"עשרות שנים בתחום הסיקור הצבאי מלמדות אותך להדחיק. לסקר ולספר, אבל לנסות להימנע מלקחת את הדברים איתך הביתה. אחרת אין סיכוי לשרוד זירות מלחמה ופיגוע, וכל-כך הרבה שכול וכאב.
לכל הכותבים בפרויקט "זה לא אותו הבית" >>
"היו כמובן לא מעט חריגים במהלך השנים. רשימה ארוכה של מקומות ואירועים ואנשים שנצרבים בך לנצח. מימי הלחימה בדרום לבנון, מהאינתיפדה השנייה ומבצע חומת מגן, ממלחמת לבנון השנייה ומאינספור המבצעים בעזה, שגם מתוך שינה אתה יכול לספר אותם כאילו הם קרו אתמול.
"המלחמה הנוכחית היא אחרת. אולי זה ההיקף, העוצמה, הזוועה, הסיפורים; אולי זה חוסר האונים במסיבה, בקיבוצים, של החטופים; אולי זאת הקריסה המוחלטת של הצבא במודיעין ובהגנה, ושל ההנהגה שהפקירה אותנו; ואולי זה התפקוד המזעזע של כל המערכות שנמשכת מ-7 באוקטובר ועד היום.
"כל אלה הפכו הכל לאישי. מאד אישי. אפשר לעשות עיתונות גם בימים כאלה. חובה לעשות אותה. להגיע לשטח, לראות בעיניים, לגעת באנשים, לספר את הסיפור, לחשוף ולבקר. אבל אי אפשר לעשות את זה מנגד: מאז השבת השחורה, הסיפור זה אנחנו".