ביום בהיר אחד נודע לי שאני חולה במחלה כרונית שחייבת טיפול. לא, זה לא היה כמו בסרטים (וגם בחיים) כשהרופא הרצין מבטו, הסיר את משקפיו מעל קצה אפו ואמר: "שמע, בקשר לבדיקה שלך, אנחנו מוכרחים לדבר".
טפו טפו טפו, הבדיקות שלי פיקס, בחיי - הכל בתוך הסוגריים המפורסמים (אם כי פה ושם התקרבתי לקצוות), אני בכושר סביר, ביחס לגילי שהוא כבר 55 וחצי. אמנם לא מתאמן כמו שהייתי רוצה, אבל כשאני בחדר הכושר, לצערי רק פעם בשבוע, אני סוגר 11 קילומטר בשעה ורבע של עבודה על הקרוס-טריינר (המכונה גם "אליפטיקל"), סביר-פלוס, תודו.
אז מה המחלה שממנה אני סובל - כלומר, חוץ מזו שתקפה את כולנו - דופק מהיר בכל פעם שבה אני צופה בחדשות? לא תאמינו, היא נקראת השמנת-יתר, "מחלה כרונית" על פי הפרסומת החדשה ששולחת אותך להתרפא, בעזרת תרופה כמובן, אצל רופא המשפחה.
אני לא מקל ראש, חלילה, בשמירה על בריאות טובה. למרות דברי הרהב דלעיל, הן לא רק שאני עלול ללקות בדום לב בשנייה שבה אניח את המקלדת מידי, בלי לדעת לעולם מי זכתה בצ'מפיונס-ליג, אינטר או פ.ס.ז' - ובכל זאת, אם לא יקרה משהו לא צפוי ואם לא תדרוס אותי משאית (מה שישמח לא מעט אנשים), רוב הסיכויים שתצטרכו לסבול אותי עוד כמה שנים. רוצה לומר, העובדה שאני מתנייד על אופנוע, מסוכנת לאריכות ימי יותר מכמה קילוגרמים עודפים.
למי שהחמיץ את הפרסומת, הנה תקציר: בפרסומת נראים גברים שהיו מכונים פעם "בריאים", כשהם מתקשים לעלות במדרגות, לשחק כדורגל עם הילדים או מסרבים לעוגה בתום ארוחה. המילים למנגינת "מה הדאווין שלך?" (דני סנדרסון) שואלות "מה ה-BMI שלך?" והקריינות מפנה את הצופה לבדוק אותו אצל רופא המשפחה, אחרי שהיא קובעת כי השמנת-יתר היא מחלה כרונית שניתן לטפל בה באמצעות טיפול תרופתי.
BMI אם לא שמעתם עד היום, אינם רק ראשי תיבות של חברת תעופה בריטית, אלא גם "מדד מסת הגוף": אינדיקטור שקובע האם אתם נמצאים במשקל תקין, עודף משקל או תת משקל, על פי היחס בינו לבין הגובה.
רופאים כסוכני-מכירות
עד כאן העובדות, עכשיו קצת פרשנות (או שמא מוטב לומר "סברת כרס"?). בשנים האחרונות מצאו חברות התרופות פתרון נהדר לאיסור על פרסום לתרופות מרשם (ניתן לפרסם בחופשיות מה שמגודר כ"תוספי מזון" ותחת הגבלות את מה שמוגדר OTC, כלומר "מעל לדלפק", למשל כדורים נגד כאבים שאינם דורשים מרשם רופא).
במקום לעשות מה שאסור להם ולכתוב שיש להם תרופה נהדרת למחלה כזאת או אחרת, הן בסך הכל, תמימות שכמותן, "מעלות מודעות", כלומר - מציפות את הבעיה ושולחות אותך להיוועץ ברופא שלך.
מה שהן לא מספרות לנו הוא שבמקביל הן מקיימות קשרים מאוד הדוקים עם אותם רופאים, מסבירות להם על יתרונות התרופה (עד כאן נהדר) ועל הדרך אולי יהיו גם קפה ועוגה (אבל לא "משמינה"), אולי גם תרומה קטנה ובכלל לא קשורה למחקר, עזרה בפרסום מאמר, לפעמים ההסבר הוא ארוך כך שצריך לישון לילה במלון (רצוי בסופ"ש), לפעמים המידע הוא כה בינלאומי, עד שאין ברירה אלא לטוס לחו"ל.
אני לא טוען שכל אלה הם בניגוד לחוק (יש כללים ברורים של עשה ואל תעשה ביחסים הכה טעונים בין רופאים לחברות התרופות), אבל בוא נגיד שמדובר בתחום שמשרד הבריאות נדרש אליו מספר פעמים - ושהן בענף התרופות והן בקרב הרופאים מעדיפים לדבר עליו כמה שפחות.
אני לא אומר חלילה שההליך הזה מתקיים במקרה של התרופה שהפכה אותי, במחי פרסומת אחת, מאיש בריא ושמח לחולה מודאג, אבל אני כן מבקש שתבררו קצת לפני שאתם מקבלים המלצה, אפילו מאיש חביב שדואג לכם, כמו למשל רופא המשפחה.
תודו שזה די מגוחך: כשמציגים לכם תכשיר כמו-רפואי, בעזרת שחקן וחלוק לבן, מחויבים לכתוב ש"המציע אינו רופא", אבל כשמפנים אותכם לדוקטור שהוא לא יותר מאשר סוכן מכירות, אין שום כלל - ובתנאי שאתם תזמו את הפניות.
בואו נניח לרגולציה על פרסום תרופות ונדבר על עצם העניין: השמנת יתר היא אחת מגורמי התחלואה הגדולים ביותר בדורנו, דור השפע. האם ניתן להגדיר אותה כמחלה? אולי - יש לא מעט רופאים שבטוחים שכן, יש אחרים שמזכירים (קודם כל לעצמם) שהחיים הם מחלה סופנית, שאף אחד מאתנו לא ישרוד אותם בלי למות ממשהו. עכשיו - לכו ונהלו את הסיכונים.
הימנעות מעישון, הקפדה על פעילות גופנית, אכילה מתונה, שינה טובה - כל אלה הן תרופות מונעות נהדרות, יהיו שיאמרו "מצילות חיים". ממרומי עודף המשקל שלי אני אפילו לא מעז להתווכח, אלא רק רוצה להוסיף אל כל אלה עוד תרופה נהדרת שנקראת שמחת-חיים, אותו פרמטר חיוני אך חמקמק, שהוא תוספת חשובה למי שמבקש להאריך ימים.
הוסיפו לזה גם יחסי משפחה בריאים וקהילה תומכת, שנחשבת למשל לסוד אריכות ימים בקרב חרדים, על אף שחלקם לא עומדים בכל הפרמטרים האחרים. רוצה לומר - יש עוד משתנים שמשפיעים על תוחלת החיים. גירושים למשל. ידעתם למשל שגברים גרושים נוטים למות מוקדם יותר מנשואים? האם ראיתם פעם פרסומת שאומרת: "פרידה היא מחלה כרונית, פנה עוד היום למטפל הזוגי שלך"? לא ממש, נכון?
ומה עם סטרס? אותו מתח חמקמק שהוא הגורם מספר 1 למחלות לב? האם ראיתם פרסום בסגנון: "צריכת חדשות מוגברת היא מחלה כרונית שהורגת אלפי ישראלים בשנה. פנה לערוץ הקומדיות שלך לקבלת תרופה". אגב, אם מדברים על דברים שגורמים לתמותה מוקדמת, בדקו פעם את המספרים (ואני מזכיר שיש ללא מעט גורמים חזקים אינטרס להצניע אותם) של מי שמתו כתוצאה משימוש לא נכון בתרופות מרשם - ולא תאמינו.
הבהרה חשובה: הדברים לא נכתבים כדי להטיל ספק בכך שיש תרופות נפלאות, ממש מצילות חיים (או לפחות משפרות את איכותם), גם לא חלילה להפוך אתכם למתנגדי-חיסונים, אבל בעידן שבו יש יותר מידע נגיש, שפעם היה נחלתם של אנשי מקצוע בלבד, כדאי תמיד לחפש, לקרוא, להתייעץ ולבדוק.
אורח ואורך חיים
יש מי שהוא שמן כתוצאה מאכילה רגשית, יש מי ששורשי השמנת היתר שלו הם גנטיים, אחרים משמינים בגלל חוסר בפעילות גופנית ויש מי שמשמינים בגלל תפריט לא מאוזן דיו.
כמה פעמים ראיתם אמריקאים מבוגרים שנראים חתיכים גם בגיל 80 ופתאום מתים? זאת לעומת ישראלים שלוקחים ללב כל דבר, רבים, זועקים ומגזימים בקפה, אבל חיים בכיף גם בגיל 90? מה הסיבה? לא צריך להיות רופא: ירקות ופירות טריים על בסיס יום יומי, יותר דגים ועוף על פני בשר אדום ודאחקות עם החבר'ה מהמילואים, במקום לראות רק בכריסמס את הילדים.
כלומר, לא רק השמנת יתר היא מחלה שמקצרת את ימי האדם, אלא גם שילוב של אנטרקוט עם מגורים הרחק מהילדים... ויש עוד משתנים, כמעט אינסוף, שקושרים בין אורח חיים לאורך חיים (כמי שבימים אלה מטופל באמא שבגיל 96 מעדה ושברה את הירך, אני יכול להעיד שלא תמיד אריכות ימים היא כל כך כיפית...).
הזכרתי את אמי, אז בואו ונדבר על הילדים (לא שלי, שהם כבר גדולים ולשמחתי גם במשקל נורמלי וגם בריאים - ואוסיף תרופת מרשם שנוסתה על סבתא: "טפו טפו טפו"!) אלא על ילדי הדור הזה, דור הפלטפורמות החברתיות.
הם שבויים בדימויי גוף קלוקלים, תוצר של הצורך לספק לעולם פרופיל אינסטגרם מושלם: שפתי ברווז וחזה גדול לבנות, ריבועים בבטן ושרירי קיבורת מוגזמים לבנים. שיער מוקפד על הראש וגוף כמה שיותר חלק.
דיני נפשות
אני לא מתכוון להילחם בטחנת הרוח הזאת אפילו לרגע (ולא רק בגלל שאני לא בכושר מספיק כי אני שמן), אלא רק לטעון שיש לא מעט נערות ונערים שגם ככה בא להם למות כי הם לא עומדים בסטנדרטים המושלמים של חברה שבה מתחילים עם דיאטות בגיל 12, עם אימוני כושר בגיל 15 ועם "רפואה אסטטית" (שם מכובס לניתוחים פלסטיים) בגיל 17.
עכשיו המלאים שבהם, שפעם נחשבו ל"בריאים" או ל"שמנמנים", שיוכלו לרזות בקלות אם רק יפחיתו מעט בסוכר, מטוגנים ופחמימות - מבינים שהם חולים. הם חלילה לא הבינו? החברים מהכיתה כבר ידאגו להזכיר להם שהם לא רק שמנים אלא גם "חולים" - ואם עד עכשיו שמרנו על טון מבודח, פה נמחק החיוך - עסקינן בדיני נפשות.
למה חשוב לרופאים (קל וחומר לחברות התרופות) להגדיר השמנת יתר כ"מחלה"? כי אם זו מחלה, יש לה תרופה - ולא פחות חשוב: יש מי שישמח למכור לכם אותה.
אז אם ההמלצה שלי כ"שמן בריא יחסית למשקל גופו" שווה משהו, אציע לכם - בהנחה שאתם סובלים ממשקל יתר, קצת יותר ירקות ופירות, ורצוי גם ללכת יותר ברגל - לא חייבים לרוץ. נסו את כל אלה לפני שאתם עוברים לצרוך תכשירים בהמלצת הרופא, כי לא רק מחלות הן כרוניות, גם נטילת תרופות.
בגדול, נסו לשמוע בקול הרופאים, רובם אנשי מקצוע טובים, אבל העדיפו תמיד כאלה שיתנו לכם כמה טיפים שטובים באמת לבריאות שלכם ולא גם לכיס שלהם. אתם יודעים, כאלה שלא ימהרו להדביק לכם "מחלות כרוניות", עם או בלי מירכאות.