לבית הדין לעבודה בירושלים הוגש כתב תביעה נגד לשכת העיתונות הממשלתית ומי שעומד בראשה, ניצן חן. התובע הוא עובד בכיר בלשכה, רון פז שמו, הטוען להתנכלות והתעמרות תעסוקתית, לפגיעה בשמו הטוב, להוצאת לשון הרע ולעוגמת נפש, ודורש פיצוי ע"ס 340 אלף שקלים.
לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ) פועלת במסגרת משרד ראש הממשלה ואחראית על תיאום התקשורת בין הממשלה לעיתונאים ואנשי תקשורת הישראלים. לעיתונאים הזרים לע"מ אמורה להוות ממשק מרכזי להתנהלות מול מוסדות המדינה והצבא. ניצן חן מכהן כראש לשכת העיתונות הממשלתית מאוגוסט 2012. באוגוסט הקרוב מסתיימת לו הכהונה, שטרם הוארכה. בשנים האחרונות ספגה הלשכה ביקורת רחבה על היותה כלי תעמולה של ראש הממשלה, בין היתר בשל תיעוד אירועיים פוליטיים בשירות נתניהו.
פז טוען כי חן ולשכת העיתונות הממשלתית גרמו לו "בחוסר תום לב, במזיד ובתחבולה, נזק מקצועי, עוגמת נפש, פגיעה בשמו הטוב ובמוניטין האישי והמקצועי שלו, בניגוד לדין ותוך שימוש ציני ומניפולטיבי בכוח השררה והתפקיד הרם בארגון ומשיקולים זרים על מנת להשיג תועלת אישית לאחר, על חשבון התובע ותוך רמיסת כבודו, מעמדו ופגיעה בתפקידו בארגון".
רון פז עובד בלשכת העיתונות הממשלתית מ-2012, אותה שנה שבה החל ניצן חן החל לנהל אותה. פז הועסק כמנהל תחום תקשורת זרה. בכתב התביעה נטען כי ב-1 באוגוסט חן זימן את פז "ובקור רוח הטיח בו אמירות שקריות קשות ביותר ותואנות שוא שנועדו בשפה מפורשת לגרום לו להתפטר מיד מתפקידו". הסיבה לכך, טוען פז, היא כדי לפנות את המשרה בכירה לעובדת בשם הדסה שוורץ, "שעזבה לאחרונה ושכלפיה פיתח ניצן חן אובססיה מוחלטת וחפץ להשיבה למשרד, ימים ספורים לפני שהתפטרותה הופכת לסופית".
בכתב התביעה נטען כי "תביעה זו מוגשת כתוצאה מהתנהלות לשכת העיתונות הממשלתית ומהתנהלות ניצן חן. לטענת התובע, לאחר כניסתו של ניצן חן לתפקיד מנהל, מושלט אצל הנתבעת משטר אימים, שלטון כוחני ודורסני המבוסס לעתים קרובות על חוסר צדק, אמרות בדיות וריכוז כוח רב בידיו, ללא ביקורת חיצונית מספקת מטעם המשרד, ללא איזונים ובלמים כנדרש מרשות ציבורית. ניצן חן נהג ככל העולה על רוחו וראה בלשכת העיתונות הממשלתית כמעין 'עסק פרטי' שלו, שנועד בראש ובראשונה לסיפוק צרכיו ומאוויו האישיים. כל העובדים נדרשו לציות מלא, מוחלט ועיוור, שהתנגש לא אחת בהגדרת תפקידם ואף באינטרס הציבורי. דומה כי מטרתו העיקרית של הנתבע הייתה ועודנה שמירה אובססיבית על שליטה מוחלטת בלמעלה מ-50 עובדי הלשכה, גם במחיר התעמרות".
בנוסף טוען פז כי מספר עובדים של לשכת העיתונות פרשו מעבודתם עקב מדיניות פוגענית זו, ואילו אחרים סירבו להצטרף אליה כשנכחו לדעת מי עומד בראשה. "מרבית העובדים שנשארו 'סובלים ושותקים' על לא עוול בכפם, שכן רובם ותיקים וחסרי אלטרנטיבות טובות בשוק העבודה או משותקים מפחד. בעל כורחם הפכו עובדים רבים לאורך השנים לשקי חבטות: ספיגת השפלות, צעקות, האשמות שווא, אמירות מקוממות שאין מקומן במקום עבודה, ביודעם שעליהם להכפיף ראשם ולהיות שרויים בהיכון תמידי 'לגל הבא', לפי תנודות מצב רוחו של המנהל. לתובע אף נודע על שני עובדים (מנהלי תחומים), שנזקקו לטיפול תרופתי עקב לחץ נפשי מצטבר", נטען בכתב התביעה.
בתביעה טוען פז עוד כי "ניצן חן אינו מנהל הגון, ישר או נורמטיבי כלל וכלל, אלא מדובר למצער במנהל שאינו בוחל בשקר כחלק אינטגרלי מהתנהלותו וסגנון ניהולו, ויש המעידים כי הוא 'נצלן', 'פרנואיד', 'תוקפני', 'כוחני', 'אלים' ('מילולית'), וחסר רגישות אשר נוהג להרים את קולו ולצעוק על העובדים, להאשים האשמות שווא פוגעניות ואשר משליט אווירת פחד ואיום הן כלפי עובדים בעשורים השישי והשביעי לחייהם, והן כלפי נערות, בנות שירות לאומי המשרתות תחתיו בלשכה".
ניצן חן מסר בתגובה: "צר לי כי העובד בחר בדרך של הגשת תביעת סרק והאשמות משוללות כל יסוד שמטרתן לפגוע בשמי הטוב ובמוניטין שצברתי כמנהל. עצם העובדה שהעובד בחר להוציא את כתב התביעה לתקשורת עוד טרם מסירתו לידי מדברת בעד עצמה. כך או כך, הדברים יוצגו על ידי באופן מסודר ויתנהלו בערכאות משפטיות ולא בתקשורת".