ההתאבדות שלא הייתה חשפה את המנגנון האכזרי של מכונת הרעל

הנה משפט נורא לפתוח בו, אבל האמת חייבת להיאמר: הפצ"רית (אפשר כבר להוסיף "לשעבר") היא מסוג האנשים שנמצאים תלויים בתא המעצר שלהם. הבהרה: אין לי כל היכרות עמה למעט השתקפות דמותה בתקשורת, אבל הפרופיל מתאים.

למה הכוונה? לכך שנעשה מעשה רע, לכאורה (וכפי שמשתמע ממילותיה שלה), לא רק רע בעיני החוק ולא רק כזה שבסבירות גבוהה יביא, אם תורשע כמובן, לכליאתה, אלא גם כזה שיביא לבידוד שלה, ניתוק מרוב קשריה החברתיים והמקצועיים.

עזבו לרגע את מה שאנחנו חושבים על מעשיה. מבחינה אישית-אנושית מדובר בטרגדיה: אדם שמרום מעמדו מתדרדר באחת לשאול תחתיות. זה יכול להיות דודו טופז, זה יכול להיות ג'פרי אפסטין (בלי השוואה בחומרת המעשים) זו עלולה להיות יפעת תומר ירושלמי. אנשים שכלא ומדי אסיר הם החלק הקטן שבעונשם, בהשוואה לצניחה מרום מעמדם.

מה זה אומר? האמת - מדובר בעניין טכני בלבד: לאיש לא מגיעה "הנחת סלב" בנוסח של מה שכינו בתקופות שוויוניות פחות "בני טובים" (בהשוואה לנערים שהם "פושעים מועדים"), אבל זה אומר שכל מי שיש אינטרס שהפרשה תיחקר עד תום, צריך לדאוג להשגחה צמודה לפצ"רית - מעתה ועד שייגזר דינה (וגם אחר כך כמובן).

אחרי שנכתבו הדברים החמורים דלעיל, נגיד משהו נורא אפילו יותר: מותר לחשוב בפצ"רית-לשעבר שביימה מעין ניסיון התאבדות. שהשאירה מכתבים אחריה בכוונת מכוון, לא כדי להיפרד מיקיריה אלא כדי להעיד, לכאורה, על רצינות כוונותיה. אפשר שכל הסאגה הזאת נועדה כדי לשבש משפט, לאבד את הטלפון הנייד ועוד.

למה מותר לחשוד בה? כי היא כבר הודתה בשקר - ולא בשקר אחד, אלא לכאורה שקר על שקר על שקר. אדם כזה, יכול מישהו לחשוד גם אם אינו מרושע, עלול לנסות להוסיף עוד תעלול שמטרתו הקטנת הנזק הצפוי לו (הן כך, לכאורה, הגיעה הפרשה להיכן שהגיעה).

אם אנחנו בסטייט אוף מיינד של אמירת דברים קשים, נוסיף אף את זאת: מותר למישהו לחשוב שכל גרירת הרגליים (כאן מוכרחים להוסיף כמובן את המילה "לכאורה") של רשויות אכיפת החוק, שלא עצרו מיד את יפעת תומר ירושלמי יועדו למטרה הזאת בדיוק. כמו אקדח ש"נשכח בטעות" בתא המעצר של קצין שסרח, כדי לאפשר לו מוצא אחרון של כבוד - ולא פחות חשוב, מבלי שיגרור אחריו אחרים.

ואחרי שכתבנו דבר רע, דבר נורא ודבר איום, נגיד שגם אם כל האמור לעיל, שהוא בגדר פרשנות בלבד, נכון - הרי שמעשה הנבלה של מה שמכונה "מכונת הרעל" הוא חמור עוד יותר.

איתרע מזלה של תומר-ירושלמי להידמות לרגע לחתולו של שרדינגר: בשעות אחר הצהרים, בין ההודעה על היעדרה לבין מציאתה, סברו רבים שהיא אינה בין החיים. הידיעה הכוזבת הזאת הוציאה מלא מעט אנשים את הרע שבהם, אבל היא הוציאה מהם בעיקר את האמת המזוקקת, את אופיים האמיתי.

הציוץ של שקמה ברסלר למשל, הגם שבעיני אינו עילה לחקירה, מעיד בדיוק על מי שהפכה להיות: מגויסת כולה למאבק בנתניהו עד שהיא אינה מסוגלת עוד לשפוט דברים כהווייתם, אלא בהקשר של כן-ביבי או לא-ביבי.

זה היה רפלקס, מנוסח היטב במעין קור רוח מזויף שנועד לכסות על מצב כמו פסיכוזי. לאו דווקא רק שלה (קטונתי מלאבחן את מצבו הנפשי של הזולת) אלא של מחנה שלם שאיבד, בלהט ההתעללות שהוא עובר ביחד עם חזון המדינה הליברלית-פרוגרסיבית שמאוים על ידי כוחות שאין רעים מהם, את יכולת המחשבה.

האם הפצ"רית לשעבר נרדפה אלי קבר (כלומר כך חשבו באותן דקות ושעות)? לא. היא בוזתה, היא הושפלה, המעשה שלה נוצל ניצול ציני בידי פוליטיקאים כדי שישרת את האג'נדה שלהם - ועדיין: היא זאת שהדליפה, היא זאת ששיקרה הן לממונים עליה והן לבג"ץ (לכאורה כמובן וכפי שמשתמע ממכתבה שלה) - היא ולא העשבים השוטים שגידפו אותה ברשתות החברתיות, היא ולא פוליטיקאים רשעים שניצלו את המעשה הרע שלה.

הציוץ של ברסלר מעיד על המצב הנפשי של חלק גדול במחנה שהיא מתיימרת להיות אחת ממנהיגותיו, אבל אפילו הוא חמור פחות ממעשה הנבלה של גיא לוי, דובר הליכוד שהאשים את היועצת המשפטית לממשלה בהתאבדות-לכאורה (באותן שעות ניתן היה לחשוד שאכן מדובר בהתאבדות) של הפצ"רית. לא רק שלוי קבע כי כל המעשה הוא באחריותה של גלי בהרב מיארה אלא הוא קרא לעצור ולחקור אותה לאלתר.

גיא לוי אינו אדם פרטי, הוא דובר הליכוד. כדובר הוא מוכרח להיות מודע למשקל שיש לכל ציוץ שכזה. כדובר של מפלגה ששייכת, הלכה למעשה, לאיש אחד, הוא מוכרח להיות מתואם עם ראש הממשלה.

צאו ולמדו עד כמה חדה ומרושעת היא מכונת הרעל: עוד סבורים כולם כי אישה שלחה יד בנפשה - וגלגלי המכונה כבר מתחילים לעבד את הספין: איך אפשר להקקטין את הנזק שעלול להיגרם ל"קייס" במקרה שכזה - ולהפוך אותו לכלי יעיל לחתירה נגד מעמד היועצת המשפטית לממשלה, המכשול האחרון (לפחות בעיני הברגים באותה מכונה) בפני ביטול משפט נתניהו.

בואו ניתן לרעל לשקוע מעט ונדרש לנסיבות שהולידו את הפרשה: מי שיבדוק את המקרים שבהם נפגעו אזרחים בנסיבות צבאיות או שבויי מלחמה או עצירים ביטחוניים על ידי שוביהם, יגלה מסכת של ענישה מקלה.

אלה יכולים להיות מורשעי טבח כפר קאסם, 1956, שנגזרו עליהם עונשי מאסר ממושכים אך אלה נקצבו פעם אחר פעם ועליהם נוספה חנינה שהביאה לשחרור מהיר יחסית,

זה יכול להיות דניאל פינטו (הורשע ברצח שבויים במבצע ליטני, נדון לשמונה שנות מאסר, הרמטכ"ל רפאל איתן קיצר את עונשו לשנתיים - והלכה למעשה הוא שוחרר מהכלא לאחר כמה שבועות) - ויש כמובן מקרים רבים אחרים.

מתחו קו ביניהם ובין פרשת אלאור עזריה, שהייתה מסתיימת בעונש קל שבקלים, אלמלא החליטו גורמים פוליטיים להפוך אותו לסמל - ובכך האריכו את ימי מאסרו (גם כך לא היה מדובר בעונש כבד במיוחד).

גם עונשיהם של חיילי יחידה 100 היו ניתנים במשורה, לשון המעטה, גם אילו היו מורשעים בעבירות החמורות המיוחסות להם. הבעיה שלהם הייתה שמישהו זיהה, כבר מהרגע הראשון, את היכולת לעשות הון פוליטי על גב מי שהיו יוצאים (על סמך תקדימים היסטוריים) בעונש קל בלבד.

אם פרשת ההתעללות בעציר, לכאורה, הייתה נכס לימין הקיצוני שמשתרע משולי הליכוד ועד למפלגתו הגזענית של בן גביר, הרי שפרשת הפצ"רית הייתה נכס אדיר לחילות הלוחמים בייעוץ המשפטי והפרקליטות בשירותו של בנימין נתניהו, בראשותו ובפיקודו.

לפתע נפלה לידיו הוכחה-לכאורה לדרכי הפעולה של שומרי הסף, הדיפ-סטייט בפיו ובפי תומכיו. משום כך הוא עט על הפרשה כמוצא שלל רב - והפך אותה (בדבריו בפתח ישיבת הממשלה) ל"פרשת שדה תימן" שהיא כמובן "הפיגוע ההסברתי הקשה ביותר" (היא ולא מעשי הפשע המיוחסים לחיילים, על פי כתב האישום).

ודווקא אז, כשנדמה שהוא בשיאם של ימים יפים למלחמתו בייעוץ המשפטי, באה "ההתאבדות הזמנית" של הפצ"רית ואיימה להרוס לו את הקייס. משום כך הופעלה מיד המכונה המפורסמת במלוא הקיטור, משום כך הגיע לעולם הציוץ המטונף והמרושע של דובר הליכוד שקורא "לעצור את היועמ"שית!" לא פחות.

זה היה מעשה של מהמר שמציץ לרגע בקלפים החבויים תחת ידו ורואה לפתע איך ה"אס" שהיה בטוח שיש שם, נעלם.

מהר מאוד התארגנה גם הפגנה "ספונטנית" של הארגון בעל השם הילדותי "השואגים לימין" מול בית הפרשן המשפטי של חדשות 12, גיא פלג. לא אתיימר להכיר את מנגנוני הפעולה של המיליציות מימין עד כדי כך, אבל יש חשש שמי שמפעיל את אותם "שואגים" הוא מי שדחק במשמר בתי המשפט לאפשר כניסה של בריונים לדיונים במשפט נתניהו אחרי שאלה כבר איימו על עיתונאים. הידיים ידי עשיו, אבל הקול קול יעקב-נתניהו.

אם דובר הליכוד אינו אלא, כך אפשר להניח, חייל בשירות מפקדו, הרי שיש גרועים ממנו. הוא לפחות נמצא בשוחות, בקו הראשון של הזוהמה. יושב לו היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט באולפן המהדורה המוקדמת (חדשות 12, המשדר של אמש בהגשת קרן מרציאנו) ומאתר את הבעיה האמיתית:

"צריך לזכור שיש הסתה מטורפת נגד בנימין נתניהו" מאבחן הספין-דוקטור, במה שהוא ספק חיזור אחר מעסיק פוטנציאלי לבחירות הקרובות, ספק כבר עבודה בשירות מישהו. אפשר שאני טועה בפרשנות, רק שזה היה כל כך מנותק מהדיון שהתנהל באולפן על פרשת הפצ"רית, היעלמה, החשש לחייה ומציאתה בריאה ושלמה (לפחות בגופה) - עד שמותר לחשוד.

פרשת הפצ"רית עוד רחוקה מסיום, למרות שמרבית העובדות בה, לכאורה, כבר ידועות. למה? מאותה סיבה שתהליכים משטרתיים-משפטיים שיש למישהו אינטרס להאריך, מסתבכים כאן עד בלי די (ראו את עדותו של בנימין נתניהו במשפטו. שם התיקים כל כך קורסים, עד שטראמפ נאלץ לרמוז שוב, הלילה, כי "יעזור"...).

בינתיים לפחות קיבלנו הצצה נדירה אל מערכת התגובות האוטומטית: מערכת ההפעלה הלא נבונה של שקמה ברסלר ומערכת ההפעלה המרושעת של מכונת הרעל שפועלת בשירות מי שנדמה כי גמר אומר להחריב את המדינה - ובלבד שלא יעשה עמו דין צדק.