חברים יקרים, אפשר לישון בשקט. לא, איום הנקמה האיראנית - לפחות נכון לרגע כתיבת שורות אלה, טרם הוסר, אבל מולו מתייצבת ברית איתנה, קואליציה שאין חזקה ממנה שנבנתה כדי למוטט כל אויב.
מה אמריקה? נו באמת, אתם סומכים על ארצות הברית? הכוונה היא לברית האיתנה שנרקמה בין שניים מהגורמים החזקים ביותר בזירה התקשורתית שלנו: דובר צה"ל וחדשות 12.
אמנם שלא כדרכן של בריתות, זו לא נחתמה בטקס רב רושם, מסיבות מובנות, אבל היא שרירה, קיימת וחזקה בערך כמו הברית בין בנימין נתניהו לערוץ 14.
אבל רגע, אם דבר חתימתה לא פורסם ברבים, כיצד אפשר ללמוד שהברית הזאת שרירה וקיימת? ובכן, כל זה התחיל במסיבת העיתונאים למחרת החיסולים המוצלחים בביירות ובטהרן, שרק על הראשון שבהם לקחה ישראל אחריות.
והנה, במסיבת העיתונאים שקיים תא"ל דניאל הגרי, הופנתה אליו שאלה מוזרה מכיוון כתב ערוץ 12 - האם אתה יכול לאשר, נשאל הדובר, שאכן הנייה חוסל מפיצוץ מטען ולא מטיל? (השאלה אינה ממוסגרת כציטוט מאחר שאינה ציטוט מדויק, אך מבטאת את רוח הדברים).
ברגע הראשון נדהם כל צופה ביקורתי, הרי לכאורה אין שאלה מטומטמת מזו: האם דובר צה"ל יכול בכלל להתייחס לפרט מבצעי כה מרכזי - ועוד בחיסול שעליו ישראל הרשמית לא קיבלה אחריות?
הציפייה הייתה שתא"ל הגרי ינפנף את השאלה הזאת מעל סדר היום וימשיך הלאה, לשאלות שעליהן יש סיכוי שישיב תשובה מפורטת יותר. אך הנה זה פלא: לא רק שהגרי השיב על השאלה, הוא אף דייק ואמר שלא ידוע לו על שום כלי טיס ישראלי שתקף באיראן.
במילים אחרות: הגרי ציפה לשאלה הזאת, רק כדי להעביר, לכאורה כמובן, שהפעולה בוצעה מן הקרקע ולא על ידי טיל, כפי שאכן התחוור אחר כך (על פי מקורות זרים). דרך לא רעה להעביר מסר שיותר משהוא מיועד לצרכני התקשורת בישראל, הוא מיועד לאוזניים איראניות.
לא חלפו אלא מספר ימים ואתמול בשעות אחר הצהריים כינס תא"ל הגרי מסיבת עיתונאים נוספת, הפעם במטרה להסביר את המצב ולהרגיע מעט את אוכלוסיית ישראל שחלקים גדולים ממנה נתקפו אימה נוכח אפשרות התגובה המשולבת, איראן+חיזבאללה.
גם כאן, זכות השאלה הראשונה נשמרה לחדשות 12 (אורי איזק) - וגם כאן היא הייתה מוזרה לא פחות (שוב, הציטוט אינו מדויק, אך קולע לרוח השאלה). מאחר שישראל ממתינה לתגובה, שאל הכתב, האם לא היה נכון יותר לבצע התקפת מנע?
כאן יש צורך להסביר מדוע זו שאלה מוזרה, כי אין ספק שהיא מעסיקה רבים מתושבי ישראל שתוהים מדוע אנו יושבים ספונים בבתינו, שומעים בכל מהדורת חדשות הצהרות מתלהמות מטהרן - ולא יוצאים למכת מנע נגד אויב שלא מסתיר את כוונתו הוודאית לתקוף?
השאלה הזאת, שעולה בכל שיחה בין ישראלים, היא מוזרה כשהיא מופנית לדובר צה"ל: ונניח שיש תכנית להנחית מהלומה מוקדמת על האיראנים, למרות התנגדות ארה"ב ושאר ידידות ישראל בעולם, מה כבר יכול להשיב הגרי על שאלה שכזאת? "כן, נתקוף מחר בחמש, בדיוק אחרי שהאיראנים יקיצו משנת הצהריים שלהם"... ברור שלא.
ולפיכך, מדוע בכל זאת נשאלה השאלה? גם כאן הפתרון נמצא בתשובה: צה"ל, כך הסביר תא"ל הגרי, עוקב בדריכות אחר האירועים (אם למישהו זה נשמע באופן מדאיג קצת כמו הלהיט של הקיץ שעבר "ערוך לכל תרחיש" הרי שהדאגה היא בהחלט במקומה), יש לו תכניות מפורטות איך לפעול, אבל הוא צריך לקבל הוראה לעשות כן.
לכאורה הסביר הגרי את המובן מאליו. למעשה יש כאן עוד שלב בהסלמה - לא בין ישראל לאיראן או לבנון, אלא בין לשכת ראש הממשלה לדרג הצבאי.
מה שהגרי אמר, למעשה הוא - בתרגום חפשי לעברית, "תשמעו חבר'ה, אני יודע שאתם לא מבינים למה מדינת ישראל ניצבת כברווז במטווח. אז רק שתדעו שלא רק שיש לנו רצון לתקוף, יש לנו גם תכניות מפורטות איך להלום באויב, אבל ראש הממשלה הוא שקושר את ידינו משיקולים מדיניים".
המנדט של הטור הזה אינו לפרש את הדברים - יכול להיות ששיקולים קואליציוניים כבירים, הפעם אפילו מהסוג הנכון (כלומר, לא הקואליציה עם בן גביר וסמוטריץ', אלא עם ארה"ב) הם שעומדים מאחורי קשירת ידיו של צה"ל, אבל העובדה שחשוב היה לדובר צה"ל להעביר את המסר באמצעות שאלה שנראית כמו בעיטת קרן שהורמה במדויק כדי שדו"צ יוכל לנגוח פנימה, היא שמעניינת. מעניינת וגם מטרידה.
למה מטרידה? כי הקלות הבלתי נסבלת שבה סלח כלב השמירה, לא רק של הדמוקרטיה אלא גם של צה"ל, הן לעצמו והן לצבא על מחדל ה-7 באוקטובר, מעידה שמא שניהם יירדמו שוב בשמירה על חיינו.
הברית הלא קדושה
נסביר: אחרי ה-7 באוקטובר הייתה אווירה של הכאה על חטא, הן בצה"ל והן בקרב חלק מהכתבים הצבאיים, שבמשך שנים ארוכות לא עסקו אלא בדברור. האווירה הזאת התפוגגה מהר מאוד, מהר מדי - בין היתר גם כפועל יוצא מאי-לקיחת האחריות על ידי נתניהו (בינינו, למה שרק הם ישלמו את המחיר בעת הזאת שבה להיות אחראי פירושו להיות שעיר לעזאזל?).
אצל המפקדים, כשלקיחת האחריות בימים הראשונים לא תורגמה להתפטרות (מלבד ראש אמ"ן), אצל התקשורת היא מתבטאת מדי ערב, כשהאלופים במיל' שהיו, כל אחד בתורו, שותפים לקונספציה שהכתיב נתניהו, מפרשים באולפנים לא רק את מהלכי הצבא, אלא גם את מדיניות ממשלת ישראל.
שוב, לא ניכנס לתוכן הדברים. יכול להיות שהם צודקים בכל מילה, אבל לראות חלק מהאנשים ששימשו עד לא מזמן כדוברים נאמנים לתפיסת "חמאס מורתע" (חלק היו מפוכחים יותר) והיו בטוחים, ממש כמו הקובע הראשי של המדיניות, ראש הממשלה, ששימון חמאס בעוד כסף ועוד אישורי עבודה בישראל הם שיסללו את הדרך לשקט ארוך טווח, מקשקשים ללא הרף מול המצלמות - אי אפשר שלא להתחיל להתגרד נוכח המראה.
אז אצל שני הגורמים האלה, ממש כמו אצל האחראי המרכזי למדיניות הנפסדת הזאת, נוצרה ברית. את הערוצים 13 ו-11 נדמה שאף אחד כבר לא סופר (הדברים לא נכתבים בהתרסה, חלילה, אלא בכאב), אבל נוכח הברית בין נתניהו לערוץ השופרות, 14 - המתחזק מאוד לאורך חודשי המלחמה, קמה ברית חדשה בין צה"ל (באמצעות דוברו) לערוץ 12. אם תרצו: ברית ורשה וברית נאט"ו של מדינת ישראל.
לברית בין חדשות 12 לצה"ל יש את כל הנסיבות המקילות: צה"ל מצידו לא חפץ בעימות עם ראש הממשלה, הוא נגרר אליו בעל כורחו, כשהבין שהוא משמש לנתניהו כאליבי להתנהלות הנפסדת שהמיטה על ראשינו את ה-7 באוקטובר (מבלי להפחית כמובן מהכישלון הצבאי) ובחדשות 12 נלחמים על הבית של כולנו נגד מחלה אוטואימונית שהתפרצות שלה ראינו לפני ימים אחדים בבית ליד.
ובכל זאת, אף על פי כן ולמרות הכל - בכל מקום שבו נרקמת ברית בין עיתונאים לבין גנרלים, צריכים האזרחים להתחיל לחשוש, שכן הם היחידים שלא מוכנים "לכל תרחיש".