זה הזמן לבקש סליחה מכל הח"כים בליכוד. ההתקרבנות עובדת

לאור העובדה שכבר שנות דור רוב התקשורת הישראלית נותנת לבנימין נתניהו והמיניונים שלו להתל בהם - בגלל בורות, חוסר רצינות, חוסר מקצועיות או סתם שופרות - הצופים צריכים לשים לב לקמפיין מתמשך של הממשלה, שבאחריותה קרה טבח השבעה באוקטובר, החמור ביותר בהיסטוריה של ישראל.

מבלי לייחס יותר מדי תחכום לחברת הכנסת קטי שטרית מהליכוד, בשבועות האחרונים היא חלק מקמפיין מתוחכם שהופך את הליכוד - מהמפלגה הכי חזקה שהיתה אי פעם בישראל, מפלגה עם זרועות בכל גוף ממשלתי - מהצבא והשב"כ, דרך המשטרה והתעשיות הצבאיות ועד בתי המשפט - ל"קורבן".

"כל חברי הכנסת של הליכוד נמצאים בסכנת חיים", יללה שיטרית והדהדה את הקמפיין של הממשלה ומפלגת הליכוד שהם תחת איום מתמיד מצד "האנרכיסטים", "הקפלניסטים", "הלשעברים", אהרון ברק, אהוד ברק וברק סרי.

זו בדיוק השיטה של פופוליסטים להצדיק את החרבת הדמוקרטיה על ידם. ועכשיו יש על זה אפילו מחקר.

באוניברסיטה הצבאית של יוון חקרו את הרטוריקה של דונלד טראמפ כדי לברר איך דבריו הופכים למדיניות. מה שמאריאנה פאטרונה, החוקרת הראשית, גילתה זה ש"ההתקרבנות" שלו היא "אסטרטגית".

הדאטה-בייס למחקר היה כל התקשורת הציבורית של טראמפ בין 2020 ל-2025. זה הרבה מאוד תקשורת ציבורית - נאומים, הופעות בתקשורת, פוסטים במדיה החברתית וכו'.

פאטרונה הבחינה במטאפורות חוזרות, שימוש במושגים טעונים מבחינת רגשית והבטחות ואף איומים שהופכים את טראמפ ממיליארדר ואחד האנשים החזקים בהיסטוריה ל"קורבן". דבריו, לפי המחקר, הם לאומנים וקסנופוביים אבל לא לזה היא שמה לב במיוחד. טראמפ, לפי המחקר, משתמש ב"כאב" שמישהו יצר אצלו או ארצות הברית כדי להצדיק מהלכים עתידיים נגדו.

את המכסים, למשל, החליט להפוך לחלק מהמדיניות הכלכלית שלו בגלל שארה"ב היתה, לדעתו, "קורבן" למזימה בינלאומית להחליש אותה כלכלית (שזה פשוט לא המקרה, ארה"ב היתה המדינה העשירה בהיסטוריה בעיקר בגלל שיתוף פעולה עם העולם).

טראמפ השתמש בביטויים כגון "אונס" כדי לתאר את מערכת היחסים של קנדה ומקסיקו עם ארה"ב כדי לבטל הסכמי סחר עם השכנות של ארה"ב. בעצם, ככה הצליח להעביר מכסים מול הבייס שלו שמתנגד למיסים חדשים (שפוגעים בעיקר בכלכלה האמריקאית, כן?).

זאת ועוד. טראמפ, שהורשע ב-34 עבירות פדרליות והיה מעורב בנוכלויות רבות במהלך חייו, מצדיק את הרדיפה שלו אחרי פוליטיקאים, אנשי תקשורת וסוכני FBI בגלל הם ניהלו נגדו "ציד מכשפות". הוא הציג את עצמו כ"קדוש מעונה" ש"שיטה מושחתת" ניסתה לפגוע בו ומצביעיו. ההתקרבנות הפכה אותו ממישהו ש"מושיע" אחרי שסבל מ"חוסר צדק משווע" ושהוא רוצה להפוך לנוקם עבור הבייס שלו.

ההתקרבנות, כאמור, מצדיקה את מעשיו כשהוא עם כוח ממשלתי. לפי החוקרת היוונייה, זה לא שונה בהרבה ממנהיגים פופוליסטים אחרים ברחבי העולם. "רטוריקת הקורבן של הרודן היא מזיקה", כותבת החוקרת. "זה הרבה יותר מקמפיין פשוט. זה בעצם ההתחלה של ממשל לא דמוקרטי, שכופה את רצונותיו על מדינה עם מדיניות לא ליברלית". ההתקרבנות של הפופולסיט היא בעצם הבטחות הבחירות הלא רשמיות שלו. "אתם" - שם קוד לאופוזיציה, רשויות החוק, המצביעים - "פגעתם בי?, אני אפרק אתכם בגלל זה". לא שיא התחכום אבל יעיל לאללה.

ובחזרה לישראל. אם אכן יתקיימו בחירות, התקשורת צריכה לחשוד בכל דבר שראש הממשלה ועוזריו אומרים. על ניהול המלחמה, על ניהול הכלכלה, על הצעות החוק שיגישו. הם יתקרבנו שרודפים אחריהם פוליטית ויגישו הצעת חוק למנוע מנפתלי בנט לרוץ לכנסת. הם יגידו שהם היו עם "אזיקים על הידיים" בגלל ההפגנות בזמן שהם יכלאו מפגינים. הם יתבכיינו על "הסתה" בזמן שכנופיות בתשלום שלהם ירביצו למצביעי אופוזיציה.

מול ההתקרבנות וההתבכיינות צריך להציג את המציאות האובייקטיבית, צריך לדבר בעובדות וחייבים לדרוש מהם, חברי הקואליציה, התנצלויות ובעצם לחשוף בפניהם ובפני הצופים את מה שהם מנסים לעשות. לכאן נכנס תפקיד העיתונות.

אני בספק שבתקשורת הישראלית יעשו את זה כי אפילו יום כיפור הוא לא יום לחשבון נפש עבור רבים מחבריה. ולא בגלל שהם לא דתיים, בגלל שהם פשוט רגילים להיות המשרתים של המתקרבנים - אם הם רוצים או לא רוצים.