בתוך כל המהומה סביב התפטרות המנכ"ל ומנהלת חטיבת החדשות שלו, הייתה ל-BBC גם עדנה: לרגע עסקו בגוף השידור הוותיק הזה, שנדמה שכמעט שאינו רלוונטי עוד אפילו לאזרחי בריטניה, לא כל שכן לעיצוב דעת הקהל בעולם. במילים אחרות: הקריירה של המנכ"ל הפורש טים דיווי אולי מתה, אבל השמועות על מותו של הגוף שניהל, כתוצאה ממנת יתר של נפטלין, היו כנראה מוקדמות.
ועכשיו לשאלת רשות השידור: למה התפטר דיווי ועמו גם מנהלת חברת החדשות שלו, דבורה טרנס? לצרכני התקשורת בישראל אין שום ספק: בגלל הסיקור המוטה של המלחמה בעזה.
תודו שזה מטורף: האמת בסיקור פעילות צה"ל בעזה היא עד כדי כך חשובה למקבלי ההחלטות בבריטניה עד שאלה אילצו את בכירי רשות השידור שלהם להתפטר, אחרי שנחשפו מסלפים את העובדות... ובכן, ממש לא, אבל זו אינה אשמתו של שום ישראלי שסבור כך, אלא של מי שמזין אותו במידע שהוא, ובכן... אולי לא כוזב, אבל מאוד מאוד חלקי ומגמתי.
נתחיל במה שכן גרם להתפטרות: עריכה מגמתית של נאום נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. הנאום הערוך שודר במסגרת סרט תיעודי - ושני קטעים מתוך הנאום חוברו כך שניתן להבין כאילו טראמפ נותן לתומכיו הוראה להסתער על גבעת הקפיטול, לאחר שנוצח בבחירות 2020, אך בטרם הועבר השלטון לידי ממשל ביידן.
הקשר הישראלי
ייאמר מיד: שום ממצא לא זויף, אבל הוצאת הדברים מהקשרם סילפה את משמעם במידה ניכרת. אז מה הקשר לישראל? ובכן, הטענה נגד בכירי תאגיד השידור הבריטי התווספו לעוד מעידות שמעידות על סיקור מוטה. בין היתר גם של הנעשה בעזה - לפעמים ממש בשיתוף פעולה עם גורמי תעמולה מטעם חמאס.
זה לא היה הנושא היחיד שהתווסף לכתב האישום הציבורי נגד הבכירים. היו עוד - בין היתר, למשל, הדרך שבה סוקר מאבק טרנסג'נדרים.
ובכל זאת, למי שעקב אחרי הכותרות עת הוצגה הפרשה לראשונה לצרכני התקשורת בישראל, נדמה היה כי הטיית הסיקור של הנעשה בעזה והתאמתו לנרטיב הפלסטיני, היא-היא שעמדה מאחורי אותה התפטרות שכמוה כהדחה.
12-N למשל, האונליין של חדשות 12, אחד מערוצי החדשות הנפוצים בישראל, פרסם את הכותרת הבאה: "טלטלה בתאגיד השידור הבריטי: מנכ"ל BBC התפטר. הרקע: "סיקור מוטה של המלחמה בעזה ועריכה מגמתית".
צלילה לפנים הידיעה מעלה שהקשר לכותרת קצת קלוש: "מנכ"ל ה-BBC בבריטניה, טים דיווי התפטר מתפקידו בעקבות ביקורת על סיקור מוטה - גם סביב המלחמה בעזה" - הסיבה האמיתית להתפטרות מגיעה רק בפסקה השנייה.
הדגשת ההקשר הישראלי לכשעצמו היא לגיטימית, ממש כמו בידיעה על התרסקות מטוס או אסון טבע, חלילה, באחת מארבע כנפות תבל, שמסתיימת בשורה כמו "ככל הידוע לא היו ישראלים בין הנספים" ולפעמים פשוט בצמד המילים "לישראלים שלום".
את הדיווח אי אפשר גם להפריד מהרקע: טענות נגד גופי תקשורת ברחבי העולם, בעיקר בבריטניה ובעיקר ב-BBC על אימוץ מוחלט של הנרטיב הפלסטיני, עד כדי כך שהם נמנעים אפילו מלכנות את חמאס בתואר "ארגון טרור" (שלא לדבר על מניין מבצעי פיגועים בין הנספים בפיגוע...).
כמו האירוויזיון
כלומר, לאמצעי התקשורת בישראל יש את כל הסיבות להדגיש את הקשר בין ההתפטרות לבין הנקודה הישראלית. כך אגב נהגו רובם: מאקו, וואלה, מעריב והארץ (רשימה חלקית), אלא שהם הקפידו לציין את הזווית הישראלית כמה שהיא: זווית ולא הפריים המרכזי.
חשוב לציין: לו היה מדובר בישראל לבדה, היה יכול ה-BBC וכל גוף תקשורת אחר להמשיך ולהפיץ תעמולה פרו-חמאסית. למעט כמה פעילי הסברה ישראליים, זה הרי לא באמת מעניין אף אחד (הן רק לפני כמה ימים ראינו איך בעיר המערבית החשובה בעולם, ניו-יורק, נבחר ראש עיר אנטי-ישראלי ואולי אף אנטישמי).
יחד עם זאת, גם אם הסיקור המוטה של הפרשה בישראל, כזבוב שהתיישב על אחוריו של האריה ושאג שהוא מלך הג'ונגל, הוא תולדה של פרובינציאליות ישראלית - מחלה ידועה שחלק מהסימפטומים שלה הם התייחסות לכדורסל אירופי כאל ספורט מוביל, אל ג'ודו כענף אולימפי חשוב ואל תחרות זמר נלעגת כאירוויזיון כאירוע תרבותי מכונן, אין זה אומר שהנקודה הישראלית נעדרת מפרשת ה-BBC.
הכיצד? גם בסיקור יחסו של טראמפ למהומות בעקבות הפסדו בבחירות וגם בסיקור הנעשה בעזה, הכתיבה זווית הראייה של הכתבים והעורכים, כלומר הפרשנות - את החדשות עצמן (ולא להפך).
זהו לקח חשוב לא רק לסמל התקשורת הבריטית אלא גם לכל עיתונאי באשר הוא. זה בסדר לראות את המציאות דרך עיניך, זה בסדר להכניס מעט מהשקפת עולמך אל הסיקור (כאילו אפשר בכלל אחרת), אבל תמיד זכור לתת לעובדות להוביל - ואת הפרשנות (זווית אחת של המציאות) שמור לטורים כגון זה...
לפחות לקחו אחריות
כלומר, אין צורך להיתמם: כל אדם הוא תבנית נוף מולדתו וכל עיתונאי מגיע עם מטען חברתי-תרבותי-פוליטי אחר, אבל אסור שיגיע עם הכותרת מהבית.
זו ממש לא סמנטיקה, אלא תמצית הדיווח התקשורתי ההוגן - ודווקא בה כשל ה-BBC בסיקור המלחמה בעזה, סיבותיה ומהלכיה (כחלק מתפיסתו הכוללת לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני) - וגם כמובן בסיקור פועלו של טראמפ (כחלק מאג'נדה ליברלית פרוגרסיבית לגיטימית מאוד לכשעצמה).
זאת ואף זאת: כאשר עיתונאים נמנעים מלאתגר את עצמם, הם נמנעים מלאתגר אותנו. הדברים נכונים גם לגבי כתב משפטים שמסקר את משפט נתניהו מתוך אג'נדה אנטי-ביביסטית או לחילופין מתוך אמונה שהפרקליטות תפרה לו תיק.
הם נכונים גם באשר לכתב צבאי שמגיש ידיעות מפי דובר צה"ל ומבלי להטיל כל ספק באמיתות הגרסה הישראלית (הימור: יבוא יום ובו תידרש התקשורת בישראל לחשבון נפש נוקב על הדרך שבה מנעה מהציבור הישראלי ידיעות על אירועים חריגים הגובלים בפשעי מלחמה, ממש כשם שמנעה ממנו ידיעות שלא עלו בקנה אחד עם הטלת ספק במוכנות צה"ל למערכה ערב המלחמה).
האם יבוא יום שבו יתפטרו עורכים ראשיים ומנכ"לים של חברות חדשות בגלל חלקם בדרך הקלוקלת שבה תיווכה התקשורת בישראל את החדשות לצרכניה? אל תבנו על זה. כי הנה תחום שבו אנו עדיין יכולים רק לחלום על סטנדרטים מקצועיים כשל ה-BBC: לקיחת אחריות.