כשאמרתי שיש רעב בעזה לא באמת התכוונתי שיש רעב בעזה

אלף פרופסורים לא יצליחו להסביר איך בדיוק אפשר גם להישאר בתוך עזה וגם לא להיות אחראי להרעבה שם - אפילו אם חמאס הוא זה שמבצע אותה או תורם לה.

אבל יש מי שלא חדל לנסות. אחד מהבולטים הוא עמית להיות-עם-ולהרגיש-בלי סגל, אדמו"ר תנועת הוואטאבאוטיזם העולמית.

סגל העניק ראיון לכתב ניו יורקר אייזק חוטינר על הרעב בעזה. שם, בשיחה ללא השטיקים הרגילים של הטלויזיה בישראל, ובצירוף הרבה בדיקת עובדות - נחשף עיתונאי זיג-זג, עמוס הבלים וחצאי-אמיתות שחלקם אפילו לא אינטיליגנטים במיוחד וחלקם פשוט תמוהים.

הראיון הזה הוא עוד הוכחה לכך שניסיון להרחיק עדות למחוזות זרים (כאלה שפחות נוטים להתמקח, ולהשתיק את הימין כמו הקולגות השמאלנים בארץ הקודש) לא תמיד מיטיבה עם המרואיין הישראלי, ע"ע נתניהו מול הפודקאסטרים או עמיחי שיקלי מול מורגן פירס.

במרכז הריאיון ניסיון כן של המראיין להבין איך סגל יכול גם להזהיר מהרעב בעזה וגם להתכחש לו. הכתב מתעניין במאמר של סגל ב- free press בו דיבר על דאגה חמורה מהרעב בעזה. הפתיח במאמרו קובע "עזה בהחלט מתקרבת למשבר רעב אמיתי".

סגל מתפתל: "לא חושב שקמפיין הרעב שהחמאס מנהל...קרוב אפילו לאמת". הכתב תוהה: "אבל דיברת על "משבר רעב"? עמית קופץ: "משבר מתפתח". הכתב מצטט את הכותרת למאמר של סגל: "The Price of Flour Shows the Hunger Crisis in Gaza" .

האם יתכן שסגל לא אישר את הכותרת למאמרו שלו או לא קרא אותה לפני? וגם אם נניח שהתפלקה לו כותרת שאינו תואמת במדויק את מחשבותיו - בגוף המאמר הוא מכיר בכך שכעת מתפתח משבר רעב אמיתי בעזה. אם הוא באמת "מתפתח" ו"מדאיג", איך אפשר לטעון שמדובר ב"קמפיין רעב כוזב"? נניח שאצל אדם "מתפתחת" מחלה קשה וקיים חשש כבד לחייו - האם אפשר להגיד שהוא ממציא או היפוכונדר?

בהמשך, הכתב שואל את סגל על טענתו לפיה מרבית הדיווחים על משבר רעב הם כוזבים. סגל שולף: "חמאס ניסה לצייר תמונה שלא היתה קיימת...חמאס תמיד השתמש בטיעון הרעב כדי לקבל סיוע הומניטרי". הכתב מצטט דו"ח של האו"ם מ- 2022 לפיו 3/4 מהמשפחות הפלסטיניות הפחיתו את מספר הארוחות בגלל מחסור במזון.

שוב ושוב מנסה סגל לצייר תמונה לפיו כל הגורמים משקרים, למרות שהתוצאה בשטח (גם לשיטתו) היא אמת לאמיתה. הניו יורק טיימס הוא הקורבן הבא: לטענת סגל העיתון נשען על מקורות חמאסים שקריים בדיווחיו. כהוכחה הוא שולף שיחה שקיים עם דייויד מקגרו, עו"ד בחדר החדשות של הטיימס שכביכול אישר לו זאת. סגל גם טוען שמקגרו אמר לו בשיחה שעיתונאים מהטיימס ברצועה נהרגו כשלא דיווחו בהתאם להנחיות חמאס.

חוטינר שואל את מקגרו שמגיב באופן נחרץ: "מעולם לא אמרתי את זה (שמסתמכים על מקורות חמאסיים שקריים, א"ה) ועיתונאים שלנו מעולם לא נהרגו בידי חמאס".

לסגל יש בראיון גם טיעונים של ילד בן 5. הוא מודה שהיה קיצוץ באספקה של סיוע לעזה בין מרץ למאי. ואז תוהה, ממש כמו ילד קטן שנדחק לפינה, למה אם כך הרעב הגיע רק ביולי? כלומר, מה קרה במהלך החודשיים האלה?

הכתב מבהיר מה שכל בן אנוש צריך להבין: לוקח זמן בין הפסקת אספקה לבין רעב בגלל מאגרי מזון שנותרו ומידלדלים בהדרגה. במילים אחרות: רעב "מתפתח" לאורך זמן, בדיוק כמו שסגל עצמו הטעים במאמרו. הניסיון להשתמש בתאריכים ובציטוטים ישנים כדי להוכיח את טענותיו הוא מהמפורסמות אצל סגל, אבל לפעמים טקטיקת חידון התנך הזאת פשוט מכסה על העדר הגיון בריא ופשוט.

סגל וחבריו החרד"ליים אוהבים לעשות מעין "הפרדה" מתודית בין בן גביר (החשוך והטיפש) לבין סמוטריץ' (האידיאולוג והמנומק). כמובן, מאחורי ההפרדה הזאת יש גם אליטיזם קלאסי (עם קורטוב של גזענות): האחד הוא פופוליסט פשוט-עם שרוכב על גלי השינאה בעוד שהשני הוא "בשר מבשרינו" באליטה של המתיישבים.

כמובן, ההפרדה הזאת לא תמיד עומדת במבחן העובדתי כשמדובר בניסיון לפטור את סמוטריץ' מאמירות גזעניות וכאלה שתומכות בהרעבה שיטתית ברצועה, למשל באמצעות מניעת הכנסת קמח. הכתב גם מצטט אמירה שלו מ- 2024 לפיה "העולם לא יאפשר לנו להרעיב 2 מיליון איש, למרות שהרעבה כזאת יכולה להיחשב פתרון מוסרי ומוצדק כדי לשחרר חטופים".

סגל מתעקש ש"אין אפילו שר אחד בישראל שרוצה לראות תינוקות מתים". מה ההוכחה שלו? "יש לנו נשק גרעיני, אם ישראל באמת היתה רוצה לראות רצח עם היא היתה עושה זאת כבר". זה טיעון מוזר מאד. שהרי רצח עם יכול להתרחש גם ללא שימוש בנשק להשמדה המונית או נשק לא קונבנציונלי (למשל בדרפור, ארמניה, רואנדה, בוסניה וכמובן גם בחלקים נרחבים מהשואה). לתגובה כזאת היינו מצפים מח"כ ניסים ואטורי, לא מעיתונאי בכיר עטור ידע ויכולות.

אבל דווקא בהקשרן של כוונות השרים זכרונו של סגל בוגד בו. הכתב ממחיש זאת באמצעות החתונה בה נכח בן גביר במהלכה רקדו עם תמונת תינוק שנרצח ואף דקרו את התמונה. בן גביר קרא לזה "טיפשות".

מה שחשוב יותר הוא, כאמור, מה שסגל לא נשאל בראיון: נניח שחמאס והאו"ם וניו יורק טיימס כולם משקרים ומגזימים. נניח שרק "מתפתח רעב" אבל הוא עדיין לא הגיע לשיא יכולתו וגדולתו. נניח שבעבר ניצלו קריאות גוועלד על רעב ללא סימוכין או באופן מניפולטיבי. עכשיו, כשאפילו סגל מודה בריש גלי שעזה רעבה - איך נצליח להמשיך לאחוז בחבל בשני קצותיו: גם להישאר בפנים כפי שסגל רוצה ותומך וגם להתנער מאחריות לכל מה שקורה שם, ולהמשיך להטיל את האשמה על אחרים? לסגל הפתרונים.

הכותב הוא ראש דסק תחקירים באתר "זמן ישראל"