אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי, והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי. אבל עם כל הכבוד לעצי השיקמים, הפלמ"ח והפינג'אן - גם נוף ילדותי משובץ בזיכרונות נפלאים. גם לנו היה בשביל מה לקום בבוקר. אני זוכר את הפעם הראשונה שהלכנו, כל המשפחה, לדיזנגוף סנטר כדי לאכול במסעדה חדשה בשם פיצה האט. וכן, זו הייתה מסעדה, כזאת שצריך להזמין אליה מקום מראש, ומלצרים מנומסים היו לוקחים ממך את ההזמנה. ראש הממשלה אז היה יצחק שמיר, הוא גם היה ראש הממשלה כשסניף של וונדי'ס נפתח ברחוב סוקולוב בחולון, כמה מטרים מקולנוע רינה המיתולוגי.
הזיכרונות מימי ילדותי צפו לי כשראיתי את ראש הממשלה שלי מתראיין לאיזה ערוץ יוטיוב ומספר לשני בחורים צעירים כיצד, לפני שהוא עלה לשלטון, ישראל הייתה מדינה נחשלת. מדינה שלא יודעת מה הטעם של ג'אנק פוד. האם הזיכרון שלי מהפתיחה החגיגית של סניף מקדונלד'ס הראשון בקניון איילון ברמת גן ב-1993 (בתקופת ממשלת רבין) לא באמת קרה? האם גם הפתיחה של סניף ברגר קינג הראשון ב-1994 (עדיין רבין) לא קרה? האם ההגעה לארץ של מדונה ומייקל ג'קסון (עדיין אצל רבין), אירועי שיא בילדותי, לא היו? האם גם הפתיחה של הסניפים הראשונים של סבארו וסאבווי (רבין ורבין) לא היו? האם התור המטורף באבן גבירול של אנשים שרצו לזלול סופגניות עם חור באמצע ב"דאנקן דונטס" (שמעון פרס היה ראש ממשלה אז, אחרי שאתם יודעים מה קרה לרבין) היה משהו שהמוח שלי המציא? האם יכול להיות שהוא גם המציא לי את הזיכרון שלי עומד בתור הזה?
נתניהו הגיע להתראיין אצל קייל פוריגארד וארון סטיינברג, חלק מקבוצת משפיענים בשם Nelk Boys (נלק בויז), בפודקאסט שלהם - והרשת סערה משני צדי האוקיינוס סביב קטע קצר מתוך הריאיון הארוך (מעל לשעה) בו נתניהו סיפר להם שלפני שעלה לשלטון, ישראל הייתה מדינה "חצי-סוציאליסטית", ובשביל לטעום המבורגר היה צריך לטוס לניו יורק. נתניהו הצהיר שהמנה האהובה עליו הייתה דאבל וופר בברגר קינג. זו הייתה הפעם הראשונה בריאיון בו התשובה של נתניהו לא סיפקה אותם. פוריגארד הקנדי, אחד מאנשי הרשת הכי אהובים על צעירים בצפון אמריקה, ענה בבהלה: "אתה מעדיף את ברגר קינג על מקדונלד'ס? ברגר קינג די גרועים!". בהמשך השיחה, בצורה די מגושמת, נתניהו זורק לאחד מעוזריו בחדר: "מחר אני רוצה לאכול צ'יק-פילה".
השיחה הזאת עשתה רעש בישראל מהסיבה הלא נכונה - השקרים של נתניהו. כאמור, כל ישראלי מעל גיל מסוים זוכר איך ישראל הפכה למעצמת ג'אנק פוד הרבה לפני שנתניהו עלה לשלטון. לא שזאת גאווה גדולה, אבל זו המציאות. נשיא המדינה דאז, עזר ויצמן, הזהיר כי "האמריקניזציה שוטפת אותנו ועם ישראל צריך להיזהר ממקדונלד'ס, אנחנו צריכים להיזהר ממייקל ג'קסון. אנחנו צריכים להיזהר מהמדונות". הוא שכח להזהיר אותנו מהנתניהו'ז. אלא שהשקרים של נתניהו, שהפכו בינתיים לממים ברשת, לא באמת צריכים לעניין אותנו אלא התגובות שקיבלו המראיינים לעצם מתן הפלטפורמה לראש ממשלת ישראל.
נכון לכתיבת שורות אלה צפו בריאיון המלא כ-1.3 מיליון גולשים, והגיבו מעל ל-23 אלף תגובות. למרות המיתוס על היעילות של מכונת הרעל של נתניהו, קשה לזהות אפילו תגובה אחת בעד המרואיין. למעשה, כמעט כל התגובות, שתוקפות את המראיינים משמאל אבל גם מימין, תוקפות על עצם מתן הבמה לנתניהו - אדם שמואשם בפשעי מלחמה על ידי בית הדין הבינלאומי בהאג. המגיבים המתונים השוו את נתניהו לפוטין, אחרים כבר קראו לו שטן והיטלר.
בדרך כלל לא היינו מתעכבים בכלל על טוקבקים שקיבל איזה ערוץ ימני, שמתמחה בכלל בסרטוני לייף סטייל הומוריסטיים, אלא שזו הזדמנות להבין כיצד נתניהו מנסה לבנות נרטיב תקשורתי בינלאומי (את ישראל הוא לא סופר) - וכמה הוא, והצוות שמקיף אותו, פשוט לא טובים בזה. נקרא לתהליך הזה מוטי-קסטליזציה: ניסיון לחפש את המראיינים הכי קלים בעולם, כאלה שמכינים שאלות מראש ולא יודעים שיש בכלל אפשרות להוסיף שאלות פולו על תשובות סתומות שהמרואיין נותן להם. אם אפשר, אנשים בלי שום ידע מקדים על מה שקורה במזרח התיכון, ושמצהירים על עצמם כמעריצים של דונלד טראמפ. מה יכול להשתבש?
למעשה, הריאיון מתחיל בהודאה משועשעת של המראיינים: "אנחנו כל כך לא מוסמכים לעשות את הריאיון הזה". בהמשך הם מתבדחים על כך שהם לא יודעים מה באמת קורה במזרח התיכון, אבל הנה הם מראיינים את ראש ממשלת ישראל. "אנחנו ממש עיתונאים!", הם מתבדחים. ואכן, לאורך 70 ומשהו הדקות של הריאיון, נתניהו שלט בשיחה בצורה אבסולוטית. זה נראה כמו סטף קרי שהחליט לצאת למשחק "חיובים" סדיסטי עם ילדים בכיתה ב'.
השיטה מוכרת לנו, העיתונאים הישראלים. נתניהו מסרב לתת ריאיונות לתקשורת המיינסטרים בארץ. בחו"ל הוא עדיין נותן ריאיונות ברשתות גדולות, אבל הפעם הוא החליט לפנות לקהל צעיר. המיליונים שעוקבים אחרי הנלק בויז לא רואים CNN ולא פוקס ניוז. הנה הזדמנות פשוט לכבוש את הלב של אמריקה הצעירה דרך שני אינפלואנסרים פופולריים שישאלו אותו שאלות קלות (מאוד) ויתנו לו לקשקש על כך שהדבר היחיד שהוא מתחרט עליו בחייו הפוליטיים זה שאשתו וילדיו הפכו לדמויות ציבוריות.
ובכן, ההיבריס של נתניהו חזר אליו כמו בומרנג. אם בדרך כלל נתניהו רגיל להיות שנוא על ידי השמאל הפרוגרסיבי, בריאיון הזה הוא מצא את עצמו מותקף על ידי הימין הטראמפיסט, המקום בו הוא אמור להרגיש הכי בנוח. פוריגארד וסטיינברג החליטו להגיב לתגובות הקשות שהם קיבלו, ועלו לריאיון ארוך בפודקאסט של חסן פייקר, פרו-פלסטיני שטוען באופן עקבי כי נתניהו הוא המקבילה העכשווית של אדולף היטלר. ההשוואה הזאת חזרה שוב ושוב במהלך הריאיון, כשפוריגארד וסטיינברג חוזרים ואומרים שהם היו מראיינים כל אחד בצורה נייטרלית - בין אם זה קים ג'ונג און, סלובודן מילושביץ', אדולף היטלר או בנימין נתניהו. אחלה רשימה להיות חלק ממנה.
בלייבסטרים שערכו השניים עם העוקבים שלהם, בו צפו 350 אלף איש, פוריגארד טען שהוא מבין את התגובות שמכנות את נתניהו "היטלר מודרני". השניים חזרו שוב על כך שהם לא מספיק מלומדים בנושא, ולכן בדיעבד הם מבינים את מי שטוען שלראיין את נתניהו היום זה כמו לראיין את היטלר בזמן מלחמת העולם השנייה. "זו נקודה טובה, אני מבין את נקודת המבט של מי שחושב ככה", אומר פוריגארד לסטיינברג בזמן שהוא שותה כוס יין. כדאי לציין שסטיינברג עצמו הוא יהודי, בן למשפחה שורדת שואה, כך שהעובדה שהוא מקבל בהכנעה את העובדה שהוא ראיין את "היטלר המודרני" אומרת משהו.
בהמשך הם אירחו את ניק פואנטס, מכחיש שואה בעל פודקאסט פופולרי משל עצמו, שלעג להם על כך שכל מי שצפה בריאיון ראה כיצד נתניהו מנסה להשתמש בהם לצורך יחסי ציבור לנערים בבתי אחווה בקולג'ים. נתניהו חשב שהוא מדבר לקהל אוהד. בפועל, הוא נתן חומר לגורמים הכי אנטישמיים בצפון אמריקה, כשלבסוף גם תומכי טראמפ שמרניים מעדיפים את פואנטס על פניו.
נתניהו והאנשים שהקיפו אותו חשבו שזה יהיה דבר נכון לבוא ולדבר עם צעירים, שלא מספיק בקיאים בענייני השעה, כי ככה יהיה יותר קל להעביר את "ההסברה" הישראלית. במקום, הם גילו שהקהל הצעיר בארה"ב הרבה פחות מתעניין בחיבה של נתניהו לג'אנק פוד או בעובדה שהוא עושה דיאטת חלבונים, ויותר רוצה להבין מה ישראל עדיין עושה בעזה. לא ברור מי בצוות של נתניהו כל כך מטומטם שהוא ייעץ לראש הממשלה ללכת לתכנית הזאת. מי האמין שזה יוציא את ישראל טוב, או אפילו את נתניהו טוב. מי שחשב ככה גילה שבמקום סינק של נתניהו מסביר שחמאס הוא זה שאחראי לרעב בעזה, הרשת האמריקנית קיבלה משפיען ימני פופוליסטי, תומך מוצהר ונלהב בטראמפ, שמשווה בגלוי בין נתניהו להיטלר. מי יודע, אולי בקצב הזה, בזכות נתניהו, עוד באמת נצטרך לטוס לניו יורק בשביל לאכול ביג מק.