כלכלה היא חיה מוזרה: מצד אחד, מדובר בחיית-כיס, כלומר - קיימת הלכה למעשה בכיסו של כל אחד מאתנו: בארנק, בחשבון הבנק, בחסכונות ובחובות. מצד שני היא חיה נדירה, במובן שלפעמים קשה לנו לעקוב אחר התנהלותה.
התקשורת הייתה אמורה להיות גורם מתווך: פעם אחת להביא את החדשות כלשונן ופעם נוספת עם הפרשנות להן, כדרך שעושים עם הביטחון או הפוליטיקה:
קודם כל מביאים את החדשות בדרך שאמורה להיות נטולת פניות, לאחר מכן עוברים לפרשנות, שהיא בחלקה "אובייקטיבית" עם או בלי מירכאות, למשל כאשר (אם ניקח את חדשות 12, הנצפות ביותר) ירון אברהם או דפנה ליאל מפרשים את הכותרת הפוליטית של המהדורה, או כאשר מביאים לנו אותם שני צדדים שמבטאים אידיאולוגיה הפוכה, למשל במקרה של אמנון אברמוביץ' ועמית סגל.
כשיש אירוע, למשל בזירה הביטחונית, יישב באולפן לרוב גם פרשן צבאי, בדרך כלל אלוף במיל' - וכך הלאה, לפי הנושא. איפה נופלים בלא יכולת לתווך את משמעותן של החדשות לציבור? בתחום הכלכלי.
הנה, לערוץ 12 שיודע להקפיץ מהבית רמטכ"לים וראשי מוסד ושב"כ בדימוס, כשצריך, היו כמעט 24 שעות לחשוב איך בונים את האייטם המרכזי של מהדורת מוצאי השבת, בהגשת דנה וייס.
לא אוהבים לדבר על כסף
במדינה נורמלית היה מוקדש לידיעה שכזאת ערב שידורים מיוחד. בצרפת למשל היו כבר מאות אלפים ברחובות.
בישראל ההתייחסות שלנו לנושאים כלכליים היא שונה, אולי בגלל שמידע כלכלי דורש בכל זאת מינימום של מאמץ מצד הצופים, אולי מפני שבמשך שנים בודדו אותו הכתבים הכלכליים במין שפה "מג'וברשת", ממבו-ג'מבו מקצועי שנועד לבדל אותם מההדיוטות, כפיצוי על כך שהם מרוויחים בערך פרומיל מהאנשים שאותם הם מסקרים - ואולי מפני שיש לנו, כיהודים וכישראלים, מעין יחס מיוחד לנושא:
הנוכל הנוצץ ברני מיידוף למשל, נדון בארה"ב לתקופת מאסר שלא הושתה פה גם על רב-המחבלים הגדול ביותר, בעוד בישראל עבירות מס הן כמעט בגדר אות הצטיינות.
ועדיין, למרות הרקע הבעייתי הזה, אפשר היה לצפות ממערכת החדשות שתיערך טוב יותר לחדשה כלכלית שדרמטית ממנה קשה למצוא: הנה, אשרנו שזכינו, לראשונה בתולדות דירוגי האשראי, יורד הדירוג של ישראל.
מה קיבלנו? כתבת פתיחה סבירה אך קצרה (עמליה דואק), פרשנות קצת מהוססת, שנדמה שניסתה בכל כוחה לאזן בין שני קצוות, עם "אורות וצללים" בדוח (למרות שעם כל הכבוד להערכה לחוסנה של החברה הישראלית ולתפקוד הבנק המרכזי שלה, זה בשום אופן לא שווה לביקורת הקשה שהוטחה בממשלת ישראל) ואז ריאיון חלבי מאוד עם הפרופ' אבי שמחון, יועצו הכלכלי של נתניהו, או שמא נאמר: דוברו הכלכלי.
דוח שהוא כדוח תצפיתנית על גבול עזה ב-6 באוקטובר
שמחון נשלח לאולפן להסיט את האש מהממשלה: לדידו זה הכל באשמת המלחמה. הוא בא לחזור על המסר שבגללו חרג ממנהגו ראש הממשלה, כשפרסם הודעה מיוחדת במהלך השבת: כלכלת ישראל איתנה, הירידה בדירוג היא רק בגלל המלחמה וכמובן - משזו תסתיים, ישתפר המצב והדירוג יעלה.
נניח שזו עמדה לגיטימית (הגם שאינה, איך לומר בעדינות, מתכתבת עם המציאות), האם יש גם מי שסבור אחרת? אז קיבלנו בכתבה את ד"ר יצחק ספורטא, להרף עין של פחות מחצי דקה, כל השאר הופקע והופקר לדוברות בנוסח "רעד קל בכנף".
הדוח של מודי'ס, כך גרסו המתגוננים, אינו עד כדי כך חשוב. טיעון לגיטימי לכשעצמו, אבל אם כך הוא הדבר, מדוע עשתה ישראל כל מאמץ אפשרי כדי למנוע את הורדת הדירוג? ואם הוא כן חשוב ומשמעותי, הרי שכמוהו ככתובת על הקיר, אזהרה כזו שהייתה צריכה להישמע ב-6 באוקטובר, בטרם נתעורר כולנו אל המקבילה הכלכלית של ה-7 באוקטובר, שכן לא פחות חמורה מהירידה בדירוג האשראי של ישראל, היא התחזית השלילית לגבי עתידה-עתידנו.
אם תרצו, במונחים כלכליים אפשר בהחלט שהדוח של מודי'ס הוא כדוח תצפיתנית על גבול עזה בערב שמחת תורה. האינטרס של ממשלת ישראל לקבור את הדוח הוא מובן, הרצון של ערוץ חדשות לשתף פעולה עם הקו הזה, מובן קצת פחות.
בואו נרגיע, אבל לא מדי: זה לא שמחר ילכו אזרחי ישראל לבנק כדי לפדות את חסכונותיהם ויגלו שהוא סגור. אנחנו ממש לא שם והלוואי שלעולם לא נהיה. אבל תארו לכם שהייתה מתפרסמת הערכה מפורטת של המטה לביטחון לאומי של ארה"ב, לפיה בעוד כשלוש שנים מהיום תהיה לאיראנים יכולת גרעינית להשמיד את מדינת ישראל... האם לא היינו מתחילים איך לסכל את הרעה בטרם תקרה מזה, או לפחות לחפור מקלטים אטומיים אם ייכשל הסיכול?
נעבור לחסויות ועיקרן תחילה
מעט לפני המדורה המרכזית, עם צאת השבת, פרסם גם שר האוצר את תגובתו. אם יש משהו שבו סמוטריץ' לא נחשד בטרם הכהונה הזאת, אבל מאפיין אותה כמעט מראשיתה, הרי זו רק אמינות קלוקלת. בשר האוצר של מדינת ישראל חשדו בלא מעט דברים (לא רק השב"כ, בשעתו), אבל איש לא שיער שיש לו יכולת שכזאת להישיר מבט למצלמה, לעפעף בתמימות ולמסור הודעה שכולה שקר מתחילתה ועד סופה.
זה קרה לאחרונה בכל הדיונים על התקציב וזה הופגן ביתר שאת במוצאי השבת. איך אני יודע? מספיק לחזור לאופן שבו חגג שר האוצר את כך שחברות הדירוג הסתפקו באזהרה, אך לא הורידו את דירוג האשראי של ישראל בסבבים קודמים (משמע, מדובר בנושא חשוב) ומספיק להיחשף למאמצים הכבירים שעשה האוצר, ממש עד לרגע הפרסום, כדי למנוע או לכל הפחות לרכך את הפרסום השלילי.
כשכל זה לא צלח, פרסם סמוטריץ' הודעה שאין לכנותה אלא הזויה, בה האשים את מוד'יס בכך שהיא שותפה למזימה כלל עולמית לכפות על ישראל ויתורים מדיניים שסופם מי ישורנו.
מילא שבערוץ 14 גירדו בראש במבוכה ולא ידעו איך לאכול את הנושא ואיך להציג דוח שכולו ביקורת נוקבת - לא על חוסנה של הכלכלה הישראלית ולא על העובדה שישראל נקלעה למצב ביטחוני מורכב, אלא על הדרך שבה מנהלת ממשלת ישראל את המערכה הביטחונית (ללא אופק) או הכלכלי (ללא תשובות מספקות בתקציב המדינה, מעבר להעלאת המע"מ הצפויה).
לתומי חשבתי שמא בגלל השבת לא היה מספיק זמן לחדשות 12 להיערך להצגה של האייטם, אבל בבוקר יצא לי לחטוף כמה דקות של תכנית הבוקר בהגשת ניב רסקין. לא תאמינו איזה נושא תפס פרק זמן ממושך יותר מאשר החדשה המרכזית של סוף השבוע. אני די בטוח שגם אם אתן לכם שלושה ניחושים, לא תצליחו לפגוע:
לא המנהרות בעזה או התכנית לכיבוש רפיח, לא החטופים, לא המערכה בצפון, אתם יודעים מה? אפילו קידום ל"המטבח המנצח" שתעלה בערב, היה מתקבל בהבנה (בכל זאת "קשת"), אבל האייטם הארוך ביותר בתכנית הוקדש לתיקונים שמבצעים עובדי חברת החשמל ברשת שנפגעה בהפצצות בצפון. כולל ריאיון נרחב לא רק עם האחראי על העבודות, אלא עם מאיר שפיגלר, מנכ"ל חברת החשמל.
מאחר שזהו כבר ריאיון שני או שלישי עם שפיגלר בשבוע האחרון, התחלתי לחשוד שמא יש כאן קמפיין במסווה: שלא תבינו אותי לא נכון, גם אני מלא הערכה לעובדי חברת החשמל שמבצעים את עבודתם גם במזג אוויר קשה וגם מול איום ביטחוני, אבל להקדיש לכך את הפריים טיים של תכנית הבוקר, בטח כשיש נושאים חשובים לא פחות?
בלשון המעטה, זה כבר מעלה חשש שמי שלא יודעים איך להסביר לנו חדשות כלכליות מעט מורכבות יותר מאשר הושאלה הרת הגורל האם הצחנה מפיו של השר אמסלם מקורה בוודקה או בעראק (אפרופו הכותרת המרכזית של השבוע שעבר), לפחות יודעים איך להתפרנס, גם כשמדובר במשדר חדשות ולא בתכנית בישול בחסות נוזל לניקוי כלים.