי בנקודת הזמן הזאת כאיש מקצוע כאתגר מאוד מאוד גדול והייתי רוצה לקחת חלק ממנו".
"הקהל בפריפריה חם"
לי יש הסבר חלופי. אני חושב שהסיבה להמראה של ערוץ 14 היא כמובן כל הדברים שאתה מתאר אבל גם שלושה אירועים ייחודיים לערוץ, שהיה עד לפני שנה איזוטרי: הראשון זה האפיק, כשעברתם לערוץ 14. זה אולי לא גיים צ'יינג'ר אבל זה מקל על החיים. הדבר השני זה ניסיון ההפיכה המשטרית.
"הרפורמה המשפטית אתה מתכוון".
כן, ובתוך הדבר הזה, ערוץ 14 היה היחיד בזמן אמת שזיהה שיש פה אירוע גדול, וטיפל בו ובצורך של הציבור לקבל מידע, בזמן שאחרים שידרו נינג'ה והישרדות. הדבר השלישי הוא ש-14 נקט את עמדה ברורה - בעד, אבל עמדה ברורה.
"אתה פספסת עוד אירוע מאוד מאוד גדול בפוליטיקה הישראלית וזאת השנה וחצי שהימין היה באופוזיציה. אני חושב שדווקא בתקופה הזאת הייתה הפריחה והפריצה היותר גדולה של ערוץ 14 שציבור מאוד מאוד גדול מצא במקום הזה ביטוי לכאב שלו את אובדן השלטון. ואנחנו לא מדברים על ציבור קטן אלא על ציבור שבסופו של דבר איך שלא תגלגל את המספרים הוא הרוב בישראל. הימין הוא הרוב בישראל, והתחושות האלה במשך השנה וחצי באופוזיציה העצימו מאוד גם את התהליך הזה בתוך ערוץ 14, זאת הייתה הנקודה שראית את ההצטרפות היותר גדולה של צופים לערוץ בפרק הזמן הזה".
וגם קמפיין אגרסיבי ואינטנסיבי של ראש הממשלה ושל שריו שמסרבים לרוב או בחלק מהזמן להתראיין בכלל למה שהם מגדירים ערוצי התעמולה, גם זה בטח לא הזיק. ועוד משהו שצריך לומר: במידה רבה צופי ערוץ 14 מרגישים מגויסים לערוץ.
"כן, אני חושב שהקהל הימני והקהל בפריפריה, ישראל השנייה, ביטוי שאתם נורא לא אוהבים, הוא מאוד מאוד חם ומאד מזדהה. אתה יודע מה, אפילו בהודעות וואטסאפ, או דרך פייסבוק, או בפגישות בסופרמרקט בבאר שבע איפה שאני מסתובב. אני יכול להניח שרואים אותם או מרגישים אותם פחות במקומות אחרים".
אבל יש צד שני למטבע הזה של האהבה וההתגייסות וההזדהות, שזה הצד של העיתונות. בוא נדבר על איכות השידורים. זה רציני לקרוא לעצמכם ערוץ חדשות כאשר אין ולו קול אחד ביקורתי כלפי הממשלה אצלכם?
"אני לא מסכים איתך, אני חושב שכן יש ביקורת והיא דווקא הולכת ומתחזקת מאז הקמת הממשלה. בחודשים האלה עוד ועוד חלקים בימין הבינו שכדי לשמור על השלטון הפעם ולאפשר את המשך קיומה של הממשלה הזו, מוכרחה להיות ביקורת. תראה את הביקורת שיש מתוך ערוץ 14 כלפי איתמר בן גביר".
אבל כל הביקורת היא תמיד תחת אותה מוטיבציה: לשמר את שלטון הימין. ביקורת אמורה לבקר את הממשלה, לא לעשות הכל כדי שהיא תישאר על כנה. אתם רק מהללים אותה, וכל מי שאומר ההפך - הוא זה שסופג ביקורת אצלכם.
"יש ביקורת שמבקשת מהממשלה ליישם מדיניות או הבטחות של הבחירות, יש ביקורת בערוץ 14 גם בסוגיית יוקר המחייה. אני מוצא ביקורת בערוץ 14 גם כשמבקשים ליישם את הרפורמה המשפטית. כן, זאת הבטחת ימין, זה דבר שיושב על הסנטימנט של הימין, אנחנו רוצים לראות את המציאות הזאת מתרחשת ואם יש ביקורת כזאת מבפנים, אז היא לגיטימית. יכול להיות שהיא לא לרוחו של מישהו שהמחשבות שלו או הדעות שלו הן שמאל והוא לא רוצה לראות את הדברים האלה. אבל מקרב אנשי הימין, אני חושב שהביקורת הזאת היא מאוד מאוד בריאה".
העגיל כמשל
במעבר חד: מה הסיפור של העגיל? באולפן שישי היה הסמל המסחרי, רק עברת לערוץ השמרני והסרת אותו. יכול להיות שהתאמת את עצמך מחדש לקהל?
"לא, ממש ממש לא, ואני תכף גם אתן לך כמה דוגמאות מהערוץ שגם להם יש עגיל. אבל הסיפור עם העגיל הוא נורא פשוט. יש לי חור באוזן מגיל 17 וכשהתחלתי להגיש בטלוויזיה, זה נראה לי, אתה יודע, 'האדם שמגיש מהדורת חדשות'. הרי הגשתי את 'מבט', הגשתי חדשות מקומיות, ונראה לי פשוט לא לעניין להיות עם עגיל באוזן. כשהתחלתי להגיש בגלי צה"ל וגם גידלתי זקן והלוק הכללי השתנה וכל מיני כאלה, אז העגיל חזר כי לא הייתי בטלוויזיה. בתקופה של אולפן שישי אתה חמש דקות על המסך בשבוע, לא היה נראה לי קריטי להוריד. זה לא קשור לקהל אלא לפרק הזמן שבו אתה נמצא על המסך. כשאתה מגיש תוכנית טלוויזיה יומית, אז זה נראה לי פחות מתאים".
אלו לא רק החדשות, אלא אופי השידורים בערוץ 14. יצא לך לראות את סרטון האנרכיסטים שהפיק הערוץ בתחילת המחאה נגד ההפיכה? אתה לא חש מבוכה כשאתה רואה את זה?
"תראה, גם כשהייתי בגלגול הקודם שלי בערוץ 20, שאלו אותי על אירועים כאלה ואחרים שמתרחשים על המסך, מה דעתי? את חלק מהדעות שלי הבעתי בפומבי, בחלק מהדברים הלכתי למנהלים בערוץ ואמרתי את עמדתי. אני לא מתיימר, גם לא בפרק הזה שלי בערוץ 14, להיות אחראי או לתת הסברים על כל פריים שמתרחש על המסך. אני יכול לתת הסברים רק על דברים שיוצאים לי מהפה, רק על דברים שמתרחשים בחלקת העולם הקטנה שלי ב-19:00 בערב. זה באמת ערוץ גדול עם הרבה מאוד אנשים, עם הרבה מאוד מחשבות.
"בכלל, לא כל דבר צריך להפוך לאיזה למלחמת ג'יהאד נגד מקום העבודה שבו אתה עובד. יש גם דברים אחרים שקיימים בכלי תקשורת בישראל כל יום. קח איזה עיתונאי שאתה רוצה מאיזשהו כלי תקשורת ותגיד לו לחתום לי על כל מה ששודר ונאמר בכלי התקשורת שלו באותו יום. אין מצב, זה לא יקרה".
לתחושתי אתה מיתמם. אתה עיתונאי ותיק ומוערך. אתה באמת לא רואה בעיה בערוץ שמהלל רוב הזמן את משפחת נתניהו? את ההקלות הרגולטוריות שהוא מקבל מהשלטון?
"חלק מהתהליכים שאתה מתאר, או כולם למעשה, הם תהליכים שהוסדרו גם רגולטורית. אלו לא דברים שהערוץ החליט שככה הוא עושה. כלומר, היה איזשהו דין בדברים עם הרגולטור בהקשר הזה. אבל אני שוב אומר לך שאם תהיה לי ביקורת כזאת, אז מי שצריך לשמוע אותה בתוך הערוץ, ישמע אותה".
למי יש יותר כבוד
אמרת בעבר ש"אם היה יותר אמיר איבגי בתקשורת", ואני מצטט, "נתניהו לא היה מגיע לחקירות".
"הו, כן... בוא נגיד כזה דבר, אם התכוננת אפילו דקה לזה, בטח זה הדבר היחידי שהתכוננת עליו".
ברור. אז אני רוצה לשאול אותך - ובני גנץ, ואולמרט ושרון? זאת אומרת, באיזה פורמט עיתונאי מתנגד קודם כל לבירור האמת?
"אני לא חושב שאני התנגדתי לבירור האמת. אני חושב שיש כאן תהליך משפטי שמתקיים. אגב, לדעתי את הדברים האלה אמרתי בריאיון לידיעות אחרונות ב-2018. כן? משהו כזה. זה היה לפני שהתחלתי לשדר בגלי צה"ל, ומאז קרו הרבה מאוד דברים במשפט נתניהו שאני חושב שבחלק של הסיקור התקשורתי, האוהד וכן הלאה... אנחנו רואים באיזו מציאות תקשורתית אנחנו חיים, ואם דיברנו קודם על הממשלה הקודמת ועל תקופת האופוזיציה, אז איזה ליטופים הממשלה הקודמת קיבלה מהתקשורת הישראלית. אני ממש לא מצטער על האמירה הזאת שלי.
"ביחסים בין נתניהו לבין התקשורת יש המון חוסר כבוד לראש הממשלה. ראיינתי את בנימין נתניהו אולי שלוש או ארבע פעמים במהלך מערכות הבחירות האחרונות, דווקא בגלי צה"ל. ותבחן את השאלות שלי שם אם הן לא היו מספיק ביקורתיות או לא היו מספיק ענייניות. אבל הן היו מכבדות, ואני חושב שזה משהו שהתקשורת הישראלית קצת איבדה ביחס לנתניהו. לא מכבדים אותו, פשוט לא מכבדים אותו, והוא ראש ממשלה. אפשר לשאול את השאלות הנוקבות ואת השאלות הקשות אבל עדיין מתוך איזשהו מקום של כבוד".
בפעמים המעטות שראיתי את נתניהו מתראיין לא בערוץ 14, לא חשתי שלא נותנים לו כבוד. כבוד זה בסוף עניין חיצוני ושל נימוסים. אני מדבר על מהות. אתה חושב שבריאיון כמו שנעשה עם נתניהו בפטריוטים, או כמו ששרה נתניהו קיבלה כשהגיעה למוטי קסטל - נשאל בהם הכול, פשוט באופן מכובד?
"אני חושב שהמסגרת של הפטריוטים היא אחרת. זה לא פגוש את העיתונות או אני לא יודע מה, זו תוכנית שהיא חצייה תוכנית בידור בכלל. אני לא יודע לקחת איזשהו ריאיון ספציפי כי אני לא זוכר מהתקופה שלי שם, לא היה עדיין ריאיון בשבוע וחצי שאני משדר בערוץ 14".
"הנשמות הרעות האלה לא רצו שכף רגלי תדרך בגל"צ"
שלושה חודשים אחרי שהתפרסם תחקיר הארץ על המתרחש בגל"צ בתקופתך, סיימת את תפקידך כראש מערכת החדשות בתחנה. צריך להגיד שבתחקיר הזה נחשפו תלונות של עורכים וכתבים, שתיארו ניהול בעייתי, אווירה עכורה וכיוצ. חלק מהם פנו לקב"ן. תוארת שם כקפריזי וזכית לעוד ועוד "קומפלימנטים". למעשה, הודחת.
"לא, ישבה כאן לפני מספר חודשים ממלא מקום מפקדת גל"צ היוצאת גלית אלטשטיין והסבירה לך למה היא ביקשה לסיים את תפקידי כראש מחלקת החדשות. היא אמרה שאני מגיש יומן צהריים ובמקביל גם ראש מחלקת חדשות. היא חשבה שאני לא יכול לעשות את שני התפקידים האלה במקביל. אגב, גם אני הרגשתי אחרי שנה וחצי שמילאתי את תפקיד ראש מחלקת החדשות, שזה מוגזם".
זאת אומרת, בשום שלב לא נרמז לך שיש קשר בין התחקיר לסיום התפקיד.
"לא. גם העובדה שהבאת קודם לכן עם השלושה חודשים היא לא נכונה, כי 'התחקיר' הראשון בהארץ אודותיי, ואני בכוונה מציג את זה ככה, התפרסם שבועיים אחרי שנכנסתי לתפקיד, שמתוכם בכלל שבוע הייתי בחופשת מחלה בבית. ב'תחקיר'היו בעיקר שמועות ושיחות עם כל מיני אנשים עלומי שם בתוך גלי צה"ל. אני יכול לנסות ולהעריך מי הם אותם אנשים כולל אותו מכתב אנונימי שהגיע לנציבות קבילות חיילים, אבל אני אומר לך בתמצית דוד, ישבתי גם מול ראש אכ"א הקודם וגם מול ראש אכ"א הנוכחי והעובדה היא שמילאתי את תפקידי כראש מחלקת החדשות שנה וחצי. הנשמות הרעות האלה לא רצו שכף רגלי תדרך בגלי צה"ל, לא כל שכן לנהל את מחלקת החדשות".
למה, כי אתה ימני?
"אני לא יודע, אתה יכול לשאול אותם, אתה יכול לשאול את האנשים האלה. אני באתי לגלי צה"ל מתוך התחנה, כששמעון אלקבץ ביקש ממני לנהל את מחלקת החדשות, עוד קודם לכן הגשתי שם את יומן הצהריים, הרגשתי ואני עדיין מרגיש שאני תורם ומביא איזשהו קול אחר ואני שמח על כך. כל הפרק הזה הוא ממש ממש מאחוריי. בזמן אמת ישבתי, הבאתי את כל ההסברים שהיה צריך להביא ועובדה שנשארתי בתפקידי".
אם אני אבקש ממך הישג אחד מרכזי של חדשות גל"צ בניהולך. יש משהו שאתה יכול להצביע עליו? שאתה רוצה להצביע עליו?
"תראה, קודם כל נכנסתי לתפקיד שלי בתקופה מאוד מאתגרת כי אלה היו ראשית ימי הקורונה שהשביתו חלקים מאוד מאוד גדולים מהמערכת, במובן הזה שכיחידה צבאית עבדנו בכמה קפסולות, אגב יותר משתי קפסולות, כי הייתה גם יחידה נפרדת בירושלים. היו הרבה מאוד תהליכים שקשורים גם לקורס העיתונאים של התחנה שאז היה צריך לעשות אותו מרחוק, ללא מפגשים, ולומר לך שאלו היו ימים גדולים מבחינה עיתונאית ומבחינה תפקודית של המערכת? אז לא, ממש לא.
"אחר כך הגיעו כמובן גם הימים של שומר חומות והמלחמה. המערכת נשאבה לתוך ימים מאוד מאוד קשים, גם הקורונה, גם ימי המלחמה. אבל אני יכול לומר לך שבתקופה שלי, כמה מינויים שאני עשיתי, גם של דורון קדוש שהוא היום הכתב הצבאי של התחנה, גם יניר קוזין, גם יובל שגב וגם שחר גליק שהגיע לאחר מכן. אלה כולם חיילים בתקופה שלי שהיום הם אזרחים ושדרה עיתונאית מאוד מאוד חזקה וחשובה בתחנה. אז מהבחינה הזאת אני חושב שעשיתי כמה דברים חשובים".
הזכרת את גלית אלטשטיין שהתראיינה פה ואני שואל שאלה ששאלתי גם אותה: בשנים האחרונות גל"צ המשיכה לדמם מאזינים, גם לטובת תחנות אזוריות כמו 103, וגם לטובת רשת ב', שהיא המובילה מבחינת הרדיו הציבורי. מה ההסבר שלך לירידה הזאת?
"קודם כל יש תחרות מאוד מאוד גדולה ברדיו. אם מותר לפרגן גם למתחרים, אז אני חושב ש-103 שינו כיוון במובן מצוין. אני חושב שהם עושים רדיו מצוין, אתה יודע, אני אומר את זה כאיש מקצוע. אני חושב שב-103 באמת עושים רדיו מצוין, הוא מאוד מאוד מרגיז, הוא מאוד מאוד מעורר מעורבות. אבל מובן שב-103 אתה יכול להרשות לעצמך דברים שברדיו ציבורי אתה לא יכול להרשות לעצמך. ואני לא מתכוון רק לאמירות, אתה יודע, ולשיח כזה שהוא מעורר קליקים וכן הלאה, אלא גם מבחינת טאלנטים שאתה יכול להביא".
תקציבים.
"כן, בוודאי. תקציבים, דיגיטל, כל מיני דברים שאתה יודע מה, אנחנו בגלי צה"ל רק היינו יכולים לחלום עליהם מבחינת השקעות. אז יש אותם גם בתאגיד, יש אותם גם ב-103. אני יודע שיש ניסיונות, היו ניסיונות גם מצד שמעון אלקבץ, גם מצד גלית אלטשטיין, גם דני זקן בימים האלה מנסה באמת את החלק הזה של הדיגיטל. היום זה כבר לא הרדיו של פעם שאתה פותח את המכשיר על המדף בבית ומאזין, ואנחנו חסרים שם, אנחנו עדיין חסרים שם".
בתקופה שניהלת את החדשות, אבל לא רק, מאוד טיפחת את יועצו של ראש הממשלה יעקב ברדוגו. הוא עלה ועדיין עולה לשידור הרבה בתוכניות שלך וכן הלאה. אתה לא רואה עם זה בעיה?
"אני לא נכנס לעניין המשפטי של ברדוגו מול גלי צה"ל, אבל תראה, אני לא מבין את האמוציות שברדוגו מעורר בחלקים מאוד מאוד גדולים עם התקשורת".
אולי כי הוא לא עיתונאי...
"בסדר, אז הוא פרשן פוליטי, פרשן פוליטי שרואה את המציאות מהעיניים שלו. הוא מוצג כפרשן פוליטי, וזאת, אתה יודע, זאת דעתו. תראה, אני מבין את הבעייתיות, ובזמן אמת היו לי לא מעט הערות וביקורת כלפי ברדוגו, שלא הייתה בפומבי. כמנהל החדשות, העדפתי להתקשר אליו אחרי שידור או לפני שידור או להפגש איתו ולדבר איתו על דברים ולתת את הדגשים שלי ולתת את הדגשים של מפקד גלי צה"ל ובחלק מהדברים שהמפקד היה צריך להתערב, אז הלכתי ואמרתי ואני חושב שזאת הדרך, או זאת הייתה הדרך לפחות, לנהל את הדברים בזמן אמת.
"אבל שוב אני אומר, תראה, ברדוגו בעצמו אומר, הוא לא עיתונאי, הוא פרשן פוליטי, הוא רואה את המציאות כפי שהוא רואה אותה, אבל אני לא יודע למה השיח עליו, אתה יודע, הוא המשיך להתקיים הרבה אחרי שהוא בעצם עזב את גלי צה"ל...".
אולי בגלל שהוא נחשב לאדם הקרוב ביותר לנתניהו בתחנה, וכזה שהשפיע יותר מכולם על המינוי של מפקד התחנה.
"אני לא מקבל את הנחת היסוד הזאת".
הייתה ועדת איתור מקצועית שבחרה באור צלקובניק, ופתאום ממנים מישהו שאפילו לא הגיע לפיינל פייב של המועמדים. ברדוגו, שותפו להגשה ברדיו גלי ישראל הביביסטי, אפילו בירך אותו באופן רשמי על הדבר הזה. לא צריך להיות כאן עיתונאי וחוקר דגול.
"תראה דוד, נוצר מצב שאפילו אם אתה חבר של ברדוגו או אומר לו שלום ברחוב, אז אתה פסול. דני זקן הוא עיתונאי ותיק, אני מכיר אותו עוד מימי רשות השידור, אני חושב שהוא עיתונאי מצוין. המינוי שלו כמפקד גלי צה"ל הוא למיטב ידיעתי על ידי שר הביטחון, מינוי זמני, יש כרגע ועדה שבכלל בוחנת את כל הדבר הזה שנקרא גלי צה"ל, עוד ועדה כזאת. אני לא יודע להגיד לך מה, באותה מידה, אתה יודע אפשר לחזור גם למינוי שבני גנץ עשה כמינוי זמני".
ואכן הייתה המון ביקורת גם אז.
"אני לא יודע אם המון ביקורת. אני מכיר את הביקורת שלך, לא זוכר שראיתי עוד המון. אבל יש כאן משהו מעט בעייתי. לתפיסתי, כששר ביטחון ממנה עורך ראשי של כלי תקשורת זה שורש העניין, זה שורש הבעיה, והיא נובעת מהמעמד של גלי צה"ל עדיין בתוך הצבא".
קיפוח והדרה? תשאלו את רינה מצליח
בוא נעבור לעזיבה שלך את תאגיד, או בעצם את רשות השידור, שהשאירה אותך תחת עלבון צורב. למעשה, עם הקמת התאגיד על חורבות הרשות, אחרי שהגשת מהדורה מרכזית, הציעו לך תפקיד זוטר של מבזקן.
" אתה מחזיר אותי עכשיו ל-2017, לימי סגירת רשות השידור. קודם כל, אני מזכיר שאני לא התקבלתי לעבודה בתאגיד, כלומר, הם לא פנו אליי בניגוד להרבה מאוד עובדים אחרים ברשות השידור בזמנו שהם פנו אליהם. וכן, אחרי שהגשתי את מהדורת החדשות המרכזית במשך כמה שנים והגשתי תוכניות אקטואליה מרכזיות, אז חשבתי שלהגיש מבזקים זה במידה רבה פחיתות כבוד עבורי במסגרת הזאת. ואז גם התחילו המגעים עם ערוץ 20, אבל בדרך כן, גם הייתה אותה אמירה מאוד מאוד מעליבה ששמעתי באותה שיחת טלפון ש'יש לנו בעיה עם הנוכחות שלך על המסך'".
והפרשנות המיידית שנתת לזה הייתה שזה בגלל שאתה מזרחי.
"אני לא יכול לחשוב על איזושהי פרשנות אחרת. כן אני יכול להניח שאלו לא רק הדעות והמחשבות שלי, אלא גם המראה שלי שהוא טיפה אתה יודע... פחות היה מקובל אז ברשות השידור, אז יכול להיות שזה משהו שלא התאים למישהו. אני מזכיר לך שגם הייתה ביקורת, אם אני זוכר אפילו מאמר של בן דרור ימיני, 'התאגיד הלבן' שכל המסך במגישים לבנים. סליחה על הבוטות, אבל אלה היו המונחים שלו, אז אני יכול להניח שלא רק אני ראיתי את זה, אלא עוד אנשים ראו את זה".
בסך הכל אתה עושה קריירה יפה מהשידור הציבורי, לא הרבה מגיעים לזה. זאת אומרת, יש לך תדמית או נרטיב של מודר, מקופח, אאוטסיידר - אבל אולי יש משהו קצת מתבכיין בלהאשים את הגזענות? בסוף יש לך קריירה לא רעה.
"כשהייתה לי ביקורת בזמן אמת בנקודה הזו לגבי התאגיד, אמרתי אותה. אני לא חושב שאחר כך במעלה הדרך התייחסתי שוב לסוגייה הזאת, אלא אם כן..".
לא בהקשר האישי שלך, אבל אתה כן מדבר הרבה פעמים על תת ייצוג בתקשורת.
"אה, בוודאי. זה שיש תת ייצוג של מזרחים, זה דבר שהוא, אתה יודע מה, הוא ברור, אנחנו רואים אותו על המסך".
השאלה אם אתה מעלה על דעתך את האפשרות שיש מזרחיים עם אופי ופרופיל דומה לשלך שחושבים אחרת ממך, גם על המסך וגם מחוצה לו.
"כשדיברתי על קיפוח מנקודת המבט האישית שלי, דיברתי על אירוע מאוד מאוד מסוים שנוגע להצטרפות שלי לתאגיד ולחוויה שהייתה לי, ואני חושב שהייתי מאוד מאוד מדוד ומאוד מאוד מדוייק במה שאמרתי. כשאומרים לאדם 'יש לנו בעיה עם הנוכחות שלך על המסך', אז פירשתי את זה כמו שפירשתי את זה בנקודת הזמן ההיא.
"ביחס לדברים האחרים שאתה מדבר עליהם אז בוודאי שאני חושב שיש קיפוח והדרה של חלקים מאוד מאוד גדולים בחברה הישראלית מהמסך. תסתכל על התקשורת שלנו, נכון יש תהליכים מאוד מאוד מבורכים בשנים האחרונות ואתה רואה יותר גיוון, אתה רואה פנים אחרות שלא ראינו קודם, אבל העובדה היא שציבורים מאוד מאוד גדולים הודרו מהמיקרופון ומהמצלמות שלנו לאורך שנים. זאת עובדה שאי אפשר לערער עליה אפילו, בהקשר הזה. וכן, אני חושב שדווקא מתוך אותו מקום שאני הגעתי, גם לתפקידי הגשה בכירים, וגם לתפקידים אחרים בתקשורת, זאת החובה שלי לדבר על הדברים האלה כדי לאפשר לאותם ילדים שחולמים, לאותם ילדים שרואים אותי או מאזינים לי, ורוצים לפרוץ את מה שהם רואים כרגע כתקרת הזכוכית שלהם, אז גם לדבר על הדברים האלה.
"החוויה הזאת בסופו של דבר לא מצטמצמת רק לתחום התקשורת. כשאני מדבר על סוגיות של קיפוח, וגם נוגע בפרשת ילדי תימן שאני עוסק בה לא מעט, ואז אתה פוגש את ההדרה הזו במערכת המשפט ואתה פוגש את ההדרה הזו בצבא ואתה פוגש את ההדרה הזו באקדמיה - בכל המקומות האלה ובכל פעם מגיע לך איזשהו סיפור, מישהו שאומר לך תראה, הנה, גם אני חוויתי את הדבר הזה".
מה שאני מנסה להגיד זה שיש הרבה אנשים עם פרופיל דומה לשלך שאולי לא חוו הדרה, או חוו אבל מסיקים ממנה מסקנות אחרות. יש לא מעט מגישים בכירים שהגיעו מהדרום הרחוק. רינה מצליח, דני קושמרו, אלמוג בוקר...
"אני מכבד את זה לחלוטין, אבל קח את רינה מצליח ותשאל אותה איזה חוויות היא עברה בדרך למיקרופון ובדרך למצלמה. קח את אלמוג בוקר, שגם אותו אני מכיר, ותשאל אותו איזה חוויות הוא עבר בדרך לשם. אלה לא דברים שבאים בקלות. אז מה, מצפים ממני שאם עכשיו אני נמצא במקום מרכזי בתקשורת הישראלית, אני צריך לשכוח את הדרך הארוכה והקשה שהייתי צריך לעשות כדי להגיע למקום הזה? לא. אני רוצה לדבר על הקשיים ואני רוצה לדבר על ההדרה, ואני רוצה לאפשר גם לאחרים שרוצים לעשות את אותה הדרך שאני עשיתי ביתר קלות, בלי להיתקל בדברים מכוערים כמו שאני, או כמו שהשמות האחרים שהזכרת קודם לכן, נדרשו להתקל בהם קודם לכן. ושוב אני אומר, הדבר הזה לא מוגבל רק לתקשורת הישראלית, הוא קורה לחלקים מאוד מאוד גדולים בחברה שלנו".