האחריות היא על המערכות: מה אפשר ללמוד מפרשת לוינסון

לפני שהצטרפתי לוואלה קיבלתי שיחת טלפון מאדם מוכר לעיתונאים הישראלים.

מדובר על איש שעבד בגופי תקשורת ימניים רבים ובעל תדמית של איש אמין ומכובד. "אנחנו עוקבים אחרי הדברים שכתבת על קטאר" אמר לי ופירט על מגוון התחקירים, כתבות וטורים שכתבתי על המדינה שהיא הכוח המשחית הגדול ביותר בעולם.

"אני מייצג ארגון שמשלם הרבה מאוד כסף כדי להתמודד תקשורתית מול הקטארים" אמר לי. כששאלתי מי מאחוריי הארגון הזה ענה: "מדינה עשירה". שאלתי: "מדינה דמוקרטית?" והוא ענה "לא, אבל בעדנו". "אוקיי" עניתי. "אני לא מוכן להצטרף אליכם".

הבחור הופתע. "אבל זה הרבה מאוד כסף, לא שמעת כמה". עניתי שזה גם לא מעניין אותי. "אני עיתונאי וכעיתונאי אני לא יכול לקבל כסף מגורם לא דמוקרטי שמעוניין להשחיר מדינה אחרת את ולהלבין את התדמית שלו".

אני מספר את זה לא כי אני קדוש אלא כי אני עיתונאי, שגדל על ערכים עיתונאים. וכמו שאני מסרב לקבל מתנות מחברות יח"צ ששואלות מה מידת הנעליים שלי כי זה עשוי להשפיע, אפילו לא במודע, על רמת היושרה שלי בסיקור החברה ששלחה לי מתנה, אני גם אסרב לקבל כסף ממדינה זרה ולא דמוקרטית.

זה נראה לי מאוד בסיסי ואני משוכנע שיש בישראל עיתונאים שגם כן שומרים על היושרה וההוגנות שלהם.

אולם, כפי שראינו במקרה של חיים לוינסון, כשאין מספיק כסף כדי לשלם לעיתונאים, האתיקה העיתונאית בסכנה. כאמור, לוינסון אמר זאת בעצמו לבר פלג (אפרופו עיתונאים מעולים) : "בשנת 2019, כדי לא להעלות לי את השכר בעיתון, אלוף בן עורך 'הארץ' אישר לי לעשות עבודות מהצד".

לפי האתיקה העיתונאית "על עיתונאים להימנע מנושאים בהם יש להם עניין אישי או פיננסי שיספק להם תועלת מסוימת בנושא, שכן ניגוד עניינים עלול להכניס הטיה לדיווח שלהם, או ליצור רושם של הטיה כזו, אבל מה קורה אם עיתונאי, שהמערכת שלו אומרת לו שאין לה כסף לשלם לו, מקבל הצעה שהוא לא יכול לסרב לה ומסביבו "אינפלואנסרים" ש"מתחרים" איתו על אותה הפלטפורמה מקבלים הרבה יותר ממנו?

עיתונאים, לא אינפלואנסרים ומשפיענים, הם לא נבחרי ציבור אבל הם כן נציגי ציבור.

הם אמורים לשאול את הפוליטיקאים ואת האנשים החזקים במשק ובכל תחום, את השאלות שהציבור רוצה לשאול. הם אמורים לגרום למשפיענים האמיתיים על חיינו לתת דין וחשבון על ההחלטות שלהם. אבל אם עיתונאי לא מקבל מספיק כסף מהמערכת שלו הוא יקבל הצעות כספיות מהגורמים שהוא אמור לדרוש מהם דין וחשבון. וזה יעוות את תפיסת המציאות שלו ושל קוראיו או צופיו.

הרי אף אחד לא רוצה שכתב רכב יקבל ריטיינר מיבואני הרכב, אין אוהד ספורט אחד שרוצה שכתב שהוא עוקב אחריו יקבל עמלה מסוכן ואין איש שפוי שמעוניין שכתב מדיני יקבל כסף מחברת יח"צ שעובדת עבור מדינת אויב.

אין הרבה עיתונאים אמיתיים בישראל, כמה עשרות, אולי כמה מאות. האחריות של גופי התקשורת המעסיקים אותם ועדיין מתעניינים לעשות עיתונאות, היא לשמור עליהם כעיתונאים.

בקשת 12 שוקלים מה לעשות עם מקרה לוינסון. מחר הוא לא יגיש את התוכנית עם אופירה אסייג, לבקשתו.

יש לציין כי לפני מספר שבועות, בתוכנית הוצגה תגובה של איינהורן ששווקה כ"תגובה בלעדית" - ללא מענה עיתונאי או שאלות.

מקשת 12 נמסר: "אנו קוראים על כך לראשונה, נברר את הפרטים לעומקם"