"כשאני מסתכל קדימה, 20 שנה, אני חושש שהתקשורת הולכת למות", אומר העיתונאי, המרצה, איש קשת 12 ומחבר הניוזלטר Skip Intro דרור גלוברמן. אבל דווקא ריבוי הטייטלים בסמוך לשמו מרמז משהו על הפיתרון לתובנה הפסימית הזו שהוא מציג.
גלוברמן, המגיש על מסך ערוץ 12 ומסקר במשך שנים את עולמות ההיי-טק והרשתות החברתיות, ושאף יצר סרט בנושא שזכה להקדים את נטפליקס, התיישב לשיחה על דמוקרטיה ותקשורת בעידן הבינה המלאכותית, הקיטוב ומכונות הרעל. על הפרק: ענקיות הטכנולוגיה שמשתלטות על תקציבי הפרסום, האזרח הישראלי שמופקר ברשתות החברתיות ואפילו לא יודע את זה, איך ב-7 באוקטובר מיליוני חשבונות פמפמו מסרים נגדנו וישראל נתפסה עם המכנסיים למטה. והאם אנחנו באמת סטארט אפ ניישן כמו שאנחנו חושבים על עצמנו.
המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת פועל לחיזוק חופש העיתונות, חינוך לצריכה ביקורתית של תקשורת והחזרת אמון הציבור בתקשורת בישראל.
חלק קטן מהשיחה מובא כאן בכתב. האזינו או צפו בשיחה המלאה בפודקאסט תיקטוק המשודר גם בערוץ וואלה+.
תן לנו תמונת מצב: מה קורה בזירת הרגולציה הבינ"ל על ענקיות הטק.
"אני חושב שהעולם מאוד מאוד מפוצל ויש לנו את אירופה וארצות הברית שפשוט מקדמות שתי תפיסות עולם שונות. לכולם ברור שענקיות הטכנולוגיה השיגו כוח עצום ומופרז, בין אם הוא כלכלי, בין אם הוא פוליטי, בין אם הוא טכנולוגי, והן נעזרות בכוח אחד כדי לבנות את האחר. בסוף, איך האזרח פוגש את זה? מצד אחד, אנחנו מקבלים מלא שירותים מדהימים בחינם. התרגלנו שהאינטרנט צריך להיות בחינם. והן, בעזרת החינם הזה הצליחו לצבור כמות מטורפת של משתמשים, שהוא שמתרגמת לעוצמה כלכלית שהיא פשוט מיליארדים על מיליארדים שהן מרוויחות כל יום. ועם זה הן משתלטות על חלקים הולכים וגדלים של גם של השוק המסחרי, אבל גם של שוק הפרסום, שהוא כבר יש לו נגיעה לציבוריות שלנו. כי אנחנו, אתה ואני וכל מי שעוסק בתקשורת, אמור באיזשהו מקום להתפרנס גם ממודעות. וברגע ששוק הפרסום הולך לענקיות הטכנולוגיה, זה אומר שיש פשוט פחות בשביל לייצר עיתונות ותקשורת, וסדרות, ודרמות, וטלוויזיה ועיתונות וכל זה נכחד. זה אומר שהתרבות שלנו מצטמצמת, העיתונות שלנו מצטמצמת, הדמוקרטיה שלנו מצטמצמת. דמוקרטיה עוסקת בשוויון. בגדול, נכון? אם אני חייב להגיד מילה אחת, מה יש בתוך דמוקרטיה? יש שוויון. אם יש לך גוף ששווה שלושה טריליון דולר ויכול להזיז ראשי מדינות, הוא יכול להזיז חוקים, יכול להזיז עוצמה כלכלית לשאוב אותה אליו, אין לך שוויון, אין לך דמוקרטיה".
שם קוד אילון מאסק.
"כן. עכשיו, חשוב לי להגיד, אני לא מדבר על ערוץ כזה או אחר. אה, אני לא מדבר על בעלים כזה או אחר, וגם לא על דעה פוליטית כזו או אחרת. אני מדבר כישראלי שרוצה תוכן מקורי בעברית. בוא תחשוב רגע על איזה כסף מושקע בסדרה ישראלית כלשהי, לעומת איזה כסף יכול להיות מושקע בסדרה מקורית שאיננה ישראלית ותבוא ותשאב מכאן את כל העיניים, כי פשוט הושקע בה פי 100 יותר כסף. אז ברור שהיא יותר קורצת, ברור שהיא מושכת יותר, ואם אתה נותן לשוק החופשי לבצע את זממו, כמו שהרבה אנשים חושבים שהגיוני, זה נכון שזה הגיוני. זה אומר שהתרבות שלך תהיה שווה כמעט אפס. היא תידרדר. לא יהיו פה סדרות, לא יהיה פה מקור, לא יהיו פה הצגות, לא יהיו פה סדרות, לא יהיה פה מוזיקה. אתם מבינים את זה? אני חושב שהרבה מאוד אנשים עדיין חושבים לא לא, תן לשוק החופשי לפתור את הכל, ולא מבינים שמי שאומר לתת לשוק החופשי לפתור את הכל, יש אג'נדה מאחורה, והיא לא בעד התרבות הישראלית.
עד כמה אנחנו מפגרים אחרי התקינה בארצות הברית, לדוגמה.
"זו שאלה מעולה. ארצות הברית, אנגליה, צרפת, אוסטרליה, האיחוד האירופי, שוודיה, בכולן יש יותר ויותר מגבלות על ענקיות הטכנולוגיה. מושלת ניו יורק הגבילה רשתות חברתיות מבני נוער, באוסטרלי רוצים לעצור את כל הטיקטוקים עד גיל 16, בצרפת יש, כמו שהצרפתים אוהבים, עידוד יצירה מקורית מאוד אגרסיבי. אם אתה נטפליקס או ספוטיפיי, אתה חייב לעודד יצירה בצרפתית.
"ישראל לא ולא ולא ולא ולא. אנחנו אשכרה חיים עדיין באשליה שכמה שיותר טכנולוגיה, כמה שיותר מסכים, כמה שיותר אפליקציות, זה בטח יותר טוב. זאת תפיסה, איך נקרא לה? של פעם? מטופשת? ישנה? אנכרוניסטית? כבר הבנו שזה לא כל כך טוב. זה כמו להגיד כמה שיותר פאסט פוד, כן, המבורגר, וואו, זה חדשני, צ'יפס, זה מדהים. בוא נאכל כמה שיותר. לא. לא. והאנשים שהיום להיות תפיסה שהיא קדמה, שואלת מה האפקט של זה? איך זה משפיע על התרבות שלי? איך זה משפיע על הכלכלה שלי? על הפוליטיקה שלי? ואיפה אני רוצה להרגיע ולמתן? אני לצערי לא מכיר כלי אחר חוץ מרגולציה, גם תרבות. ואנחנו לא כל כך טובים באף אחד מהם".
למה זה קורה? בגלל התרבות הפוליטית שלנו? חוסר העקביות של הממשלה? אג'נדה?
"כן וכן, וכן. כל מה שאמרת. קודם כל, סדר היום שלנו לפות בדברים אחרים...".
לממשלה יש אינטרס לא לווסת את השוק ולמסות את הענקיות. מה היא צריכה עוד כסף לתקשורת ל'ערוצי התבהלה?' גם הקיטוב הזה שהרשתות יוצרות נוח ומשרת אותה.
"אני מסכים. אנחנו כבר נמצאים 20 שנה אחרי תחילת מהפכת הרשתות החברתיות. כמעט 20. עדיין אין שום רגולציה, שזה לא יאמן. תשמע, אם מישהו יטנף עליך ברמה דיבתית, נניח יפרסם תמונת ערום של הבת שלך, בסדר? כדי להוריד אותה, אתה א' צריך למשוך בחוטים, ב' אתה צריך להפעיל קומבינות על שיש למערכת החוק הישראלית מול הרשתות החברתיות ולקוות שזה יעבוד, כי זה תלוי ברצונן הטוב. אני אומר את זה וזה מעצבן אותי כל פעם מחדש. הן פשוט לא חייבות לציית לחוק. כי אין חוק. הוא לא הוא לא תקף עליהן. עד שהצלחנו להגיע לזה שפסיקת בית המשפט מחלחלת אליהן, גם זה לקח שנים רבות.
"בקיצור, האזרח הישראלי מופקר, והוא אפילו לא יודע את זה. הוא חושב שזה סדר העניינים הרגיל של קדמה, שברשתות חברתיות אפשר לומר בהן הכל, כי 'ככה זה האינטרנט'. מה שיש ברשתות זה לא 'חופש ביטוי'. מישהו מחליט מה אתה הולך לראות. הרבה גורמים, זה בטוח לא אתה, ואין פה שום חופש. אם יותר מ-20 שנה אנחנו בתוך מציאות כאוטית".
לפני חמש שנים שודר הסרט שעשית "הקרב על המוח", בשידורי קשת. לאחר מכן היה גם בנטפליקס את "הרשת החברתית", שדיבר על סכנות הרשתות. ואז מגיע 7/10. הכל נראה נבואי.
"עשו לנו בית ספר לא רק בעוטף עזה, אלא גם באזורי האינטרנט והרשתות החברתיות. ברגע שהאירוע הזה התחיל להתגלגל, נדלקו, זה מה שאני שמעתי מיותר ממקור אחד, מיליוני חשבונות שהתחילו לפמפם במקביל תכנים שגם משדרים, כמו שאמרת, את מעשי הטבח והרצח וגם מכחישים אותם ואומרים זה לא אנחנו, זה הם. יש בוגדים מבפנים, זה בכלל לא קרה. יצאו כל המסרים האלה ביחד. כל אחד לקהל יעד אחר. וכל אחד עשה את הפעולה שלו. עכשיו, ישראל נתפסה עם המכנסיים למטה גם בזירה הזאת, משום ששנים אנחנו היינו בלתי פעילים או לא רלוונטיים. עכשיו, צריך להגיד, יש לנו כאן, מגיע לנו כאן הנחת ענק מהבסיס, והיא מספרים. בסדר? אם אתה 15 מיליון יהודים בעולם, יאללה, עוד 50 מיליון 'אוהדי יהודים', אבל אתה מול שני מיליארד מוסלמים, אז כבר מהתחלה הפסדת, כי הוויראליות לא שואלת מה האמת, הוויראליות שואלת איפה יש הרבה.
"אני רוצה להגיד עוד דבר שהוא נכון גם בזירה הפנימית וגם בזירה החיצונית. הוויראליות שאנחנו חווים כחופש ביטוי תמיד תעדיף את השקר על האמת, כי השקר לא מוגבל, הוא יכול להיות הכול. היא תמיד תעדיף את ההסתה על פני המפייס, היא תמיד תעדיף את הפאנץ' על פני המתון העמוק המחושב. ולכן אנשים שבטעות לא מוכנים לשקר, או חושבים על האינטרס הכללי, או לא מוכנים להסית, יפסידו בשיחה תמיד. זה נכון כשאנחנו ישראלים מול העולם, זה נכון כשאנחנו אנשים שרוצים שלטון ישר, נקי ולמען האזרחים, מול אלה שזה לא מעניין אותם".
מצד שני, כשאתה מסתכל לאורך ההיסטוריה, אתה רואה שתמיד היו אגדות על חייזרים ושאר קונספירציות. אולי סיפורי הבגידה מבפנים הם רק הגרסה המודרנית שלהן?
"קודם כל, זה זה נכון. אבל מה שקורה בשנים האחרונות הוא שהבינה המלאכותית דרך האלגוריתמים של הרשתות החברתיות, התלבשה על החולשות הרגשיות שלנו. היא לא פועלת בחלל ריק. היא לומדת את בני האדם ואת החולשות שלהם ואיפה הם נופלים ואיפה הם עיוורים, ומלבישה לכל אחד את התוכן שאליו הוא עיוור, שהוא לא ישים לב שלו נכון. עכשיו זה קורה באופן פרטני. כל אחד מאיתנו מקבל את הדברים שהוא רגיש אליהם. ואז אין לנו אפילו את השיחה הזאת בינינו, תגיד, שמעת? לא, איזה שטויות. אה, באמת? תסביר לי למה זה שטויות? אוקיי, הבנתי. אין לנו את השיחה הזאת, כי כל אחד לבד מול המסך, מבודד לפרודה כמעט בלתי מתקשרת. הרי אתה רואה מה יש בשיחות האלה באינטרנט. הכל חוץ מהקשבה. אתה רק יורה ופולט, אבל בחיים אף אחד לא אמר, וואלה, האמת, אתה צודק, טעיתי. נכון? נכון? זה דבר שאף אחד לא אמר אף פעם".
למה גנץ לא קונה בוטים?
ומכאן גולשים בקלות לאזור שנוח לבסס בו משטר פופוליסטי שמוביל לכיוון האוטוקרטי. מנהיגים נבחרים באמצעים דמוקרטיים-פופוליסטים כדי לשנות את השיטה ואת המשטר. רואים את זה בארצות הברית, רואים את זה אצלנו, רואים את זה בהונגריה.
" תשמע, זה מחזיר אותי למשפט שאמרה לי דוקטור ליאת יקיר בסרט שעשיתי על אפליקציות דייטינג. היא אמרה, כל האפליקציות וכל הטכנולוגיה הזאת מחזירה אותנו להיות חיות בג'ונגל. אנחנו מתעלמים ולא עונים ומזלזלים ומטנפים על האנשים. אתה רואה את השיחות באפליקציות הקריאות, זה קטסטרופה. אני חושב שבאותה מידה, רשתות חברתיות מחזירות את הדמוקרטיה לג'ונגל. החזק שולט. הרי המבנה הדמוקרטי הוא בעצם נגד האינסטינקט האנושי שלך. הרבה מאוד אנשים רוצים מלך. הם רוצים מישהו להעריץ אותו. הדמוקרטיה אומרת, אנחנו לא מריצים פה אף אחד. כולנו שווים ואנחנו צריכים ניהול יעיל. הערצה איננה העניין, אבל אנשים רוצים להעריץ. ומסתבר שהמכשירים האלה נותנים להם מישהו להעריץ ביחד ולרוץ עליו עד האינסוף ולא לשנות את דעתם לעולם. כל האינסטינקטים הכי אנושיים. בגלל זה אני לא כל כך כועס על האנשים האלה, כי אני מבין שהם באמת אנושיים במובן המלא של המילה".
בוא ניקרא לזה בעברית: ביביסטים.
"אנשים שההערצה שלהם היא סדר העדיפויות שלהם. היא מכתיבה את התפיסה את תפיסת העולם שלהם, היא מכתיבה את ניתוח המציאות שלהם. מעולם לא ראית מציאות שגורמת למישהו, כמעט מעולם לא ראית מציאות שגורמת למישהו לשנות את דעתו. ואנחנו חווים את זה עכשיו בעוצמה מאוד חזקה בהרבה מאוד מדינות בעולם. אני לא יודע להסביר את זה אחרת, אלא משום בעזרת האמצעים הדיגיטליים האלה שמלבים בדיוק את האש הזאת".
עד כמה לדעתך "מכונת הרעל" שאנחנו מייחסים לנתניהו וגם לטראמפ, היא באמת מנגנון סדור, מובנה, עם הוראות הפעלה ודף מסרים, או באמת מעין מכונה ויראלית, ספוראדית שפשוט מושתתת על הקצנה ופייק?
"מה יפה? שזה גם וגם וגם. יש יד-מכוונת חד-משמעית. אתה רואה את הנרטיבים שנזרקים או מוזרקים. אתה רואה אותם צצים ביחד בהרבה מאוד חשבונות בו-זמנית. אי-אפשר להתכחש לתזמוניה הזאת. אני זוכר שפעם עלה באמת פוסט זהה בחשבונות הטוויטר של כמה אנשים שכולנו מכירים, ולא התאפקתי, העליתי את צילומי המסך של שלושתם, וחטפתי כזה גל הייטריות על הדבר הזה. אבל אתה רואה, צריך מעט מאוד מחקר בשביל להרגיש את התזמון הזה של המסרים. אבל חלק גדול מהמכונה הוא באמת ויראלי ולא נשלט ואותנטי, ואחרים מהדהדים אותה כי הם רוצים גם להתקרב למעגל של הקבלה".
תגיד, אז למה המחנה הליברלי שנחשב לזה שנחשב ליותר בעל "אוריינות טכנולוגית", לא מצליח להתמודד עם זה. כבר לא מדבר איתך על רגולטורים, למה אין לו מכונת רעל משלו. למה גנץ לא קונה בוטים?
"נניח ואתה בוחר פוטנציאלי של גנץ, ושמעת שהוא קנה מלא לייקים ובוטים אינדונזים, ושהוא מציף את הרשת בתוכן קנוי. זה גורם לך לתמוך בו יותר או פחות? הוא הרי מציג את עצמו יותר נקי, וזו בעצם הפצת שקר. אתה מפיץ מצג שווא של תמיכה פופולרית במסרים שלך. אם זה דבר שהקהל הבוחרים הפוטנציאלי שלך שונא, אז עשית טעות אסטרטגית מולם. את מי אתה תעביר את הכביש? אז כנראה שתפסיד. אני זוכר שתפסנו פעם את אבי גבאי, אז בראש מפלגת "העבודה", מפעיל בוטים, ומיד ירדו עליהם, הרגו אותם. אם אתה לא מוכן לחוקי הג'ונגל ואתה לא מוכן לשקר, אתה תפסיד. דינך להפסיד. זה עצוב.
"אבל אני חושב שה-7/10 ההוכיח להרבה מאוד ישראלים מה המחיר של ניהול כושל מתמשך. כשהניהול שלך הוא לא לטובת ענייני המדינה, אלא נאמנות אישית לפני נאמנות לאזרחים. ושכל מי שקשור בכלל לטפל באזרחים הוא דיפ סטייט, ובסוף הוא צריך או לשנות את עורו או לעוף. ובסוף המחיר שאזרחים משלמים היה אמור להיות מספיק כבד שהם יבינו 'שיט. בעצם הייתי צריך מנהיגים שאני מעניין אותם. שעובדים בשבילי, לפחות בחלק מהזמן'.
"הנה אתה רואה, קורה השביעי באוקטובר, ואתה רואה שכל המערכות האזרחיות לא מתפקדות. ואתה רואה שחלק מהציבור עכשיו הסיק את הלקח. אגב, זה לא קשור לשמאל וימין, זה קשור לאצל מי אתה עובד, אדון פוליטיקאי. חלק מהציבור הסיק את הלקח, וחלק לא מסוגל כבר לשנות את דעתו. הוא כבול בתוך המנגנונים שמכתיבים לו את מה שהוא חושב. ואגב, אני מכבד את זה מעומק הלב. אני רוצה, חשוב לי להגיד לך את זה. אני לא מרגיש שאני יודע יותר טוב מהם, אני לא מרגיש שאני עדיף עליהם. אני לא חושב שהם חיים ביותר מטריקס מאשר אני. גם אני חי באיזשהו מטריקס. אבל כשהמציאות מתנגשת לי ככה בפרצוף, אני חייב לשאול מה שינית? אני שיניתי כמה מהדעות שלי, אני מקווה שגם אנשים מהצד השני".
תן דעה ששינית בעקבות ה-7/10.
" למשל, אני חושב שהרבה מההזיות של מחנה השלום, שאגב לא הייתי איזה שותף גדול אליהן גם מלכתחילה, עכשיו התרחקו מאיתנו דרמטית. זה ברור לנו".
אתה מסקר גם את תחום ההייטק. עד כמה המשבר בו עמוק מאז תחילת המלחמה, ועוד לפני כן תחילת ההפיכה?
"תלוי על איזה מספרים מסתכלים. זו מציאות מורכבת. מבחינת כמות האקזיטים, נגיד, היא גדלה. כי פתאום יש לך איזה וויז כזה ב-32 מיליארד דולר וזה משנה את כל הכף. מצד שני, אנחנו רואים שהרבה מאוד חברות סטארטאפ ישראליות קמות לא בישראל. וזה הדבר שהכי כואב לי ברמה האישית כישראלי.
"תשמע, לפני 20 שנה, 25 שנה, המקובל היה שאם אתה סטארטאפיסט, אתה צריך להקים את הסטארטאפ שלך בדלאוור, מדינה בארצות הברית שבה שיקולי המס הכי טובים. ולאט לאט עם השנים זה התהפך. 80% מהסטארטאפים קמו בישראל. למה? ככה, כי אנחנו ישראלים, נשלם מס, סבבה, נשלם בישראל. זו הייתה הבעת אמון עצומה בכמה חזק המשק הישראלי. בשנתיים-שלוש האחרונות הגלגל התהפך לחלוטין חזרה. 80% קמים בחוץ. ואלה שלא קמו בחוץ עושים מה שנקרא היפוך שרוול - מעבירים את עצמם החוצה. תהליך מורכב וקשה, רק לא להיות כבול להחלטות ולאילוצים של ממשלת ישראל. זוהי קטסטרופה.
"בחודשים האחרונים יש נהירה של הייטקיסטים מכאן החוצה, עם כרטיס לכיוון אחד. אולי הם יחזרו עוד שלושה חודשים, אולי עוד תשעה חודשים, לא יודע. המשמעות הכלכלית של זה היא קטסטרופה לכולנו. ההייטק הוא חצי מהיצוא הישראלי, שליש מתקבולי המדינה ממס הכנסה. אם שניים, שלושה, ארבעה אחוז ממנו הלכו, הפסדת מלא כסף, בדיוק כשאתה צריך אותו. והתגובות לזה איומות. 90% כותבים ברשת 'תעופו, תעופו'. ואני אומר לאותו ישראלי, תחשוב על עצמך. יהיה לך פחות חינוך, פחות בריאות, פחות ביטחון. עכשיו, אומרים הייטקיסטים, אבל מתכוונים גם לחוקרים ולרופאים. אנחנו צריכים אותם כאן במדינת ישראל. וכשהם נוטשים בכמויות, אנחנו בבעיה. המדינה הזאת צריכה להיות אטרקטיבית לאנשים האלה, שהם יבחרו להיות כאן. יש עליהם תחרות".
"הרבה פחות סטארטאפ ניישן ממה שאנחנו חושבים"
אנחנו נוהגים לקרוא לעצמנו סטראט-אפ ניישן. זה לא קצת שכנוע עצמי?
"אתה מרים פה בלטה שלא רציתי להרים. אתה צודק שאנחנו הרבה פחות סטארטאפ ניישן ממה שאנחנו חושבים על עצמנו. היו מחקרים כאלה בעולם שבדקו, שאלו אנשים בעולם, מי זה סטארטאפ ניישן? לא כל כך הרבה הגיעו לתשובה ישראל. הרבה מדינות הגיעו לפנינו. כמובן, עמק הסיליקון, אבל גם שוודיה, וגם אסטוניה, וגם הודו, וגם סין, הרבה מדינות וקוריאה, הרבה מדינות בתחרות הזאת ואנחנו לא כאלה כמו שחשבנו. עדיין יש לנו הריכוז והקוטן היחסי שלנו הם יתרונות.
"ממש עכשיו התפרסם מדד שגילה שבישראל קיים ריכוז מומחי הבינה המלאכותית הכי גדול בעולם. עכשיו, זה המדד היחיד שבו אנחנו מנצחים בינה מלאכותית, וכל יתר אנחנו לא. אוקיי? בכמה באמת בינה מלאכותית, כמה באמת המדינה דוחפת את זה, כמה באמת מחקר נעשה כאן, כמה זה, כמה אזרחים ימצאו את זה, בשום דבר מהדברים האלה אנחנו לא מובילים. ספציפית בריכוז כן. למה? כי למי הם עובדים האנשים האלה? כלפי השווקים הגדולים בחוץ. זה, זו הסיבה שממשלה עם סדר עדיפויות נורמלי הייתה צריכה לתעדף גם את התוצר פנימה, לתת להם תמריצים".
אפרופו AI. אפשר להספיד את המקצוע שלנו?
"בשנים האחרונות קורת מהפכה גדולה בתקשורת. דיברנו עליה קודם בהקשר של ענקיות הטכנולוגיה ששואבות תקציבי פרסום, גופי התקשורת נחלשים. זכיתי לעבוד בלא מעט גופי תקשורת וראיתי את ההיחלשות מול העיניים. האמת שזה היה הכי דרמטי במעריב. עבדתי בו בין 99 ל-2009, ופשוט ראית בעיניים מחודש לחודש. אלה היו גם השנים שבהן הרגלי צריכת המדיה עברה מנייר למסך, ב-2004, אני חושב, הייתה לי פינה בתוכנית של אודטה. הצגתי שם גאדג'טים. עכבר מלאכותי וכאלה. אחלה התנסות. ואני זוכר שהייתי באיזה מו"מ עם גוף תקשורת וקיבלתי הצעה והתלבטתי נורא. ובדרך החוצה, אודטה נתנה לי עצה מדהימה שהבנתי כמה אשכרה רק לאחרונה. היא אמרה לי, אתה תהיה קרון עתיק. היא אמרה קרון עתיק ואני שמעתי קרון נתיק, שמתחבר למשהו ושיכול להתחבר גם למשהו אחר. מקצוע רציני ועיתונאי טוב ונקי ולא לעשות טעויות ולהיות מסוגל להחליף כלי תקשורת. אחלה, עצה נהדרת. אחר כך הבנתי, וזה עובד רק לאחרונה, שהמילה החשובה זה בכלל הקרון. אתה צריך להיות כלי תקשורת בעצמך. אתה הקרון, המוצר זה אתה. ואפשר לנתק אותך, ואתה עדיין תחיה.
"אני חושב שכל עובד היום צריך להבין מה הערך שלו מכל הכיוונים. זה נכון לא רק לעיתונאים,אלא לכולם. לתכנן את הקריירה שלך, זה דבר שהרבה מאוד אנשים לא עושים. אם אתה לא עצמאי, אתה לא עושה את זה. לתכנן קריירה קדימה, כי המהפכים שעוד שנייה מגיעים, הם מטורפים בגלל הבינה המלאכותית. אבל, להיות יחידה שלמה שמייצרת ערך, שיש לה מותג, שיש לה בידול קטן, אבל יש לה בידול, היא יודעת במה היא טובה, היא יודעת מה היא רוצה לעשות ומה לא. והיא מסוגלת לספק ערכים, value, כן, ברמה הכלכלית, לכמה סוגים של לקוחות. אתה צריך להיות יחידה כזאת, גם אם קטנה מאוד. אני מודה שאני אישית הבנתי את זה כבר לפני 10, 15 שנה, ואני משתדל למצב את עצמי ככזה. יחידה שיש לה ערך, יש לה צבע, יש לה צנוע, קטן, אבל הוא יודע מה הוא יכול לספק. ומי שמסתכל רק על העץ הגדול של לידו ונשען עליו, אני רק חלק ממנו, בלעדיו אני כלום, עושה טעות אסטרטגית".