ירון אברהם הוא ביטוי מובהק למחדל המקצועי של חדשות 12

ירון אברהם הוא בחור נחמד.

כל מי שעוקב אחריו צופה ומאזין לדיווחים שלו בשנים האחרונות יודע שמדובר באיש נעים הליכות. לא אלים, לא תוקפני, לא מתפרץ, וגם לא מתחכם ועוקץ, לא מחפש ללחוץ על נקודות חולשה, לשים מלח על הפצעים. איש שרואה את עצמו כממלכתי, מרכזי, שמנסה לתווך את המציאות לציבור בעבודתו בתקשורת. להביא את הסיפורים, את הציטוטים. מרבה לחייך ונותן קרדיט למקורותיו ולמרואיינים שלו.

ירון אברהם הוא גם ביטוי מובהק למחדל המקצועי של חדשות 12. לא באמת עיתונאי מקצועי, לא מכיר ולא מחוייב לאתיקה המקצועית, לעמוד שדרה עיתונאי, לחובה להביא בפני הציבור את האמת, בלי מורא בלי משוא פנים, ולא לשמש שופר של מקורות.

אברהם מרבה להביא דברים בשם אמרם, במקרים רבים באנונימיות תחת הכותרת הנלעגת "מקור מדיני בכיר", כמו שהם, גם כשהם שקרים וספינים עלובים. מרבה להסביר את עמדתם של בעלי השררה. במציאות התקשורתית החברתית והפוליטית של ישראל, זהו מחדל ענק, והוא לא רק שלו, אלא של חברת החדשות החשובה ביותר בישראל ששמה אותו ככתב המדיני הראשי שלה.

כאשר בראש ממשלה ישראל עומד אדם שקרן (בן שקרן כדברי סמוטריץ שותפו), והמסרים העיקריים המתקבלים ממנו ומסביבתו הם ספינים, מסך עשן, וסיפורי בדים (שלא לומר שקרים מפורשים), חובתו של העיתונאי, ושל הכתב המדיני של חברת החדשות של המדינה, לחפש אחר האמת ולדבוק בה.

זה קשה. זה קשה כי המקורות שלך הם בעיקר המקור המדיני הבכיר וחבורת הלקקנים שמקיפה אותו, ואתה נמצא איתם בקשר יומיומי, כמעט חברי, וגם תלותי. אתה תלוי בהם כדי לקבל מידע, סיפורים, להתלוות לאירועים, לנסיעות, לתדרוכים.

אלה הם תמיד החיים הקשים של הכתבים המדיניים הבכירים, ושל כתבים פוליטיים ואחרים. המקצוע והאתיקה מחייבים אותך לשמור אמון ונאמנות לקהל, לציבור, ולאמת, גם על חשבון "קלקול" היחסים עם המקורות. כאשר המקורות הם נקמניים ונוהגים בשרירות ובערלות לב, הדבר קשה שבעיים, ודורש גם אומץ לב, גם עמוד שדרה וגם הדרכה ותמיכה של המערכת כולה.

חדשות 12 לא דורשת זאת מאברהם ולא מעניקה לו את הגב הדרוש. התוצאה היא, יחד עם הנטיה של ירון אברהם להיות נחמד ובסדר עם כולם, היא שהציבור לא מקבל את האמת, אלא את הספין.

ירון אברהם הוא לא ביביסט, ושייך ככל הנראה למרכז הפוליטי שלנו, מרכז שנטש מזמן את המחוייבות לאמת, והמיר אותה בצורך באיזון בין הקיצוניים בשני הצדדים. הוא נוטה לבלבל בין ממלכתיות לבין ציונות, בין איזון לבין אמת, בין הגינות לבין התבטלות בפני השררה.

בסוף השבוע הגיעו הדברים לפיצוץ, כאשר אברהם בחר לדברר את השקרים של נתניהו בנוגע לעסקת טראמפ, ובחר לצייץ אותם בשבת (למעשה שימש כשופר של שבת, במקום עמית סגל, השופר הקבוע והמוכר של נתניהו). על המעשה הלא עיתונאי הזה הוא זכה בצדק רב לביקורת. העצוב הוא שבמקום לספוג את הביקורת ולהפנים אותה. (הרי הוא יודע שעשה טעות), הוא בחר להשתלח במבקרים, ויצא ממנו לא רק כעס, אלא גם האמונה הפנימית שלו בתיאוריות קונספירציה, וברעל שמפיצה מכונת הרעל, נגד מתנגדי הממשלה.

הציוץ הזה של ירון אברהם, בו הוא מייחס למתנגדי הממשלה, נכונות ורצון לוותר על שחרור החטופים רק כדי לפגוע בראש הממשלה, הוא לא רק הדהוד של שקר גס ומכוער, אלא גם חושף את פרצופו ברגע של חולשה ואבדן עשתונות. לא סתם בחור נחמד, אלא כזה שהפך להיות בתהליך עצוב, וברגע של כעס, לחלק ממכונת הרעל של השלטון.

העורכים והמנהלים שלו בחדשות 12 חייבים להגיב ולהציל אותו מעצמו. ירון אברהם צריך להתנצל על הפוסט הזה, ולהפיק מהאירוע הזה לקח משמעותי. לציבור הישראלי מגיע ברגעים החשובים האלה, כתב מדיני אמיץ, ישר, שיעזור לכולנו לראות, לשמוע, לקבל ולהבין יותר את המציאות המורכבת, ולא לשמש שופר לראש הממשלה.

ד"ר יובל קרניאל, מומחה למשפט ותקשורת אוניברסיטת רייכמן.