"טורקיה סוגרת את השמיים לחברות הישראליות", צעקו הכותרות. "הטורקים מנתקים את הקשרים הכלכליים עם ישראל וסוגרים את המרחב האווירי לטיסות ישראליות", הרחיבו.
הקאן פידאן, שר החוץ הטורקי ולשעבר הדדי ברנע הטורקי של רג'פ טאיפ ארדואן, אמר משהו בדיון בפרלמנט באנקרה על עזה וכמה דקות אחרי המכשירים הסלולרים בכל בית בישראל רטטו. לא עברה שעה ובאתרי החדשות כבר הופיעו גם טורים עם המשמעויות הגיאו-פוליטיות (והתיירותיות) של הצעד החריף שטורקיה עשתה בעקבות ההכרה של ראש ממשלת ישראל ברצח העם הארמני על ידי העות'מאנים.
ואולם כבר לאחר מספר שעות הבהירה טורקיה כי דבריו של פידאן כוונו רק לאיסור על טיסות ממשלתיות. בהתאמה, באתרים הישראלים "הבהירו" שהאמירה על המרחב האווירי נוסחה על ידי פידאן "באופן עמום". בחלק מהאתרים הסבירו ש"טורקיה חזרה בה" למרות שלא באמת היה ממה "לחזור".
הפרקטיקה הזו של ידיעה מסוכנויות זרות, במקרה הזה רויטרס, שמוצאת את מקומה ללא בדיקה באתרי החדשות בישראל מלמדת לא מעט על האתרים שאמורים לתת את המידע הכי אמין לקוראים הישראלים.
באף אחת מהידיעות המקוריות על "סגירת המרחב האווירי של טורקיה" לא הובהר, למשל, שיש חוקים ותקנות בינלאומיים שמקשים על טורקיה לסגור את המרחב האוויר לטיסות אזרחיות. בידיעות הללו שמיהרו לצבור קליקים ולייקים ותגובות של סמיילים זועמים לא נכתב שיש הסכמים בינלאומיים כגון "הסכם שיקגו לאווירונאוטיקה אזרחית בינלאומית", שכולל בתוכו עקרונות כגון Freedoms of the air וקובע עקרונות וכללים לשימוש בטוח, שוטף ומשותף באוויר בין המדינות.
לא נכתב בידיעות על "איסור הטיסה" שטורקיה אמנם יכולה לקבוע שמטוסים ישראלים אזרחיים לא יטוסו מעליה אבל היא צריכה לעמוד בסעיפים ובתנאים שמאוד מקשים לקיים את הסנקציה הזו. זה כבר מורכב, זה מסובך וזה עניין משפטי ארוך וזה לא נכנס לכותרת.
כמובן שמערכת היחסים בין ישראל לטורקיה הוא עניין גיאופוליטי מורכב וחשוב שיש לדון בו לעומק. אבל ניואנסים ודיוני עומק, או אפילו ידיעות מדויקות, לא עוברים טוב ב"פוש".
הפוש על סגירת השמיים לטיסות ישראליות הוא רק עוד אנקדוטה להתנהלות העיתונות הישראלית, שעדיין מעבירה ידיעות מ"גורם מדיני בכיר" ומעלה הודעות לעיתונות של משרדי ממשלה כידיעות "עיתונאיות". אגב, זו לא בעיה רק של העיתונות הישראלית. זו בעיה בכל העולם.
ולכן התזכורת הכי חשובה לכל מי שעוסק בעיתונות, זן הולך ונעלם של הומוספיינס, היא אותו פתגם מפורסם על דיווח: אם מישהו אומר: "לא יורד גשם" ומישהו אחר אומר: "יורד גשם", תפקידו של העיתונאי הוא לא לדווח "מישהו אומר שאין גשם ומישהו אחר אומר שיש גשם". תפקידו של העיתונאי הוא לפתוח את החלון ולבדוק אם יורד גשם.
לפתוח את החלון לוקח קצת זמן וזה לא מקבל לייקים ולבבות כמו שזה מקבל אצל אחרים אבל זה עדיין עקרון שחייבים לעמוד בו. וזה נכון פי כמה וכמה בעידן של הרשתות החברתיות, AI ופייק למכביר. חכו עם הפוש. פתחו חלון, תבדקו מה נכון ותגישו ידיעה לקוראים כמו שצריך.