ישראל, וכל העולם למעשה, נמצאת בנקודה שבה נדרש עדכון של כללי הרגולציה על התקשורת, התאמה מחודשת לעידן הצפייה והפרסום של 2025 ולמציאות טכנולוגית שהשתנתה ללא הכר. אך עוד לפני שמדברים על שינויי עומק, חשוב להבין: הרפורמה שמקדם כעת משרד התקשורת אינה תיקון ממוקד או התאמה נדרשת, אלא מהלך רחב היקף שמעלה שאלות כבדות משקל על האיזון בין הממשלה, השוק החופשי והתקשורת העצמאית. מהלך שאם יאושר במתכונתו הנוכחית, עלול להשפיע על הדרך שבה מתקבלות החלטות עסקיות בישראל ועל יכולתה של תקשורת חופשית לפעול ללא תלות פוליטית.
ליבת הרפורמה היא הקמת רגולטור חדש וריכוזי, שירכז סמכויות רבות - רישוי, קנסות, פיקוח על הסכמים מסחריים, קביעת כללי שידור ואף שליטה במנגנון מדידת הרייטינג. מודל כזה, המאחד רגולטור תוכן, רגולטור כלכלי ורשות תחרות לגוף אחד, אינו קיים בשום דמוקרטיה מערבית. עצם הריכוז חסר התקדים הזה הוא שינוי מבני דרמטי, שמסכן את החופש התקשורתי ועלול להשפיע גם על פעילותם של עסקים.
מדידת רייטינג היא לא עניין טכני. מדובר בתשתית הכלכלית שעליה נשען כל שוק הפרסום בישראל, שוק המגלגל כ-2 מיליארד שקלים בשנה, והרייטינג הוא סוג של 'מטבע' שנעשה בו שימוש כדי לתמחר משבצת פרסום בערוצים השונים. כל החלטה עסקית של מפרסם, של משרד פרסום ושל תאגיד תקשורת - מתכנון קמפיינים ועד הקצאת תקציבים - מבוססת על מדד מקצועי, אחיד ובלתי תלוי.
התשתית הזו עובדת מצוין כיום, בישראל ובעוד מעל למאה מדינות בעולם. ועדת המדרוג מורכבת מנציגים של המגזר העסקי, הערוצים והפלטפורמות שבהן מתפרסמים הקמפיינים. אם המודל הזה לא היה עובד היטב, היינו שומעים מזמן זעקה מצד הגורמים הפעילים בשוק. הרפורמה שמקדם השר קרעי מנסה "לתקן" מודל שעובד כהלכה, ואין סיבה להקים רשות שתפגע ביחסי העבודה ותעוות את שוק התקשורת בישראל. ברגע שהמדידה עוברת לשליטה ממשלתית, האמון בשיטה נפגע, וכשזה קורה - כל השוק מתערער.
המגזר העסקי לא יכול להרשות לעצמו לעבוד עם מדד רייטינג ממשלתי. עסקים שמפרסמים בפלטפורמות השונות לא יכולים לבסס החלטות של מיליוני שקלים על בסיס נתון שמנוהל בידי מי שמחזיק גם בכוח לקבוע את כללי השידור ולהטיל קנסות. שוק רגיש כל כך חייב להישען על מנגנון עצמאי, מקצועי ושקוף, כמו זה שקיים - לא על מודל שמעלה זיכרונות של משטרים שאינם דמוקרטיים. ככל שהרפורמה תאושר, המגזר העסקי לא ישתף פעולה ולא ישקיע את כספו במודל של הממשלה. שר התקשורת יכול להמשיך לשחק שחמט נגד עצמו, הוא תמיד יהיה המנצח.
מעבר לפגיעה האפשרית בכלכלה ובאיזון הקיים בשוק, מדובר גם באיום על חופש העיתונות.
כשהממשלה מחזיקה במקביל סמכויות הקשורות לרישוי, לתוכן, למדידה הכלכלית ולאכיפה, נוצר מבנה כוח שמקשה על תקשורת חופשית לפעול ללא חשש מהתערבות או השפעה עקיפה. לצערי הממשלה לא מסתפקת ברפורמה הנוכחית וסעיפיה השונים, בהם בין היתר, סגירת התאגיד, גוף שידור שמשרת נאמנה את הציבור בכספי הציבור, רשת ציבורית שעושה עבודה נפלאה. לנסות להחריב את מקום עבודתם של מאות עובדים בגלל מניעים פוליטיים, זה חוסר רגישות מקומם. וההחלטה של שר הביטחון, מחוץ לרפורמה, לסגור לאלתר את גל"צ. על האנומליה של תחנת שידור צה"לית איש לא חולק, אבל ניתן היה לעשות מהלך אחר לגמרי ועל בסיס התחנה הקיימת להקים גוף שידור חזק, ולא לחסל אותו באבחת סכין. אסור לסגור מוסד מפואר שיש לו נתוני האזנה מדהימים.
לא פחות בעייתי הוא תהליך העבודה. הסטת הדיון מוועדת הכלכלה לוועדת אד-הוק בראשות ח"כ דיסטל, מעידה כאלף עדים על רצון הממשלה "לגנוב סוסים" ולהעביר את הרפורמה בהליך לא ראוי. הרפורמה לא נעשתה בשיתוף המגזר העסקי, גופי התקשורת או המפרסמים - כל אלה שיידרשו להתמודד בפועל עם השלכותיה. רפורמה אמיתית נבנית מתוך שיח, מתוך הבנה הדדית של צורכי השוק ומתוך מחשבה על המבנה התקין של שוק תקשורת חופשי ומתפקד.
יש מקום לרפורמות ולהתאמות לעידן הסטרימינג של 2025. אבל רפורמה צריכה להיעשות בזהירות, בשקיפות ותוך שיתוף השחקנים בשוק - לא כהחלטה ריכוזית שמערערת את העקרונות הבסיסיים שעליהם נשענת כלכלת הפרסום והתקשורת בישראל. רפורמה שמקדמת תחרות, מפחיתה רגולציה מיותרת ומחזקת את השוק - לא את כוחו של השלטון.
הכותב משמש כנשיא איגוד לשכות המסחר