לכבוד הוועדה המייעצת לבחינת פעילות תחנת גלי צה"ל
מכובדיי,
יש לי את הרושם כי התזמון, סד הזמנים הקצר והרכב הוועדה, מעידים על כך שהיא הוקמה לצורך ציור מטרה סביב חץ שננעץ בקיר מבעוד מועד. החלטתי לכתוב לכם ולקוות שלמרות הדעה הקדומה שלי, אולי בכל זאת יש סיכוי למצוא אוזן קשובה וקמצוץ של נפש חפצה.
כנער חלמתי לשרת בגלי צה"ל. לאחר מאמצים כבירים, הצלחתי להגשים את החלום ושירתתי בתחנה כטכנאי שידור (1996-1999). אחרי השירות הצבאי נשארתי בתחנה כאזרח (1999-2003), עבדתי בה כמנהל מחלקת הפרומו וכמפיק ראשי. גלי צה"ל הייתה כל חיי והשנים שעברו לא הפחיתו את האהבה שלי לתחנה ואת ההתלהבות בכל דבר שעשיתי בה. בכל ערב כשיצאתי מהתחנה חיכיתי שכבר מחר יגיע.
למרות זאת, בשנים האחרונות התבטאתי בחריפות נגד התחנה וקראתי לסגור אותה. לשיטתי, המעורבות של הפוליטיקאים בתחנה פגעו בה, גרמו לה נזקים משמעותיים, וחשבתי כי עדיף להרדים את הגוף החולה הזה מאשר לאפשר לו להמשיך להזיק. כניסתו של טל לב-רם הפיחה רוח חדשה בתחנה, ובשנה האחרונה הצטרפתי למאמצים לסייע לה להשתקם. הנזקים רבים, הדרך ארוכה אך יש תקווה.
לגבי השאלה העומדת בפנינו האם לסגור את גלי צה"ל או להשאיר אותה פתוחה, אני חושב ששתי התשובות נכונות.
צריך לסגור את התחנה בפני הפוליטיקאים.
מיום הקמתה, פוליטיקאים מכל גווני הקשת ניסו להתערב בענייניה. אם זה ברק, מרדכי, נתניהו, גלנט ועכשיו כ"ץ. מחד, ביטול המצפן המקצועי והכפפת התחנה להזיות הפוליטיקאים העניקו לתחנה שקט מבעלי הבית, אך מאידך הם גרמו למחיקת ערך התחנה בציבור, פגעו באחוזי ההאזנה, ורוקנו את התחנה מאנשים טובים (דבר שמוטט את הזיכרון הארגוני ואת רוח התחנה).
פוליטיקאים מכל סוג, מכל צד במפה, הם נזק לכל גוף שידור ולגלי צה"ל במיוחד. אם יש תרחיש בו אתם חושבים שגלי צה"ל צריכה לחיות, חובה עליכם להמליץ להרחיק ממנה את הפוליטיקאים.
צריך לפתוח את התחנה. צריך לחזק את גלי צה"ל ולתת לה להצליח. צריך להפוך אותה לגוף רלוונטי, מחנך, מלמד, מקדם. גלי צה"ל וגלגלצ הן הזדמנות נפלאה לילדים ונערים חולמים להכיר מוזיקה חדשה, להיחשף לאקדמיה, לפרסונות תקשורתיות ולהיסטוריה. השירות בתחנה הוא הזדמנות לאנשי תקשורת צעירים ללמוד ולהתנסות, לעבוד עם הגדולים ביותר, להכיר אוכלוסיות שונות מכל הארץ. בוגרי התחנה הם דשן מצוין לדמוקרטיה ואחרי שירותם הצבאי הם משתלבים בתקשורת ובגופי חברה אזרחית מכל הסוגים.
גלי צה"ל היא בהחלט אנומליה. עלות התחנה היא 20 מיליון שקלים בשנה, שאר הכסף מגיע מחסויות. למעט תאוות נקם היסטורית, פגיעה בגלי צה"ל לא תיתן לכם כלום. תקציב התחנה שיופנה למקום אחר לא ייתן משהו משמעותי, והרס המוניומנט ההיסטורי הזה שגילו קרוב לגיל המדינה - ימחק מורשת מפוארת של עשרות שנים, וזה לא משנה אם באופן אישי אתם מתחברים אליה או לא.
אולי אתם עסוקים ברינו צרור או רזי ברקאי (שכבר לא נמצא בתחנה שנים רבות), אבל גלי צה"ל היא גם ערב שירי משוררים, ובלעדיה לא היה לנו את "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה" או הבלדה לשיער הארוך והשיער הקצר", לא היה לנו את "מה יש" עם ארז ואברי, לא את "עוד מעט נהפוך לשיר" עם "שום דבר לא יפגע בי" של כנסיית השכל או "ריבונו של עולם" של ברי סחרוף, ולא את מאיר בנאי שר את "גשם" במוצב טבק בלבנון וברקע פגזים צה"ליים מפלחים את השמיים.
גלי צה"ל צרובה בזיכרון של כל כך הרבה ישראלים ברגעים אישיים והיסטוריים, ואני מפציר בכם, תנו לה להמשיך במסעה. לא כתחנה צולעת וחבולה אלא כתחנה מצליחה וחזקה.
גם אם אנחנו חלוקים פוליטית, אם אתם ישראלים, ציוניים ופטריוטיים בטוח תוכלו לאפשר עתיד בו גלי צה"ל חיה וקיימת כגורם משפיע ומקדם את החברה ואת התקשורת הישראלית.
אל נא תעקרו נטוע, אל תגדעו את העץ העתיק והמפואר של גלי צה"ל.
תודה,
אורי פז