כשראש הממשלה מספיד אדם, ודואב עמוקות את לכתו, שווה להתעכב על זה. כי כאשר מספידים אדם, במיוחד בדרג הפוליטי הבכיר, זה משקף את עולם הערכים שאותו פוליטיקאי רוצה לקדם באמצעות מותו הסמלי של אותו האדם. כמובן שראש הממשלה לא לבד, הרב מאיר מאזוז שנפטר אמש, שימש גם כמורו הרוחני של שלמה קרעי, שר התקשורת, אשר פעל לסגור תחנות רדיו ציבוריות של התאגיד - בזמן שמפעילי תחנות רדיו פרטיות שתקציבי פרסום הוסטו אליהם, תרמו ותרמו לרב מאזוז לפי תחקיר של כלכליסט.
אבל כל אלו הם קצף פוליטי. הבעיה היא שמאזוז אכן משקף את עולם הערכים שהממשלה הזו מנסה לקדם. הרב מאזוז התנגד באופן חריף לגיוס בני ישיבות, פעל נגד גיוס נשים לשירות לאומי והאשים אינספור פעמים את קהילת הלהט"ב באסונות שקרו למדינה. למשל, אחרי אסון מירון טען שזה קרה בתקופתו של אמיר אוחנה, "בשל היותו נגוע במחלה". הרב מאזוז אף הצדיק בשנת 2023 את הרוצח ברוך גולדשטיין וטען שהוא מונע "אסון". שלל התבטאויות מיזוגניות שלו מול תלמידיו, הנמיכו והשפילו נשים. באחת מדרשותיו, הסביר הרב שהיום אין צורך בפוליגמיה כי היום יש מכונת כביסה, מייבש וגז - אז אישה אחת יכולה לעשות את כל המשימות בקלות בניגוד לעבר בו הגבר היה זקוק לאישה אחת שמכבסת, אחת שמייבשת כביסה ואחת שמבשלת.
זהו עולם הערכים שאותו הממשלה רוצה לקדם, כאילו הרב מאזוז הוא הוא תפיסתה היחידה של היהדות. יש המון רבנים אחרים, מתונים יותר, אבל אותם ראש הממשלה לא דואב ואותם אף שר בממשלה לא רואה כמורה ורבו. יש הרבה אנשי רוח אותם ראש הממשלה לא הספיד. אדם שהפיץ כל כך הרבה רוע, הוא האדם שזוכה להספדים משתפכים, ואני מאמין שלא יאוחר היום כי יקראו על שמו רחובות ושכונות בישראל, אולי אפילו בית חולים או בית ספר.
ואיך אני יודע שזה מה שיקרה? כי ברור לי מה הערכים החשוכים שהממשלה רוצה לקדם. בעשור האחרון נפרדה ישראל משתי דמויות משמעותיות בציבוריות הישראלית. שולמית אלוני, זוכת פרס ישראל ויו"ר מרצ לשעבר שנחשבת לחלוצת זכויות האדם וההומניזם בישראל, והרב עובדיה יוסף, אשר נתפס באינספור אמירות קשות נגד נשים, נגד מעמד האישה, נגד חילונים ונגד להט"בים. גם משולמית אלוני לא חסך, ומאחר והנהיגה בשנות ה-90 את הציבור החילוני, קרא לערוך משתה ביום שבו תמות.
רק 2 ערים בישראל בחרו לקרוא רחובות על שם שולמית אלוני (ראשון לציון וקרית אונו) - בעוד שעל שם עובדיה יוסף קראו רחובות רבים וכנסת ישראל אפילו קבעה יום זיכרון ממלכתי לזכרו עם תקציב הנצחה שנתי. כאשר אתם רוצים להקים מדינת הלכה, זה מה שעושים. מרוממים ומעלים על נס את המיזוגנים, הלהטובופובים, את אנשי תפיסות ימי הביניים - ומדירים מהזיכרון הקולקטיבי את מי שפעלו למען זכויות אדם, אזרח והומניזם.
עם זה יש לנו עסק. עם ראש ממשלה שליבו דואב על אדם שהפיץ רוע, ולא מקדיש ציוץ אחד כדי לספר כמה דואב ליבו על החטופים שאת העסקה לשחרורם הוא מנסה להעלים. הנצחת זכרונו של הרב מאיר מאזוז, היא בדיוק המתכון כדי להכשיר תפיסה לאומנית-גזענית-דתית לעומת תפיסה הומניסטית שרואה את האדם במקום הראשון.
הכותב הנו מייסד עמותת "חוזרים בתבונה" ומועמד מפלגת הדמוקרטים לכנסת.