המסר האחרון של עמוס ארבל לתקשורת הישראלית

"ידעתי שצריך להיפרד יפה ולעשות את זה בצורה מכובדת; כלומר בפייד-אאוט ולא במכה", כך אמר בזמנו עמוס ארבל, הג'נטלמן שהיה מאנשי החדשות של הערוץ הראשון ומגיש תוכנית "בין הכיסאות", לצד היותו פנטומימאי מחונן, שבין השאר היה מורו של חנוך רוזן ובסוף השבוע הלך לעולמו בגיל 80.

"כשנגמר, זה נגמר", אמר לפני עשור בראיון למדור "איפה הם היום" במעריב. "זאת, גם אם אי אלה מחבריי בטלוויזיה איבדו את קרקע המציאות ולא הבינו שברגע מסוים נפרדים מהגלורי גלורי הללויה".

כששאלתיו אם זה היה באמת "גלורי גלורי", השיב, "אלא גם אידיאליזם מצידנו ומדורת השבט מבחינת הקהל, שהיה נותן 90% רייטינג לתוכנית 'יומן שישי' שלנו ולמחרת היינו מקבלים פידבק מהמון אנשים בעוד שהיום אפשר לדווח על שערורייה אדירה ותוך שעה-שעתיים זה כבר נמס לגמרי".

ארבל, בוגר הריאלי "חוגים", נולד ולמד בחיפה. לאחר שירותו הצבאי בלהקת הנח"ל, הוא למד בפריז תקשורת וטלוויזיה ופנטומימה - אצל ז'אק לקוק ואצל מרסל מרסו, שהזמין אותו ללמוד אצלו לאחר שנכח בהופעתו בביקורו בארץ. בשנת 1968 הוזמן להצטרף לחדשות הטלוויזיה ובין השאר סיקר את פרשת ספינות שרבורג ואת התקפת המחבלים במינכן.

לארבל היו סיפורים רבים משנותיו בטלוויזיה. כך היה עם לאונרד ברנשטיין, שבאחד מביקוריו הרבים הוא בא לנצח על יצירת המופת שלו "קדיש". כשהבחין בארבל ובצוותו, הפסיק המאסטרו בזעם את החזרה עם הפילהרמונית. ארבל לא נבהל ובחוצפה צברית שאל את המנצח הדגול אם ניתן לראיין אותו. "אין בעיה", השיב להפתעת אנשיו שהכירו אותו כמי שהיה בדרך כלל סרבן ראיונות.

"ככתב תרבות יש בלי סוף סיפורים על אמנים שביקרו בארץ", העיד ארבל. "ביניהם היה פיטר או'טול, שהגיע הנה לצילומי סדרת 'מצדה'. האיש היה שתוי כל הזמן, עם מלאי של בירות בקרון שלו, שממנו היה יוצא מתנדנד. וממלחמת יום כיפור יצאתי עם ראיון היסטורי עם...חייל מהארמייה המצרית השלישית". לרבים זכור ארבל כמי שהנחה שבע שנים את מגזין "בין הכיסאות". כשנשאל מה היה סוד קסמה של התוכנית, הוא הביע את דעתו ש"זה בגלל שנהגתי לשדר בגובה העיניים, היישר אל הלב ואל הבטן".

לדבריו, לא נהג להצטמצם בדלת אמות עבודתו בטלוויזיה. "אם שם הרווחתי את פת הלחם שלי, את החמאה נהגתי להביא ממקורות אחרים", סיפר. "בנוסף לסדנות משחק הנחיתי בקורסים של ראיונות בשבתות, עשיתי הפקות לקיבוצים ו-20 שנה לימדתי תקשורת באוניברסיטת חיפה".

הוא ורעייתו רחל, גמלאית מערכת החינוך, שעברו מירושלים להרצליה פיתוח, הם הורים לקרן, דוקטור לפילוסופיה בודהיסטית ולאברי, שחקן שסיים בהצטיינות את בית צבי. כשיצא לגמלאות, חגג את האנונימיות שהזדמנה לו, "כי ככל שנעים להיות מוכר, כן נכנסים לחייך". והיום, שאלתיו? - "היום כשאני רוכב על האופניים עם כובע ומשקפיים, איש לא מזהה אותי".

יעקב בר-און הוא עיתונאי וכתב התרבות של מעריב.