התצהיר של ראש השב"כ רונן בר לבג"ץ חושף משחק לא הוגן שמתנהל מול העיניים שלנו. במקום דיון על המהות - האם ראש ממשלה ניסה להכפיף מוסד ביטחוני לאינטרסים אישיים שלו - אנחנו עדים לתעמולה מתוחכמת שמטרתה אחת: לחסל את האמינות של כל מי שמעז לעמוד מולו.
הטקטיקה פשוטה וברוטלית: בר, כראש שב"כ, כבול לכללי ממלכתיות. הוא מגיש תצהיר אחד, מאופק ומדוד, ואז שותק. נתניהו, לעומתו, משגר אינסוף תגובות, ציוצים, פוסטים והודעות דובר, שכל אחת מהן זוכה לסיקור נפרד. הוא מכנה את בר "שקרן", "כושל" ו"מסלף" - בידיעה שהאיש לא יכול להגיב. זה לא קרב הוגן - זו מלחמה מול יריב ששתי ידיו קשורות מאחורי גבו.
התקשורת נופלת במלכודת כשהיא מדווחת על כל ציוץ או תגובה של נתניהו כאילו מדובר בחדשות. כך, במקום שהתצהיר החריג והדרמטי של ראש שב"כ יעמוד במרכז, הוא נבלע בתוך שצף ההכפשות. העימות מוצג כמאבק בין שני צדדים שווים, כאשר למעשה צד אחד יכול לתקוף ללא הגבלה בעוד השני מחויב לשתוק.
אבל זו לא תופעה חדשה. ראינו את אותה שיטה של נתניהו מופעלת נגד המשטרה בזמן חקירת תיקי האלפים, נגד הפרקליטות כשהגישה את כתבי האישום, נגד היועמ"ש כשאישר אותם, ונגד רמטכ"ל ושר ביטחון שלא יישרו קו. התבנית חוזרת: ברגע שמוסד ממלכתי מנסה למלא את תפקידו כשומר סף, הוא מיד מסומן כ"אויב פוליטי" ומותקף בצורה ברוטלית על ידי מכונת רעל מיומנת, מקצועית ומשומנת.
המניפולציה במקרה הנוכחי מתוחכמת אפילו יותר כשבוחנים את היפוך נטל הראיה. למרות שבר הגיש תצהיר תחת אזהרה משפטית, בחלק מכלי התקשורת ותכניות האקטואליה הוא נדרש להוכיח שהוא דובר אמת, בעוד שהאשמות של נתניהו - שמגיעות ללא שום תימוכין - נלקחות כנקודת מוצא לגיטימית. זה כאילו שהשופט הוא זה שחייב להוכיח שהוא לא משוחד, ולא הנאשם שצריך להתגונן.
הנזק כאן הוא עמוק ומבני. כל ראש מערכת ציבורית יודע כעת את המחיר האישי שיאלץ לשלם אם יפעל בניגוד לאינטרס הפוליטי של ראש הממשלה. האפקט המצנן ברור - מי ירצה לחקור, לבקר או לעצור מהלכים בעייתיים כשהתוצאה היא מסע השמצות חסר רסן? כך, מתחת לרדאר, נשחקת יכולתם של שומרי הסף לפעול.
האם התקשורת חייבת להמשיך לשחק את המשחק הזה? לא. היא יכולה להבחין בין דיווח לבין הדהוד תעמולה. היא יכולה לתת הקשר, לזהות דפוסים, ולהגיד "רגע, ראינו את זה כבר עם המשטרה, עם הפרקליטות, עם היועמ"שית. היא יכולה לזכור שבמקום שבו צד אחד לא יכול להגיב, חובתה היא לא רק לצטט, אלא גם לבחון ולשקול אם בכלל יש טעם להתייחס ולדווח.
בסופו של דבר, השאלה היא לא מה תהיה ההכרעה בעימות הנוכחי בין נתניהו לבר. השאלה האמיתית היא האם חברה דמוקרטית יכולה להתקיים לאורך זמן כשמוסדותיה מותקפים שיטתית מבפנים, וכשכל ניסיון להציב גבולות נתקל באש צולבת. אם לא נצליח להגן על העצמאות המוסדית של שומרי הסף - לא נזדקק לוועדת חקירה ממלכתית - נזדקק לנאום הספד על הדמוקרטיה הישראלית.
הכותב הנו יועץ תקשורת ואסטרטגיה