בועז כהן

משהו כמו 15 שנה במצטבר יצא לי לערוך ולהגיש מוסיקה בתחנת 88FM במקביל לעיסוקים בתקופות שונות כגון כתב במחלקת החדשות של רשת ב' ושנים אחר כך עורך וידאו בטלוויזיה.
זוכר שמדי פעם, בנסיבות משמחות, לקראת ימי שידורים מיוחדים או מרתונים, מנהלי התחנה גיששו אם אסכים להשתדך למגיש אחר לצורך הגשה זוגית. סירבתי בתוקף. בעיות של בטחון עצמי ופחד מהתממשקות לבן שיח בשידור חי ועוד באוזני האומה הכריעו ולא הותירו מקום לניסויים שתוצאתם היתה עלולה להיות הרת אסון.
חוץ ממקרה יוצא דופן אחד-כשיצא לפני 11 שנים עוד אלבום של ואן מוריסון האגדי אני יזמתי ספיישל, שידור משותף עם ידידי ושותף לאהבת ה"וואן" בועז כהן. היתה לי תחושה טובה שאצלח את האתגר משום מזגו הנוח של בועז ואכן, זה היה שידור ששוגר מיידית לפנתאון של מוזיאון הרדיו.
השנים עברו, 88 הישנה והטובה התפוגגה, והמציאות המוטרפת של חיינו כאן - 3 שנים של משבר קורונה והקיטוב הפוליטי הטעון שגרר כמה מערכות בחירות פצע כמה חברויות, כפי שקרה גם במשפחות הכי מכובדות. וגם זו עם בועז...
אני אשים את זה על השולחן: אני כועס על בועז. מאוד. אבל זה לא בהכרח המאמבו ג'אמבו של "כן ביבי-לא ביבי". זה מורכב הרבה יותר. יש בכעס הזה שלי כלפיו גם מרכיב שקשור לעובדת היותי עיתונאי בעברי, כזה שחייב להיות מודע לכללי אתיקה בסיסיים, מדויק ומושכל בניסוחן של מילים ומושגים ומודע לכוח הרב של השימוש בהן בפרהסיה וחוץ מזה-אני גם אזרח מודאג פה.
כן, אני מודה. אני משתייך לאותו חלק מכובד בעם שמבין שיש פה כוח פוליטי ששואף לגרוף עוד כוח שלטוני באמצעות שינוי כללי המשחק כך שתיפגע יכולתו של הצד השני להתנגד ולהתגונן על אורח חייו. יש כאן כמה מפלגות שנציגיהן ביטאו רצון עז להפוך את ישראל לשמרנית ודתית יותר ואל השמים שוגרו בחצי השנה האחרונה כמה "סקאדים" כמו למשל אותה הצעת חוק שאיימה להשיט מאסר בכלא למי שלא יגיע בלבוש הולם לכותל. הצעות החוק הללו יורטו לפחות כרגע (איזה מזל) וכל בר דעת שמביט על מצב העניינים מבין שהרפורמה המשפטית, או שמא נאמר המהפכה המשפטית (אולי שלטונית?) עלולה להפוך את כל הרכיבים האלה לאיזה גשאפט נורא, תבשיל שירקיב ויחמיץ, אולי בעתיד הקרוב או הרחוק.

ואז הלכתי לארכיון וצפיתי בתוכנית סדר עולמי בחדשות 12 מדצמבר 2020. אל האולפן שציין 40 שנה לרצח ג'ון לנון הוזמן איך לא בועז כהן ובצדק, שאכן תמיד מרתק להאזין לסיפורים שלו על עולם הרוק והמוסיקה. גם בדיון הזה, בועז היטיב לסגור פינות, לשזור קווי עלילה בדרך שמותירה את המאזינים והצופים בתחושה שהם יצאו מורווחים מהפגישה איתו. "מה ששלו-שלו", מה שנקרא.
"ואם היה לנון חי היום, בגיל 80, איך הוא היה?" נשאל בועז וענה: "השאלה אם הוא היה עושה את המסלול של רוג'ר ווטרס או של בוב דילן. כי אתה באמת יכול להפוך לזקן פטאתי ושוטה פוליטי ושטחי ורדוד או בן אדם שמתעלה מעל המסרים המצומצמים והצרים של הרגע ולהציג תמונת מצב מורכבת יותר".

כולם מסכימים, גם בועז כהן עצמו, כפי שהעיד על עצמו אתמול בראיון ב-103FM שמשהו השתנה אצלו. "בשלוש השנים האחרונות אני עובר תהליך של בחינה מחדש של סט הערכים שמציגות המפלגות בשמאל".
מי שנקלע לויכוח עם בועז כהן לאחרונה או שמעמיק לצלול לדף הפייסבוק שלו מבחין שהפיד שלו הפך להיות מקום מפגש וכתובת לאותה קבוצה שאפשר להסתכן ולכנות אותה "מתנגדי החיסונים". "להסתכן" כי גם בדבר הכי פשוט הזה, הצורך המגונה כביכול אך הברור והלגיטימי בכל דיון בריא ואלגנטי לתת שם ולאבחן השקפות שונות, בועז הופך באחת מאיש נינוח לטיפוס נרגן וכועס. "אני לא מתנגד חיסונים!" חזר אתמול בועז בריאיון על המנטרה הקבועה שלו ותיבל אותה במגוון קלישאות - "אני בעד סובלנות, חופש והכלה למגוון דיעות". וגם: "היום אין משמעות לשמאל ימין" וכו'. יש באמת משהו בהגד האחרון אבל דומה שבועז מאמץ את האסטרטגיה הפתלתה הזאת על מנת לחמוק מדיון נוקב בסוגיות שהוא בוחר להעלות מול קהל עוקביו כפרסונה שצברה לאורך השנים בצדק פרסטיז'ה והערכה רבה.
בין תיאור פסטורלי של אלבום זה או אחר או תיאור מרתק של התבגרותו בחולון, מזדקרים בעמוד של בועז בתדירות שלא פוחתת ובעוצמה שרק גוברת ניסוחים ותיאורים מבעיתים שלא מותירים מקום לספק. כל תולדות המין האנושי, העבדות בעת העתיקה, הרעב הגדול באירלנד, תאי הגזים ומחנות ההשמדה באירופה, ההפצצה הגרעינית בהירושימה, האינקוויזציה בספרד, ואולי אפילו גם אלבום הבכורה שהכניס לחיינו את הצמד "מודרן טוקינג" אי שם באייטיז, כל אלה מושמים בצד. על כל אלה מאפילים "הדיקטטורה הרפואית", "פשעי התו הירוק" הנוראיים, ו"רדיפת הילדים ברחובות" .
ג'וקוביץ' הוא טניסאי על רק כי "הוא נמנע מאשפת הפארמה המכונה חיסון לקורונה".
לעיתים טוב להתנחם בניסוחים "אופטימיים" מבית מדרשו של בועז כי הרי "הרוע לא ניצח בשנות ה-40 של המאה ה-20 והוא לא ינצח גם בשנות ה-20 של המאה ה-21". אני מנסה לפענח את דבריו אלה של בועז כהן, רק השבוע. יכול להיות שבועז עושה כאן השוואה בין מכונת הרצח השטנית של היטלר ששאפה להרוג ולהרוג לבין הממונים במשרד הבריאות שהחליטו החלטות שנועדו לשיטתם להציל חיים בתנאים של חוסר ודאות? אפשר כמובן להתווכח וראוי להעלות שאלות נוקבות במסגרת "חוכמת הבדיעבד" אבל לא בזה אני מתמקד כאן.
"אנשים לא מתים מקורונה" צעק עלי בפסקנות בועז באחת השיחות האחרונות בינינו, לפני כשנה וחצי.
"באמת?" תהיתי. "רק אצלי בעבודה חבר שחלה בקורונה הדביק בתחילת המגפה, עוד לפני החיסונים, קרובת משפחה צעירה והיא נפטרה בלא שהיו לה מחלות רקע", עניתי.
"אז אולי בעצם, כן", תיקן בועז שהצטייד מאז במקלדת ולקח על עצמו את הרהב להשיא עצות פסקניות או בעצם לפקוד פקודות ברורות וחדות על אנשי מקצוע תוך שהוא בז ומגדף אותם.
אבל זה לא רק השימוש האינפלציוני שעשה ועושה בועז במושגים כה טעונים בראי ההיסטוריה. הרי שימוש לא מידתי במושגים שלוקחים אותנו כביכול לימי השואה, אני חושש, עלול להטיל ספק באמינות ובכנות דבריו של מי שרוממות כבוד האדם וערכים נשגבים כמו "חופש הפרט" בגרונו.
גם דרך הפעולה שמתווה בועז כהן כדי ליישם את סל אמונותיו וערכיו, איך נאמר, ראוייה לביקורת. ואני לא בטוח שהוא יזכה לישמם.
לפני כמה חודשים, הקשיתי על בועז: "בוא תנסה לנתח איתי בצורה קרה את מה שאתה הטפת וקראת לקהל חבריך ועוקביך לבצע במשך חודשים. קראת להצביע בבחירות "אומץ" בידיעה ברורה שאין למפלגה הזאת סיכוי לעבור את אחוז החסימה. היה ברור במציאות הבינארית של ישראל מה ההשלכות. קמה קואליציה שמרנית שלא רק שלא הבטיחה לבטל את חוק הסמכויות שאתה מעיד שהוא זה שהקפיץ את הפיוזים שלך ועורר את המאבק שלך, היא גם לא עשתה זאת, אבל במקביל, טוענים חבריך, הקואליציה הזאת ביקשה לחוקק חוקים שאפילו שר המשפטים הודה שהיה בהם משום חשש לפגיעה בדמוקרטיה. מה הועלת בכך?".
בועז לא התבלבל ולא מיצמץ ושיגר לי בתגובה סקר לפיו מפלגת העבודה מתרסקת ונמחקת וכולו זורח מאושר. כלומר, שדרן הרדיו הנינוח והרגוע, איש הספר והתרבות הפך את הנקמה לרגש המפעיל את מעשיו. זה כבר לא אמצעי על מנת להשיג את שאיפותיו ואמונותיו, זו ה-מטרה: נ-ק-מ-ה! נ-ק-מ-ה!
"עד שהשמאל לא יתייצב באומץ וביושר ויתוודה על חטאיו ויכיר בפשעי התו הירוק, פגיעה בחפים מפשע אני ומשפחתי נשב על הגדר", בועז דורש במפגיע. ואיך בדיוק יתקיים אירוע החרטה והכפרה הגדול של השמאל כך שירצה את בועז כהן? אולי נשלוף מהארכיון את הפורמט של העימותים החוצבים מפעם, נחתום חוזה עם ניסים משאל או דן מרגלית להנחות את המשדר והם יקראו לניצן הורוביץ, תמר זנדגברג ומירב מיכאלי לכרוע ברך מול המצלמה, איש איש בתורו, בפנים חתומות וכנועות - "בועז, חטאנו פשענו!" מי מהם שיגדיל ראש ויצהיר שיהיה מוכן להישפט בהאג הוא זה שיזכה לאמונך מחדש?
זה כנראה לא סביר שיקרה ועד שיקרה, בועז מטיף מכאן לאנרכיה וניהליזם פוליטים. רק בגלל שהוא וחבריו רואים את המציאות דרך החרך הצר של התו הירוק (שכבר הגיע לסיומו לאחר תקופה קצרה, יחסית, כן) יש להפגין בוז, לעשות טריקים ופלברות בקלפי ולמעשה לא לקיים את ישראל כמדינה דמוקרטית שבה כל כך וכך שנים אזרחים הולכים לקלפי ומצביעים בין חלופות שונות, לעיתים ובהרבה מקרים,- המדובר הוא בבחירה בין חלופות לא הכי טובות, אולי גם רעות ורעות יותר. מה לעשות, אנחנו כבר לא צעירים ולמודי ניסיון כי עברנו דברים בחיים...
בין לבין, ועד שיחול שינוי במצב העניינים הלא ורוד הזה, בועז כהן הפך את העמוד שלו למקום בו מתקיימים לא אחת טקסי וודו שבו הוא וחבריו מטילים רפש והשמצות במפלגות הליברליות ("ותומכיהם הפושעים והפאשיסטים") שגם כך מצבם בציבור לא איי-איייאיי.
אם היה בועז אמיץ ומרחיק ראות היה נותן ודאי את דעתו ומשמיע קול ברור נגד התופעה החולה ומעוררת המשטמה שבה צבאות של טוקבקיסטים צרים על כתבות וידיעות על מותם הטראגי או אפילו החמרה במצבם הבריאותי של ידוענים ואנשי תרבות. רחלי חיים הלכה לעולמה בשל מחלת האלצהיימר? "כי זה פייזר פייזר". שחקן מפורסם וצעיר נדרש לעבור ניתוח לב פתוח? "כי הוא היה מוזרק של הפארמה פארמה".
לאחרונה יצא לי לדבר עם עיתונאים שליוו את משבר הקורונה. הם סיפרו על תחושה של חוסר אונים בבואם לדווח על מחקרים שנועדו לבדוק את השפעות חיסון הקורונה על מטופלים, ברקע ההאשמה שאלה גרמו למקרי מוות מדום לב. העיתונאים קוננו באוזניי על תגובות בוטות חצופות ואלימות אם ממצאי המחקר לא תאמו את האג'נדה של נושאי ה"מאבק".
ציבור הולך וגדל של אנשים מואס בתרבות השיח המתלהם והוא מייחל לחזור ולהתווכח על שמאל וימין וכל אישיו אחר אבל באופן אלגנטי כך ששני הצדדים יסכימו לפחות על בסיס נתונים מוסכם כדי שהעימות יהיה פורה והם יוכלו לדון על הפרשנויות לכאן או לכאן.
ההתעקשות האובססיבית של בועז כהן מודל 2021 וצפונה להיכנס ראש בקיר ולהשתבלל בתוך הפינה שלו, אולי כי הוא מושקע רגשית יתר על המידה ב"מאבק"- בועז הוא לא הגשר לפתרון, אלא סימבול לבעיה עצמה. בניגוד לטענתו.
בהמשלה לתחום ששנינו אוהבים. זה כמו "ג'וק בוקס", דהיינו מכונת להיטים כמו בשנות החמישים שהנתיך שלה נפגע, אולי הטרמוסטט ובוקעים ממנה קולות בודדים בדיסטורשן מחריש אוזניים: "סובלנות" "סובלנות", "חירות" "חירות". אולי כמו "רוג'ר ווטרס הפטאתי"...